נתחיל באמירה אישית: רחבעם זאבי היה חבר שלי. הוא בן 75 אני הרבה פחות מחצי, ועדיין הוא היה חבר שלי. לא שזאת בעיה להיות חבר של פוליטיקאי מילה טובה פה, מילה טובה שם, איזכור מחמיא פה, או ראיון מפרגן ועשיתם את זה. רק מה, גנדי, היה אדם צנוע, שלא החזיק מעצמו במיוחד. עכשיו לאחר שעבר לעולם טוב יותר, או לגמרי טוב, קל להרבה אנשים לומר עליו דברים טובים, ואיפה הם היו קודם?
האיש הזה קנה אותי באמת שלו. מעבר לעובדה שהוא לא חשש לומר אותה וגם לא התבייש בה. הוא היה איש אמת שנעים מאוד לשהות במחיצתו. ארץ ישראל, אצלו, בניגוד לאחרים בני אותה תקופה, היא לא משהו שבא במקום מסורת ישראל. גנדי, כפי שהעידו רבים וחרדים: הוא היה שותף לכל דבר של קדושה, והשתדל.
וחבל על דאבדין.
חבל על דקיימין
ההלם שהשתלט עלינו בבוקר ההתנקשות לא נבע, מבחינתי, מהרצח עצמו. את הערבים אנחנו מכירים היטב, מהותם כרוצחים ידועה, ואהבת הדם שלהם היא לא משהו חדש, כך שלא הופתעתי. אם יש משהו שבכל זאת הפתיע, היה זה דיווחה של כתבת קול ישראל שהעריכה כי רחבעם זאבי שם קץ לחייו, שמעתי ולא האמנתי. לא האמנתי כי כאמור הכרתי את האיש, לא האמנתי כי בימים אלה נדירה האופציה הזאת, ולא האמנתי שכתבת שמשדרת ידיעת הבל שכזאת ממשיכה בתפקידה כאילו רק טעתה באיות שמו של המנוח.
טוב עשה מנהל הרדיו שהעביר אותה מתפקידה. מאידך, מעניין את מי היא תשלח להתאבד במקום העבודה החדש שלה.
חבל על דמפרסמין
מתוך מבול מודעות האבל על הרצח של גנדי, בלטה מודעה אחת של השגרירות האמריקאית בתל-אביב. השגרירות, על פי המודעה: "אבלה על מותו ללא עת של רחבעם זאבי...". "מותו ללא עת" לא פחות. זה יכל להיות מעליב יותר אם הם היו כותבים: "שגרירות ארה"ב אבלה על מותו בנסיבות שעדיין נבדקות" או "העם האמריקני משתתף בצערה של ישראל עם שינוי במצבת כוח האדם בכנסת- ישראל". מתחשק לחשוף את קוד ההפעלה של טילי השיוט ולשלוח אותם חזרה לפנטגון.
מאידך, זה נשמע הרבה יותר טוב מדיווח ששמעתי בגלי-צה"ל לאחר שערבי ירה ללא הבחנה על תושבים ירושלמים בבוקר יום שני. הכתבת אמרה ואני מצטט מילה במילה: "המחבל, ככל הנראה ערבי...". באמת? מה הוא לא נורווגי?
מאידך היא יכלה לומר "הערבי, ככל הנראה, נקלע לכאן בכלל בטעות, ואולי לא?"
חבל על דמדבררין
לאחרונה, עם ריבוי האירועים הביטחוניים, הרגישו במגן דוד אדום שהעבודה הקשה שלהם (והיא בהחלט עבודה קשה) לא באה לידי ביטוי ראוי. תמיד כשיש פיגועים מספרים על עדי הראיה, על השוטר או החייל שירה במחבל, על מצב הפצועים מדווחים הרופאים ומנהלי בתי החולים, ורק החובשים והפרמדיקים נשארים באלמוניות ולא מכירים להם טובה על פעילותם. בשל כך החלה מערכת הדוברות של מד"א לדרוש קרדיט (אזכור העובדה שמד"א טיפלה בנפגעים) מהכתבים כל אימת שהם מדווחים על האירועים, עד כאן הכל בסדר ובצדק. רק מה, מתברר שהכתבים, עם קשה עורף ואטום לא מזכירים את פעילות מד"א כי אולי זה נראה להם לא חשוב מספיק. והדובר? לא מוותר בקלות ומנסה בכל הזדמנות לדחוף את מד"א לכותרות. הנה מה שקרה להודעות הדובר ביום שני בבוקר כשערבי מסוכסך, פתח באש על עוברים ושבים בשכונת תלפיות בירושלים:
ב- 11:45 ניסה הדובר ללכוד את תשומת לב הכתבים בהודעה הבאה: "...ניתן לראיין את משה אלבז, מתנדב מד"א, שהגיע ראשון לאירוע, וירה במחבל...".
