ביום 29.6.01 פורסם בעיתון מאמר של הח"מ, שנשא תת-כותרת: "בשעה שארה"ב יוזמת בנייה של מערכות נגד טילים ארוכי טווח נושאי נשק להשמדה המונית היא עוצמת עיניים מפס הייצור האיסלאמי של טילים-מונחים חיים". שישה שבועות לאחר מכן, ב11.9.01-, הגיע התשלום עבור עצימת העיניים. אבל שילמו אותו אלפי אנשים חפים מפשע. האשמים האמיתיים, כנראה, אף לא למדו את הלקח.
אישיות פוליטית ידועה הסבירה לי פעם, מי הם "הערביסטים" של משרד החוץ האמריקאי: אלה אנשים שלמדו ערבית והיסטוריה ערבית, קוראים את כל פרסומי התעמולה הערבית והיחידים שמאמינים למה שכתוב שם. הישגם העיקרי: הנצחת המלחמות באזורנו, על ידי הדבקת המערכת הפוליטית של ארה"ב באמונות הטפלות שלהם.
בסוף 1948 היינו קרובים מאוד לניצחון על הצבא המצרי שפלש לארץ-ישראל ולתפיסה בשבי של חוד החנית שלו בכיס פלוג'ה, שאחד ממפקדיו היה גמאל עבדול נאצר. הניצחון, עבורו שילמנו בקורבנות כואבים, כבר היה מונח לנו על כף היד. מניצחון זה ניתן היה להגיע להסכם שלום, שבו יפסיקו הערבים לחשוב על הרפתקאות חדשות לחיסולנו ועל טיפוח השנאה שהמיטה עליהם מפלה ניצחת. ואז באה להם ההצלה. הערביסטים של משרד החוץ האמריקאי הזדעקו לעזרת התוקפן המצרי ודרשו שניתן לצבא המצרי "לצאת בכבוד". ואלה יצאו לא רק בכבוד אלא גם בשבועה (לפי יומנו של נאצר) "אנו עוד נחזור". ואכן, הם חזרו, פעם אחר פעם, בניסיון להשמיד את ישראל, עד שמצאו את הארמיה השלישית שלהם מכותרת בכיס סואץ, במלחמת יום-הכיפורים. שוב מצב שבו יכולנו להכתיב את התנאים לשלום, אך שוב התערבו הערביסטים האמריקאים שניתן להם "לצאת בכבוד". וממצב זה הם שהכתיבו לנו את תנאי השלום המשפיל והעוין.
סיפור זה חזר על עצמו שוב, לפני 10 שנים, כשקואליציית הטרור של סדאם חוסיין וערפאת הוכתה שוק על ירך, ונפתח המסלול לסדר חדש במזרח התיכון. לפני הניצחון הסופי, שוב הזדעקו הערביסטים להציל את סדאם חוסיין, עם משטרו הרצחני, ושנתיים לאחר מכן הרימו מאשפתות את ערפאת, ובעזרת מסוממי-אוסלו היהודים נתנו לו בסיס טריטוריאלי שלא חלם עליו לניהול קואליציית טרור והסתה חובקת עולם, עם פרס-נובל בכיס וחומת "הסכמים בינלאומיים" המגינה עליו מכל רע. אף אחד מהערביסטים "המומחים" לא רצה לראות איך מערכת ההסתה האיסלמונאצית בנתה פס ייצור לטילים-מונחים מדויקים של שאהידים חיים, היכולים להגיע, עם נשק השמדה המונית, לכל פינה בעולם. והם הגיעו, ללא מטוסים, טילים או פצצות משלהם אלא עם מטוסים, דלק וחטופים אמריקאים לפעולת השמדה המונית בלב-ליבה של אמריקה.
אי-גילוי שיגור-המוות במועד - נחשב לכישלון מודיעיני. אך איך נסביר את אי-גילוי מערכת השיגור הגלויה ודרכי מימונה, שפעלו בארה"ב בחופשיות מדהימה, בחממות האיסלאם המיליטנטי לגידול שאהידים? מישהו אשם בהתעלמות הפושעת מלראות את הסכנות האמיתיות של האיסלאם המיליטנטי, שהתמכר לאידיאולוגיה של השתלטות אלימה על העולם באמצעות מתאבדים-מתפוצצים - באמונה המעוותת שיזכו עבור כך ב72- בתולות בגן העדן של אללה. מישהו אשם בהצלחת מסע ההסחה מהאיום האמיתי לעולם החופשי בסיפורים שארגוני הטרור האיסלאמי מכוונים לפגוע רק בישראל ובתומכיה. ההתבטאויות הגלויות של המטיפים האיסלמיים לפיהן ארה"ב היא "השטן הגדול" וישראל היא רק "השטן הקטן" לא שכנעו איש לנקוט באמצעי זהירות נגד חטיפת מטוסים, כפי שאומצו בישראל, ועברו 4 שבועות מה11- לספטמבר השחור עד ששר התחבורה האמריקאי הורה על חובת נעילה של תא הטייסים בכל הטיסות בשמי ארה"ב.
הם עוד לא מעיזים לומר את האמת על המטרות הגלויות של האיסלאם המיליטנטי, השולט בארצות ערב. "לנו זה לא יקרה, אם רק נוכיח שאנו תומכים בעמדות הערבים נגד ישראל". מי שהפיץ אמונה זו אשם באסון שקרה ובאסונות שעוד יבואו מהשאהידים שבדרך.
