מאז יום שלישי המחריד, מטרידה אותי שוב ושוב ספקולציית האילו. מה היה אילו הפיגוע הגדול היה נמנע. מישהו במשטרה עלה על התוכנית, 15 מוסלמים נעצרו ברחבי ארה"ב, חלקם גורשו וחלקם עדיין נחקרים, עורכי הדין שלהם מאשימים את קצין המשטרה בגזענות ופאניקה, ובעיתון היה כתוב שהנה עוד קבוצת משוגעים שכאילו תכננה לפוצץ את מגדלי התאומים. האם מישהו היה קולט באמת מה נמנע, האם קצין המשטרה או המודיעין, שגילה את הקבוצה, היה זוכה בקידום או בלעג?
ועכשיו תארו לעצמכם תרחיש יותר מצמרר: נניח שהכשל האבטחתי לא היה קורה. מישהו במגדל הפיקוח קלט תשדורת מצוקה והבחין בחטיפת המטוסים. מישהו אחר, אי שם בסי איי איי, הספיק לחבר אחד ועוד אחד, ולהבין שזו הקבוצה שעליה היו כמה אינדיקציות בקשר לתוכנית דמיונית להתפוצץ במטוס חטוף על הבית הלבן או על התאומים. מטוסי הצי מוזנקים ומסמנים למטוסים החטופים לחזור ולנחות, המטוסים לא מצייתים וממשיכים בטיסה מעל מנהטן ולכיוון וושינגטון. הנשיא בגן ילדים בפלורידה. נותרו שתי דקות להתרסקות. מישהו נותן את הפקודה ליירט את המטוסים, ומציל את אמריקה מהזוועה שראינו לפני שבועיים. בארבעת המטוסים נהרגים כמאתיים נוסעים ואנשי צוות (לא כולל החוטפים).
מה היה קורה לגיבור שלקח על עצמו את ההחלטה והציל את אמריקה? הוא היה מוצב אל עמוד הקלון. קרובי הנספים היו מפגינים נגדו בכל מקום, התקשורת היתה לועגת לו, פוליטיקאים ידידים היו נמלטים ממנו כמו מאש, ודי מהר הוא היה מוצא את עצמו מול ועדת חקירה. "אתה רוצה לומר, אדוני", היה שואל אותו בלעג דק המקביל האמריקני של השופט אור, "שארבעה אנשים חמושים בסכינים עמדו למוטט את מגדלי התאומים ולקבור תחתם חמשת אלפים איש?", "האם לא היתה לך אצבע קלה מדי על ההדק, האם לא נכון היה לחכות עוד דקה ולנסות לנהל עם החוטפים איזושהי הידברות?".
זה מה שקורה היום לאליק רון, האיש שמנע את התמוטטות התאומים הישראלית, במחיר חייהם של 13 אזרחים ערבים.
מדינת ישראל חייבת לאליק רון את העובדה ש(בינתיים) לא פרץ מרד אלים של ערבי ישראל, מרד שהיה עשוי לקבור תחתיו את כל מהלך החיים ושלום הציבור בתוך מדינת ישראל, והיה עולה במאות או אלפי הרוגים (שרובם ערבים). משהו כמו האינתיפדה של שנות ה-80, אבל בתוך תחום ישראל. התגובה החריפה והתקיפה מאוד של משטרת ישראל, מגובה בתחושה דומה בקרב הציבור היהודי הרחב, הרתיעה את הרחוב הערבי, שיש לו הרבה מה להפסיד, ובלמה את האינתיפדה רגע לפני שהתלקחה.
האם בהזדמנות הבאה היא תתלקח בכל זאת? - זה תלוי במידה רבה במה שיקרה בוועדת החקירה. הוועדה הזאת, אוי לה מיצרה ואוי לה מיוצרה. אם היא תצלוב את השוטרים, המסר הסמוי יהיה שהתגובה החריפה והתקיפה של היהודים מול המרד הערבי של אוקטובר 2000, היתה ארוע חד-פעמי, ובפעם הבאה איש לא יעז עוד להגיב בתקיפות. תוצאה כזאת תרגיע את הרחוב הערבי לטווח קצר אבל תצית אש גדולה בטווח הארוך. ומצד שני אם הוועדה תוציא את האליק-רונים נקיים, הרחוב הערבי יתחיל להתפרע מייד.
אהוד ברק הבין את פוטנציאל הפיצוץ שיש בוועדה כזאת, ועשה אלף תרגילים כדי שהיא לא תקום. אבל יוסי ביילין אמר שמוכרחים, ויוסי הוא איש מוכשר. ממש בדקה ה-90, שניה לפני שהוא ירד מהמגרש, הוא הספיק להניח גם את המוקש הענק הזה.
אני לא יודע איך ייצא השופט אור מהפלונטר. אבל אני, כך או כך, מצדיע לאליק רון, האיש שמנע את התמוטטות התאומים.
השתגענו
ולא כתבתי על הטלנובלה המגוחכת של מפגש פרס -ערפאת, כי מה אפשר לומר כשהמלך הוא כבר לא עירום. הוא נודיסט. כתבים וקרייני חדשות מדווחים שערפאת הורה לאנשיו לעשות כל מאמץ שלא יהיו תקריות ביומיים שנותרו עד הפגישה, והם אומרים את זה בטון רציני ומדוד, כאילו מדובר במשהו נורמלי.