ההודעה לא ריגשה מספיק את העורכים, לכן ב- 12:04 יצאה ההודעה השניה באותו עניין: "...ניתן לתאם ראיון עכשיו עם מושיקו אלבז, מתנדב מד"א שירה במחבל". עברו כמה דקות והתברר שגם השימוש בכינוי "מושיקו" לא סיפק את הסחורה והודעה שלישית נשלחה לעיתונאים העיקשים.
ב- 12:11 זה כבר נשמע כך: "...מתנדב מד"א מושיקו אלבז, שירה במחבל ביצע מיד לאחר מכן פעולת החייאה...". וואו!
אז האמת שסתם תפסתי את הדובר כאילו הוא אחראי לאטימות של עורכי החדשות הציניים, כי הוא בכלל דובר נמרץ שמסייע לנו מאוד ושימשיך כך, אבל אם הייתי צריך להמשיך את הסיפור, ללא ספק ההודעה הבאה הייתה נשמעת כך:
12:30 "...מתנדב מד"א שירה במחבל, ביצע בו פעולת החייאה. מיד כששב המחבל לנשום ירה בו המתנדב שוב. לאחר מכן חבש את פצעיו וניסה להנשימו. בה בעת קשר אותו אל הקרקע תוך שהוא מייסר אותו על מעשיו הרעים...".
חבל
חבל מאוד שערוצי התקשורת לא מתאפקים וכבר מנדנדים לנו עם הדמיון ללבנון. אחד אומר "זה מתחיל להזכיר את לבנון..." ושניה שואלת בחשש: "מה יהיה? צה"ל באמת מתכוון להישאר בבית ג'לא?"
די! נמאס.
תתחילו לשרת את הצד שלנו במלחמה, בבקשה!
===============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.
האיש הזה קנה אותי באמת שלו. מעבר לעובדה שהוא לא חשש לומר אותה וגם לא התבייש בה. הוא היה איש אמת שנעים מאוד לשהות במחיצתו. ארץ ישראל, אצלו, בניגוד לאחרים בני אותה תקופה, היא לא משהו שבא במקום מסורת ישראל. גנדי, כפי שהעידו רבים וחרדים: הוא היה שותף לכל דבר של קדושה, והשתדל.
וחבל על דאבדין.
חבל על דקיימין
ההלם שהשתלט עלינו בבוקר ההתנקשות לא נבע, מבחינתי, מהרצח עצמו. את הערבים אנחנו מכירים היטב, מהותם כרוצחים ידועה, ואהבת הדם שלהם היא לא משהו חדש, כך שלא הופתעתי. אם יש משהו שבכל זאת הפתיע, היה זה דיווחה של כתבת קול ישראל שהעריכה כי רחבעם זאבי שם קץ לחייו, שמעתי ולא האמנתי. לא האמנתי כי כאמור הכרתי את האיש, לא האמנתי כי בימים אלה נדירה האופציה הזאת, ולא האמנתי שכתבת שמשדרת ידיעת הבל שכזאת ממשיכה בתפקידה כאילו רק טעתה באיות שמו של המנוח.
טוב עשה מנהל הרדיו שהעביר אותה מתפקידה. מאידך, מעניין את מי היא תשלח להתאבד במקום העבודה החדש שלה.
