נאמר בנביא (ישעיה נח, יג): "וקראת לשבת עונג", מכאן שמצווה לענג את השבת. ואמרו חז"ל במסכת שבת (קיח, קיט, א) שכל המענג את השבת זוכה לדברים גדולים: נותנים לו נחלה ללא מיצרים, וממלאים משאלות ליבו, וניצול מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גיהנום, ואף זוכה לעשירות. והטעם לזה הוא משום שהחיים והברכה תלויים בקשר שבין עולם החומר לעולם הרוח, כשעולם החומר קשור לעולם שמעליו, הרי הוא מתחייה ומתברך משורשו, וכשהוא מתרחק משורש חיותו, מהאמונה וערכי הרוח, מתמעטים חייו והרי הוא הולך ומתנוון והקללה רודפתו. אדם חי הוא אדם שנשמתו שוכנת בגופו, ובעת המוות הנשמה נפרדת מהגוף. עניינה המיוחד של השבת שיש בה תוספת קדושה שמתגלה ברוח ובחומר, בתורה ותפילה וגם בסעודות השבת. על ידי כך נוצר איחוד גדול בין הרוח לחומר, והברכה שופעת לעולם. לפיכך אמרו חכמים שהמענג את השבת כראוי זוכה לברכות רבות וניצול מן הפורענות.
וכיצד יענג את השבת? על ידי מאכלים טובים ומשובחים, שנפשו מתענגת בהם, כל אדם כפי יכולתו וכפי רגילותו במשך השבוע. כלומר אין צורך לקנות לכבוד השבת את המאכלים היקרים ביותר שקיימים בשוק, אלא צריך לקנות מאכלים יותר טובים מהמאכלים שרגיל לאכול בימי החול. אולי אפשר לומר שמחיר המאכלים של שבת ראוי שיהיה כפול ממחיר המאכלים של יום חול, כל משפחה לפי מנהגה.
ואדם עני שאין ביכולתו לקנות מאכלים משובחים לשבת, אמרו חכמים (שבת קיח, ב), שלכל הפחות יקנה דגים קטנים כתוספת לשבת, ויקיים בהם מצוות עונג שבת. העיקר שיהיה ניכר שמעמדה של השבת גבוה מימי החול, ושהדבר יתבטא גם במאכלים.
ואין לקמץ בהוצאות השבת, אלא עדיף לקמץ בהוצאות לצורך ימי החול כדי להוציא יותר לצורכי השבת. ואמרו חז"ל (ביצה טז, א) שכל פרנסתו של אדם קצובה לו מראש השנה עד ראש השנה, ועליו להיזהר שלא יוציא הוצאות מיותרות פן יחרוג ממה שקצבו לו וישאר ללא כלום. חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה, שאם הוציא פחות - פוחתים לו ממה שנקצב, ואם הוסיף והוציא יותר - מוסיפים לו על קצבתו.
עני שאזל כספו, ילווה כסף כדי לענג את השבת, ואל ידאג שמא לא יוכל להחזיר את ההלוואה, ש"אמר הקב"ה לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע" (ביצה טו, ב). ואין הכוונה שילווה כספים רבים ויקנה את המאכלים היקרים ביותר שישנם בשוק, אלא הכוונה שילווה מעט כדי לקנות דג קטן וכדומה כדי לקיים מצוות עונג שבת, ולגבי הוצאה מועטה כזו, יכול לבטוח בה' שיעזור לו להחזיר את החוב. ואם רוצה ללוות סכום גדול כדי לענג את השבת בהידור, עליו לראות בעצמו היאך יחזיר את החוב, ולא יסמוך על הנס, כדי שלא יחשב רשע שאינו פורע חובותיו (עיין תוס' שם, והגר"א שם, ומ"ב רמב, ג ובשעה"צ שם, ובשמירת שבת כהלכתה פרק מב, יט, הערה עא).
