ששת ימי החול ושבת הינם קשורים זה בזה, שכשם שיש באדם גוף ונשמה, כן לשבוע יש גוף ונשמה. שבת היא הנשמה וימי החול הם הגוף. וכשם שהאדם השלם הוא אדם שנשמתו וגופו פועלים יחד בהרמוניה, כאשר הגוף מקבל השראה רוחנית מהנשמה, ונותן לנשמה יכולת לבוא לידי ביטוי. כן השבוע השלם הוא שבוע שבו הקשר בין השבת לימי החול הוא קשר הדוק. בימי החול אנו מכינים את כל צרכי השבת מבחינה גשמית, כלומר מכינים את מאכלי השבת ואת בגדי השבת, ואילו מהשבת אנו שואבים כוחות רוחניים למשך כל ששת ימי החול.

כדי להדגיש את מרכזיותה של השבת, צוותה אותנו התורה: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח), ופרש הרמב"ן (שם), שכוונת המצווה היא, שלא רק בשבת נזכור את השבת על ידי הקידוש והתפילות, אלא אף בכל ימות השבוע נזכור את יום השבת לקדשו, ונתכונן לשבת הבאה, ונכין את צרכיה. וכן כשהלוויים היו אומרים בבית המקדש שיר של יום, היו אומרים: "היום יום ראשון בשבת", "שני בשבת", כלומר אין ימות החול ימים בפני עצמם, אלא הם יונקים את משמעותם וערכם מיום השבת, ולכן אומרים: "היום יום שלישי בשבת" וכדומה. אכן עובדה היא שבשפה העברית שהיא לשון הקודש, מונים את כל ימות השבוע כפי יחסם לשבת, ראשון שני וכו', מה שאין כן באנגלית, צרפתית ושפות נוספות, שלכל יום שם בפני עצמו, ללא שום זיקה לשבת.

מצד אחד אנו מתייחסים אל השבת כסיום השבוע, שבכל ימי החול אנו מתכוננים לקראת השיא שהוא שבת, ומצד שני השבת היא גם ההתחלה של השבוע הבא, ומשבת אנו שואבים כוחות רוחניים לכל משך השבוע הבא, שבעזרתם נוכל להגשים את הערכים הרוחניים שקלטנו בשבת בתוך עולם המעשה. וכך חייו של היהודי אינם רצף אחיד שהולך ונשחק, הולך ומאבד גובה, אלא להפך, התעלות מתמדת. וכדי שהכוחות המעשיים לא ישחקו, באה השבת ונותנת מנוחה וכוחות חדשים למשך כל השבוע הבא. וזהו שאמרו חז"ל במסכת שבת (י, ב): אמר הקב"ה למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם".
===========================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.