אחד מהמנגנונים שפיתחה החברה הישראלית כדי להתמודד עם האסונות הקשים הפוקדים אותה לעתים קרובות מדי, הוא השימוש הרחב בהומור השחור – אין ספור בדיחות מקאבריות (ופחות או יותר מוצלחות) צמחו לנו לאחר האסון באולמי ורסאי, למשל. לא מדובר כמובן בזלזול בקורבנות , חלילה, אלא בטכניקה בדוקה המאפשרת לנו להמשיך בשגרת חיינו למרות הכל.

אחד מהלקחים של מתקפת הטרור על ארה"ב הוא שהאמריקנים לא מכירים כלל בחשיבות הנשק הזה. עוד לא. ולא מדובר רק באמריקה הרשמית שהפסיקה במשך שבועות ארוכים את תוכניות הבידור וההומור הפופולאריות שלה, אלא גם בסתם עמך. טוב, תשאלו: "איך אני יודע שגם האמריקאי הממוצע אינו ממציא בדיחות על מה שקרה להם? " פשוט מאוד. אם זה היה אחרת, כבר היינו מוצפים באי-מיילים במחשבים שלנו, ועובדה היא שכל ההתייחסות המחויכות הקשורות למגדלי התאומים ולפנטגון אינן מגיעות מאמריקה אלא דווקא מישראל או מאירופה.

למשל, אחד הסיפורים הרצים היום בין ילדינו מתאר את המאמצים האמריקנים לאתר את בן – לאדן. צוות CIA מגיע גם לגן ילדים ואנשיו שואלים את הפעוטים איפה מסתתר בן-לאדן.
"הוא סמה, הוא סמה", עונים הילדים. כמו תמיד, יש בבדיחה המטופשת הזאת, גרעין של אמת.
השאלה היא האם מחפשים את הטרוריסט במקום הנכון - מיליארדי דולרים הושקעו בשבועות האחרונים כדי להקים קואליציה בינלאומית ולתקוף את הטרוריסטים בארץ האפגנים.
השאלה היא: האם הוא סמה?

כלומר: ברור שאוסמה בעצמו נמצא סמה, סליחה שמה, באיזשהו מקום. אך השאלה היא האם לא היה צורך להרוס קודם את התשתית הטרוריסטית הקיימת זה שנים בארה"ב עצמה, קילומטרים ספורים ממקום משכנו של הנשיא בוש?

החוקר האמריקאי סטיב אמרסון מדווח כבר שנים על הקשרים ההדוקים שבין הארגונים המוסלמיים באמריקה לבין ארגוני הטרור הרצחניים.

אירגוני הטרור המזרח תיכוניים הקימו צינורות מימון וגיוס כספים, מפקדות פוליטיות, מרכזי גיוס צבאיים ואפילו מפקדות צבאיות של ממש על אדמת אמריקה. כבר בינואר 2000, הוא טען והוכיח שכל הקשת של ארגוני הטרור מהמזרח התיכון פועלת שם, זה כמובן כולל את ידידינו מהחמאס, מהג'יהד האיסלמי ומהחזבאללה – וגם את הג'האד האיסלמי האלג'ירי המבצע כל שנה אלפי מעשי רצח באלג'ירה – וגם אל –גמאעה אל אסלאמיה המצרי, וגם הפי-קיי-קיי הכורדי וכמובן אל-קאעדה של אוסמה בן-לאדן.

החבר'ה האלה מנצלים את הגבול הפתוח עם קנדה, את אגרוני הצדקה, את הקמפוסים באוניברסיטאות, את הארגונים למען זכויות האזרח וכמובן את חופש הביטוי החקוק בחוקה האמריקאית.

תארו לעצמכם שהתרומות לארגונים הסימפטיים האלה מוכרות לצורכי מס! הם אפילו זכו, למה לא, לסיוע ישיר מהממשל הפדראלי! כן, כן הארגון של בן לאדן למשל, קיבל עד סוף 1999, סיוע של 4,2 מליון דולר ממחלקת המדינה העיתונאית קרולין גליק מספרת איך הארגונים הללו הצליחו דרך שדולות אמריקאיות להתקרב למרכז הכוח של המפלגות הגדולות בארה"ב.

מובן שהארגונים היהודים ובראשם אייפאק ניסו למחות נגד קבלת הפנים החמה לה זכו מנהיגי השדולות הערביות מהנשיא קלינטון- אך מי ביקש מהם למתן את הביקורת? ניחשתם: ממשלות אסלו שלנו, כמובן!

מה שמחזיר אותנו למדינתנו הקטנה הנלחמת נגד הטרור שנים כה רבות, גם כאן, לפני שנחפש את הטרוריסטים במקום מחבואם בשטחי הרשות הפלשתינאית, או במקביל לחיפושים אלה, כדאי שנשאל את עצמנו האם כבר הצלחנו להרוס כליל את התשתית הטרוריסטית הפועלת בתוכנו?

האם הצלחנו למנוע מהם לנצל את אירגוני הצדקה, את המסגדים, את האוניברסיאות שלנו לצורכיהם? האם מוסדותינו הממלכתיים, מהבטוח הלאומי ועד לכנסת ישראל אינם מנוצלים היטב על ידם?
בקיצור, לא בטוח שאוסמה, סמה. ייתכן והוא כאן, קרוב מאוד אלינו.