סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה (כ 9.60 מטר) פסולה, מפני שהסוכה היא דירת ארעי, ותקרת-סכך גבוהה כל כך אינה יכולה להחשב כגג של דירת ארעי. ואם היא נמוכה מעשרה טפחים (80 ס"מ) - פסולה, מפני שלא ניתן לשבת בה, והסוכה צריכה להיות ראויה לישיבה. וכן רוחבה צריך להיות לפחות שבעה טפחים (56 ס"מ), שאם היא קטנה מזה, אפילו אדם אחד אינו יכול לשבת בה עם מאכלו.
גובה הדפנות צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ). וצריך לבנותם סמוך לקרקע, ואם נוצר רווח של שלושה טפחים בין הקרקע לדפנות, הדופן פסולה, מפני שהיא פרוצה עד שאפילו גדיים יכולים להכנס תחתיה. אבל מותר שיהיה רווח בין הדפנות לסכך, שאחר שהדפנות כשרות, שגובהן עשרה טפחים, אפשר להניח את הסכך עד גובה עשרים אמה, שהוא הגובה המירבי של סוכה. ואף שנוצר רווח גדול בין הדפנות לסכך אין הוא פוסל, מפני שרואים את הדופן כאילו היא ממשיכה לעלות עד לסכך, ובתנאי שאכן הסכך יהיה מעל הדפנות. (שו"ע תרל, ט).
ולעניין הדפנות, צריך שיהיו לסוכה שתי דפנות מלאות והשלישית אפילו טפח. אלא שדין זה מורכב יותר, וזה באורו: מפסוקי התורה למדנו שצריכה הסוכה שלוש דפנות, ומהלכה למשה מסיני אנו מקובלים שדי שיהיה בדופן השלישית טפח בלבד. וטפח זה צריך להיות מרווח (טפח ועוד), וצריך להעמידו במרחק של פחות משלושה טפחים סמוך לדופן המלאה, וכל רווח שהוא פחות משלושה טפחים נחשב 'לבוד', היינו מאוחה, וכך נוצרת בדופן השלישית מחיצה של ארבעה טפחים שלמים, שהוא שיעור רוב מחיצה כשרה של סוכה. ועוד הוסיפו חכמים ואמרו, שאת השטח הנוסף של הדופן השלישית צריכים להכשיר על ידי צורת הפתח (שו"ע תרל, ב). ודיני "צורת הפתח", "לבוד", "רובו פרוץ" וכדומה רבים ומפורטים, וכבר כתב הרמ"א (תרל, ה) שהמנהג לעשות לפחות שלוש מחיצות שלמות, כי אין הכל בקיאים בדינים הרבים של המחיצות.
לכתחילה עדיף לבנות סוכה מהודרת בעלת ארבע דפנות שלמות, שגם הפתח שלה יוכל להסגר, כדי שתהיה נוחה למגורים, ותגן על היושב בה מפני הרוח והשמש ובעלי חיים.
====================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב בהר ברכה שבשומרון.
גובה הדפנות צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ). וצריך לבנותם סמוך לקרקע, ואם נוצר רווח של שלושה טפחים בין הקרקע לדפנות, הדופן פסולה, מפני שהיא פרוצה עד שאפילו גדיים יכולים להכנס תחתיה. אבל מותר שיהיה רווח בין הדפנות לסכך, שאחר שהדפנות כשרות, שגובהן עשרה טפחים, אפשר להניח את הסכך עד גובה עשרים אמה, שהוא הגובה המירבי של סוכה. ואף שנוצר רווח גדול בין הדפנות לסכך אין הוא פוסל, מפני שרואים את הדופן כאילו היא ממשיכה לעלות עד לסכך, ובתנאי שאכן הסכך יהיה מעל הדפנות. (שו"ע תרל, ט).
ולעניין הדפנות, צריך שיהיו לסוכה שתי דפנות מלאות והשלישית אפילו טפח. אלא שדין זה מורכב יותר, וזה באורו: מפסוקי התורה למדנו שצריכה הסוכה שלוש דפנות, ומהלכה למשה מסיני אנו מקובלים שדי שיהיה בדופן השלישית טפח בלבד. וטפח זה צריך להיות מרווח (טפח ועוד), וצריך להעמידו במרחק של פחות משלושה טפחים סמוך לדופן המלאה, וכל רווח שהוא פחות משלושה טפחים נחשב 'לבוד', היינו מאוחה, וכך נוצרת בדופן השלישית מחיצה של ארבעה טפחים שלמים, שהוא שיעור רוב מחיצה כשרה של סוכה. ועוד הוסיפו חכמים ואמרו, שאת השטח הנוסף של הדופן השלישית צריכים להכשיר על ידי צורת הפתח (שו"ע תרל, ב). ודיני "צורת הפתח", "לבוד", "רובו פרוץ" וכדומה רבים ומפורטים, וכבר כתב הרמ"א (תרל, ה) שהמנהג לעשות לפחות שלוש מחיצות שלמות, כי אין הכל בקיאים בדינים הרבים של המחיצות.
לכתחילה עדיף לבנות סוכה מהודרת בעלת ארבע דפנות שלמות, שגם הפתח שלה יוכל להסגר, כדי שתהיה נוחה למגורים, ותגן על היושב בה מפני הרוח והשמש ובעלי חיים.
====================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב בהר ברכה שבשומרון.