ומה יהיה ביום השלישי, יום אחרי הפגישה? הבנאדם מודיע שבמשך יומיים הוא ישתדל לא להרוג אף אחד, ורק ביום השלישי הוא יחזור לרצוח. ואנחנו אומרים שזה הישג או לפחות התקדמות.
פשוט השתגענו.
===============
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בי"א תשרי תשס"ב.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
ועכשיו תארו לעצמכם תרחיש יותר מצמרר: נניח שהכשל האבטחתי לא היה קורה. מישהו במגדל הפיקוח קלט תשדורת מצוקה והבחין בחטיפת המטוסים. מישהו אחר, אי שם בסי איי איי, הספיק לחבר אחד ועוד אחד, ולהבין שזו הקבוצה שעליה היו כמה אינדיקציות בקשר לתוכנית דמיונית להתפוצץ במטוס חטוף על הבית הלבן או על התאומים. מטוסי הצי מוזנקים ומסמנים למטוסים החטופים לחזור ולנחות, המטוסים לא מצייתים וממשיכים בטיסה מעל מנהטן ולכיוון וושינגטון. הנשיא בגן ילדים בפלורידה. נותרו שתי דקות להתרסקות. מישהו נותן את הפקודה ליירט את המטוסים, ומציל את אמריקה מהזוועה שראינו לפני שבועיים. בארבעת המטוסים נהרגים כמאתיים נוסעים ואנשי צוות (לא כולל החוטפים).
מה היה קורה לגיבור שלקח על עצמו את ההחלטה והציל את אמריקה? הוא היה מוצב אל עמוד הקלון. קרובי הנספים היו מפגינים נגדו בכל מקום, התקשורת היתה לועגת לו, פוליטיקאים ידידים היו נמלטים ממנו כמו מאש, ודי מהר הוא היה מוצא את עצמו מול ועדת חקירה. "אתה רוצה לומר, אדוני", היה שואל אותו בלעג דק המקביל האמריקני של השופט אור, "שארבעה אנשים חמושים בסכינים עמדו למוטט את מגדלי התאומים ולקבור תחתם חמשת אלפים איש?", "האם לא היתה לך אצבע קלה מדי על ההדק, האם לא נכון היה לחכות עוד דקה ולנסות לנהל עם החוטפים איזושהי הידברות?".
זה מה שקורה היום לאליק רון, האיש שמנע את התמוטטות התאומים הישראלית, במחיר חייהם של 13 אזרחים ערבים.
מדינת ישראל חייבת לאליק רון את העובדה ש(בינתיים) לא פרץ מרד אלים של ערבי ישראל, מרד שהיה עשוי לקבור תחתיו את כל מהלך החיים ושלום הציבור בתוך מדינת ישראל, והיה עולה במאות או אלפי הרוגים (שרובם ערבים). משהו כמו האינתיפדה של שנות ה-80, אבל בתוך תחום ישראל. התגובה החריפה והתקיפה מאוד של משטרת ישראל, מגובה בתחושה דומה בקרב הציבור היהודי הרחב, הרתיעה את הרחוב הערבי, שיש לו הרבה מה להפסיד, ובלמה את האינתיפדה רגע לפני שהתלקחה.
האם בהזדמנות הבאה היא תתלקח בכל זאת? - זה תלוי במידה רבה במה שיקרה בוועדת החקירה. הוועדה הזאת, אוי לה מיצרה ואוי לה מיוצרה. אם היא תצלוב את השוטרים, המסר הסמוי יהיה שהתגובה החריפה והתקיפה של היהודים מול המרד הערבי של אוקטובר 2000, היתה ארוע חד-פעמי, ובפעם הבאה איש לא יעז עוד להגיב בתקיפות. תוצאה כזאת תרגיע את הרחוב הערבי לטווח קצר אבל תצית אש גדולה בטווח הארוך. ומצד שני אם הוועדה תוציא את האליק-רונים נקיים, הרחוב הערבי יתחיל להתפרע מייד.
אהוד ברק הבין את פוטנציאל הפיצוץ שיש בוועדה כזאת, ועשה אלף תרגילים כדי שהיא לא תקום. אבל יוסי ביילין אמר שמוכרחים, ויוסי הוא איש מוכשר. ממש בדקה ה-90, שניה לפני שהוא ירד מהמגרש, הוא הספיק להניח גם את המוקש הענק הזה.
אני לא יודע איך ייצא השופט אור מהפלונטר. אבל אני, כך או כך, מצדיע לאליק רון, האיש שמנע את התמוטטות התאומים.
השתגענו
ולא כתבתי על הטלנובלה המגוחכת של מפגש פרס -ערפאת, כי מה אפשר לומר כשהמלך הוא כבר לא עירום. הוא נודיסט. כתבים וקרייני חדשות מדווחים שערפאת הורה לאנשיו לעשות כל מאמץ שלא יהיו תקריות ביומיים שנותרו עד הפגישה, והם אומרים את זה בטון רציני ומדוד, כאילו מדובר במשהו נורמלי.
ומה יהיה ביום השלישי, יום אחרי הפגישה? הבנאדם מודיע שבמשך יומיים הוא ישתדל לא להרוג אף אחד, ורק ביום השלישי הוא יחזור לרצוח. ואנחנו אומרים שזה הישג או לפחות התקדמות.
פשוט השתגענו.
===============
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בי"א תשרי תשס"ב.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".