לגבי עני שאין לו כסף לקנות אפילו דג קטן לתוספת לכבוד השבת, וכן אין באפשרותו ללוות כסף, מתעוררת שאלה האם עליו לבקש צדקה כדי לענג את השבת או שעדיף שיאכל את המאכלים הפשוטים שהוא רגיל לאכול בימות החול. אמר רבי עקיבא: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קיח, א), עדיף שיאכל מאכלי חול, ואל יזדקק למתנות בשר ודם. ובזכות זה שאינו מתפרנס מהצדקה יזכה להתעשר ולענג את השבת.
ועני שכבר נאלץ לקבל צדקה לצורך ימי החול, על גבאי הצדקה מוטלת המצווה לתת לו תוספת צדקה לכבוד השבת, כדי שיוכל לענגה כראוי (מ"ב רנ, א).
==============
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.
וכיצד יענג את השבת? על ידי מאכלים טובים ומשובחים, שנפשו מתענגת בהם, כל אדם כפי יכולתו וכפי רגילותו במשך השבוע. כלומר אין צורך לקנות לכבוד השבת את המאכלים היקרים ביותר שקיימים בשוק, אלא צריך לקנות מאכלים יותר טובים מהמאכלים שרגיל לאכול בימי החול. אולי אפשר לומר שמחיר המאכלים של שבת ראוי שיהיה כפול ממחיר המאכלים של יום חול, כל משפחה לפי מנהגה.
ואדם עני שאין ביכולתו לקנות מאכלים משובחים לשבת, אמרו חכמים (שבת קיח, ב), שלכל הפחות יקנה דגים קטנים כתוספת לשבת, ויקיים בהם מצוות עונג שבת. העיקר שיהיה ניכר שמעמדה של השבת גבוה מימי החול, ושהדבר יתבטא גם במאכלים.
ואין לקמץ בהוצאות השבת, אלא עדיף לקמץ בהוצאות לצורך ימי החול כדי להוציא יותר לצורכי השבת. ואמרו חז"ל (ביצה טז, א) שכל פרנסתו של אדם קצובה לו מראש השנה עד ראש השנה, ועליו להיזהר שלא יוציא הוצאות מיותרות פן יחרוג ממה שקצבו לו וישאר ללא כלום. חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה, שאם הוציא פחות - פוחתים לו ממה שנקצב, ואם הוסיף והוציא יותר - מוסיפים לו על קצבתו.
עני שאזל כספו, ילווה כסף כדי לענג את השבת, ואל ידאג שמא לא יוכל להחזיר את ההלוואה, ש"אמר הקב"ה לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע" (ביצה טו, ב). ואין הכוונה שילווה כספים רבים ויקנה את המאכלים היקרים ביותר שישנם בשוק, אלא הכוונה שילווה מעט כדי לקנות דג קטן וכדומה כדי לקיים מצוות עונג שבת, ולגבי הוצאה מועטה כזו, יכול לבטוח בה' שיעזור לו להחזיר את החוב. ואם רוצה ללוות סכום גדול כדי לענג את השבת בהידור, עליו לראות בעצמו היאך יחזיר את החוב, ולא יסמוך על הנס, כדי שלא יחשב רשע שאינו פורע חובותיו (עיין תוס' שם, והגר"א שם, ומ"ב רמב, ג ובשעה"צ שם, ובשמירת שבת כהלכתה פרק מב, יט, הערה עא).
לגבי עני שאין לו כסף לקנות אפילו דג קטן לתוספת לכבוד השבת, וכן אין באפשרותו ללוות כסף, מתעוררת שאלה האם עליו לבקש צדקה כדי לענג את השבת או שעדיף שיאכל את המאכלים הפשוטים שהוא רגיל לאכול בימות החול. אמר רבי עקיבא: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קיח, א), עדיף שיאכל מאכלי חול, ואל יזדקק למתנות בשר ודם. ובזכות זה שאינו מתפרנס מהצדקה יזכה להתעשר ולענג את השבת.
ועני שכבר נאלץ לקבל צדקה לצורך ימי החול, על גבאי הצדקה מוטלת המצווה לתת לו תוספת צדקה לכבוד השבת, כדי שיוכל לענגה כראוי (מ"ב רנ, א).
==============
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.