במסכת ביצה (טז, א) מסופר על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, היה מוצא בהמה נאה, אומר זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה, אכל הראשונה ושייר השנייה המשובחת לשבת. כלומר, בכל ימות החול תמיד היה אוכל את המאכל הפחות טוב, משום שאת הטוב היה שומר לשבת. נמצא אפוא, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וחושב כיצד לכבדה ולקדשה.

אבל הלל הזקן מידה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמיים, ואף את ימות החול היה מכבד ומקדש, שנאמר: "ברוך ה' יום יום". ולכן כשהיה מזדמן לפניו מאכל טוב בימות השבוע, היה אוכלו, משום שהיה בוטח בה' שכמו שזימן לפניו מאכל טוב ליום חול, כך יזמן לפניו מאכל משובח יותר לכבוד שבת קודש. וכך היה נותן לכל יום את הכבוד והערך הראוי לו (רש"י שם; רמב"ן שמות כ, ח).

וכתבו הפוסקים, שגם לדעת הלל הזקן, בדרך כלל עדיף לנהוג כשמאי, ולשמור את המאכל הטוב לשבת, אלא שהוא היה מיוחד במידת בטחונו, ובטח בה' שיזמן לו את המאכל המשובח ביותר לשבת, אבל אדם שאינו בוטח בזה, צריך לכבד את השבת ולשמור את המאכל הטוב לשבת (מ"ב רנ, ב).
למעשה בימינו, אין כמעט משמעות לדין הזה, משום שבחנויות וברשתות השיווק מצוי שפע עצום של מוצרים במשך כל ימות השבוע. ואין סיבה לחשוש שאם נאכל מאכל טוב מסוים בימות החול, לא נוכל למוצאו בחנויות לקראת השבת. ולכן העיקר כיום הוא, לתכנן את הקניות באופן כזה, שמאכלי השבת יהיו המשובחים ביותר.
=============
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.