חבל על דמפרסמין
מתוך מבול מודעות האבל על הרצח של גנדי, בלטה מודעה אחת של השגרירות האמריקאית בתל-אביב. השגרירות, על פי המודעה: "אבלה על מותו ללא עת של רחבעם זאבי...". "מותו ללא עת" לא פחות. זה יכל להיות מעליב יותר אם הם היו כותבים: "שגרירות ארה"ב אבלה על מותו בנסיבות שעדיין נבדקות" או "העם האמריקני משתתף בצערה של ישראל עם שינוי במצבת כוח האדם בכנסת- ישראל". מתחשק לחשוף את קוד ההפעלה של טילי השיוט ולשלוח אותם חזרה לפנטגון.
מאידך, זה נשמע הרבה יותר טוב מדיווח ששמעתי בגלי-צה"ל לאחר שערבי ירה ללא הבחנה על תושבים ירושלמים בבוקר יום שני. הכתבת אמרה ואני מצטט מילה במילה: "המחבל, ככל הנראה ערבי...". באמת? מה הוא לא נורווגי?
מאידך היא יכלה לומר "הערבי, ככל הנראה, נקלע לכאן בכלל בטעות, ואולי לא?"
חבל על דמדבררין
לאחרונה, עם ריבוי האירועים הביטחוניים, הרגישו במגן דוד אדום שהעבודה הקשה שלהם (והיא בהחלט עבודה קשה) לא באה לידי ביטוי ראוי. תמיד כשיש פיגועים מספרים על עדי הראיה, על השוטר או החייל שירה במחבל, על מצב הפצועים מדווחים הרופאים ומנהלי בתי החולים, ורק החובשים והפרמדיקים נשארים באלמוניות ולא מכירים להם טובה על פעילותם. בשל כך החלה מערכת הדוברות של מד"א לדרוש קרדיט (אזכור העובדה שמד"א טיפלה בנפגעים) מהכתבים כל אימת שהם מדווחים על האירועים, עד כאן הכל בסדר ובצדק. רק מה, מתברר שהכתבים, עם קשה עורף ואטום לא מזכירים את פעילות מד"א כי אולי זה נראה להם לא חשוב מספיק. והדובר? לא מוותר בקלות ומנסה בכל הזדמנות לדחוף את מד"א לכותרות. הנה מה שקרה להודעות הדובר ביום שני בבוקר כשערבי מסוכסך, פתח באש על עוברים ושבים בשכונת תלפיות בירושלים:
ב- 11:45 ניסה הדובר ללכוד את תשומת לב הכתבים בהודעה הבאה: "...ניתן לראיין את משה אלבז, מתנדב מד"א, שהגיע ראשון לאירוע, וירה במחבל...".
ההודעה לא ריגשה מספיק את העורכים, לכן ב- 12:04 יצאה ההודעה השניה באותו עניין: "...ניתן לתאם ראיון עכשיו עם מושיקו אלבז, מתנדב מד"א שירה במחבל". עברו כמה דקות והתברר שגם השימוש בכינוי "מושיקו" לא סיפק את הסחורה והודעה שלישית נשלחה לעיתונאים העיקשים.
ב- 12:11 זה כבר נשמע כך: "...מתנדב מד"א מושיקו אלבז, שירה במחבל ביצע מיד לאחר מכן פעולת החייאה...". וואו!
אז האמת שסתם תפסתי את הדובר כאילו הוא אחראי לאטימות של עורכי החדשות הציניים, כי הוא בכלל דובר נמרץ שמסייע לנו מאוד ושימשיך כך, אבל אם הייתי צריך להמשיך את הסיפור, ללא ספק ההודעה הבאה הייתה נשמעת כך:
12:30 "...מתנדב מד"א שירה במחבל, ביצע בו פעולת החייאה. מיד כששב המחבל לנשום ירה בו המתנדב שוב. לאחר מכן חבש את פצעיו וניסה להנשימו. בה בעת קשר אותו אל הקרקע תוך שהוא מייסר אותו על מעשיו הרעים...".
חבל
חבל מאוד שערוצי התקשורת לא מתאפקים וכבר מנדנדים לנו עם הדמיון ללבנון. אחד אומר "זה מתחיל להזכיר את לבנון..." ושניה שואלת בחשש: "מה יהיה? צה"ל באמת מתכוון להישאר בבית ג'לא?"
די! נמאס.
תתחילו לשרת את הצד שלנו במלחמה, בבקשה!
===============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.