====================
אינג' יוסף דוריאל התמחה בטיפול מערכות לחימה, וחיזוי התפתחויות טכנולוגיות ואסטרטגיות.
אישיות פוליטית ידועה הסבירה לי פעם, מי הם "הערביסטים" של משרד החוץ האמריקאי: אלה אנשים שלמדו ערבית והיסטוריה ערבית, קוראים את כל פרסומי התעמולה הערבית והיחידים שמאמינים למה שכתוב שם. הישגם העיקרי: הנצחת המלחמות באזורנו, על ידי הדבקת המערכת הפוליטית של ארה"ב באמונות הטפלות שלהם.
בסוף 1948 היינו קרובים מאוד לניצחון על הצבא המצרי שפלש לארץ-ישראל ולתפיסה בשבי של חוד החנית שלו בכיס פלוג'ה, שאחד ממפקדיו היה גמאל עבדול נאצר. הניצחון, עבורו שילמנו בקורבנות כואבים, כבר היה מונח לנו על כף היד. מניצחון זה ניתן היה להגיע להסכם שלום, שבו יפסיקו הערבים לחשוב על הרפתקאות חדשות לחיסולנו ועל טיפוח השנאה שהמיטה עליהם מפלה ניצחת. ואז באה להם ההצלה. הערביסטים של משרד החוץ האמריקאי הזדעקו לעזרת התוקפן המצרי ודרשו שניתן לצבא המצרי "לצאת בכבוד". ואלה יצאו לא רק בכבוד אלא גם בשבועה (לפי יומנו של נאצר) "אנו עוד נחזור". ואכן, הם חזרו, פעם אחר פעם, בניסיון להשמיד את ישראל, עד שמצאו את הארמיה השלישית שלהם מכותרת בכיס סואץ, במלחמת יום-הכיפורים. שוב מצב שבו יכולנו להכתיב את התנאים לשלום, אך שוב התערבו הערביסטים האמריקאים שניתן להם "לצאת בכבוד". וממצב זה הם שהכתיבו לנו את תנאי השלום המשפיל והעוין.
סיפור זה חזר על עצמו שוב, לפני 10 שנים, כשקואליציית הטרור של סדאם חוסיין וערפאת הוכתה שוק על ירך, ונפתח המסלול לסדר חדש במזרח התיכון. לפני הניצחון הסופי, שוב הזדעקו הערביסטים להציל את סדאם חוסיין, עם משטרו הרצחני, ושנתיים לאחר מכן הרימו מאשפתות את ערפאת, ובעזרת מסוממי-אוסלו היהודים נתנו לו בסיס טריטוריאלי שלא חלם עליו לניהול קואליציית טרור והסתה חובקת עולם, עם פרס-נובל בכיס וחומת "הסכמים בינלאומיים" המגינה עליו מכל רע. אף אחד מהערביסטים "המומחים" לא רצה לראות איך מערכת ההסתה האיסלמונאצית בנתה פס ייצור לטילים-מונחים מדויקים של שאהידים חיים, היכולים להגיע, עם נשק השמדה המונית, לכל פינה בעולם. והם הגיעו, ללא מטוסים, טילים או פצצות משלהם אלא עם מטוסים, דלק וחטופים אמריקאים לפעולת השמדה המונית בלב-ליבה של אמריקה.
אי-גילוי שיגור-המוות במועד - נחשב לכישלון מודיעיני. אך איך נסביר את אי-גילוי מערכת השיגור הגלויה ודרכי מימונה, שפעלו בארה"ב בחופשיות מדהימה, בחממות האיסלאם המיליטנטי לגידול שאהידים? מישהו אשם בהתעלמות הפושעת מלראות את הסכנות האמיתיות של האיסלאם המיליטנטי, שהתמכר לאידיאולוגיה של השתלטות אלימה על העולם באמצעות מתאבדים-מתפוצצים - באמונה המעוותת שיזכו עבור כך ב72- בתולות בגן העדן של אללה. מישהו אשם בהצלחת מסע ההסחה מהאיום האמיתי לעולם החופשי בסיפורים שארגוני הטרור האיסלאמי מכוונים לפגוע רק בישראל ובתומכיה. ההתבטאויות הגלויות של המטיפים האיסלמיים לפיהן ארה"ב היא "השטן הגדול" וישראל היא רק "השטן הקטן" לא שכנעו איש לנקוט באמצעי זהירות נגד חטיפת מטוסים, כפי שאומצו בישראל, ועברו 4 שבועות מה11- לספטמבר השחור עד ששר התחבורה האמריקאי הורה על חובת נעילה של תא הטייסים בכל הטיסות בשמי ארה"ב.
הם עוד לא מעיזים לומר את האמת על המטרות הגלויות של האיסלאם המיליטנטי, השולט בארצות ערב. "לנו זה לא יקרה, אם רק נוכיח שאנו תומכים בעמדות הערבים נגד ישראל". מי שהפיץ אמונה זו אשם באסון שקרה ובאסונות שעוד יבואו מהשאהידים שבדרך.
====================
אינג' יוסף דוריאל התמחה בטיפול מערכות לחימה, וחיזוי התפתחויות טכנולוגיות ואסטרטגיות.