כרגיל, ביום השנה לרצח רבין מגיע הזמן לעשות חשבון נפש. אזי מגיעים הגובים לשאול האם למדתם את הלקח. כן! למדנו לקח רב. הכנופיות השלטוניות ששלטו בימי הרצח עדיין מטילות את מוראן ואת חיתתן על ישראל. בתי המשפט, התקשורת, המשטרה, הפרקליטות ממשיכים לנצור את יקירם אבישי רביב וממלא להגן על כרמי גילון וסנדו מזור ועל כל אוסף הפושעים העצום התומך בהם. ואמנם הקריינית מטעם ברשת ב,' תשאל כרגיל ביום השנה את הרב אבינר האם הרבנים למדו לקח שלא להוציא דין רודף והרב אבינר יטען שום רב לא הוציא דין רודף ושלרבין בוודאי היו כוונות טובות, מה שלא מנע ממנו להגיע דווקא לגן-עדן. אני שומע את הרב יואל בן נון מסביר כי יש מתנחלים שאינם מוכנים לקבל את הדמוקרטיה, ואינם מבינים מה זה ממלכה ומה זו מדינה.
אני מודה! איני יכול לקבל לא את הדמוקרטיה הזו, לא את המדינה הזו ולא את השלטון הזה.
אני מאד מבקש שתהיה דמוקרטיה, שיהיה מלך דמוקרטי, שספר תורה בחיקו, שיודע גם להקשיב, שיהיה כבוד לאדם ולחירותו ושהמלך ישמע שוועת עניים ואני מתפלל שהמדינה, מדינת היהודים תחזור להיות מדינה של יהודים ולא של הקול הערבי המגוייס, הפעם לנצחונו של בורג כמו לנצחונו של בין לאדן וערפאת.
חשבון נפשנו הוא האם עשינו די כדי להבהיר לציבור ולעצמנו מהי משמעות רצח רבין. מהי המשמעות האנטישמית העצמית, השנאה העצמית שבעבעה בימי שלטון הצברים-החילונים, מהי משמעות החיפוי שבו הנסתר, הרשמי כביכול, מרובה על הגלוי הציבורי. מה הניע את רבין לקשור קשר נגד הללו שלדעתו לא היה חייב להגן עליהם. כל עוד לא יתבהר עד תום מה היה ברצח ומאחורי הרצח, מה הניע את הרצח? מדינת ישראל לא תוכל לנצח את אויביה כיוון שהיא מתקשה לזהות אותם. כמו נתחיה של הפילגש בגבעה שהתגלגלו מדן ועד באר שבע יבעבע הדם התוסס בכל גבול ישראל. דם שמוליד עוד דם. כל הרוג יהודי היום הוא תוצאת הלגיטימציה לטרור שעמדה ביסוד תהליך השלום כששלטון רבין וממשיכיו זורע טרור במסווה הדמוקרטיה ושלטון החוק כמו החוק של עדנה ארבל שעיקרו עדי מדינה, תעמולה, הכחשה והשתקה של פרשת הרצח האמיתי וההעדר העוז של כמעט כל חברי הכנסת ושאר כל האליטות לברר את השאלות העולות בעקבות הרצח. לא בגלל הנקמה ולא בגלל העונש אלא בגלל התוצאה שהיא בראש ובראשונה כניעה לשלטון השקר, הכניעה להכרה כי האויב כביכול מוסרי יותר מאיתנו, וכי הוא ורק הוא יכול להציל אותנו מיהדותנו, וכי הרג יהודים וההסכמה לו היא העדות העיקרית שהפנמנו את המסר. כי ההסכמה לקבלת הגרסה הרשמית של רצח רבין היא ההוכחה שהסכמנו להיפטר מהתורה ומארץ ישראל, מן ההיסטוריה היהודית וממדינת היהודים. כי רק מג'יבריל רג'וב נוכל לקבל לגיטמציה, רק מערפאת, רק מהאמריקאים האירופאים.
אך עד לבירור פרשת הרצח עד להיטהרות - הגורמים הקובעים במדינה יראו בערבים ידידים וביהודים טיפוסים מפוקפקים שלא הצליחו לעשות טרנספורמציה ראויה מיהודי לישראלי. לפיכך הם, היהודים ראויים במקרה הרווח להגנה מוגבלת עד לשילוחם הסופי. המדינה הזאת לא תוכל לקבוע כל מטרה אלא הישרדות מיום אל יום, מלבד חתירה כמובן למימוש מטרת "הנורמלזיציה". להיות ככל הגויים באמצעות שיחות השלום בינינו. ולפיכך העונש כפול ומכופל, המדינה והחברה לא יהיו מודעים לסופיותם או לייעודם עד שתמלא הכוס על גדותיה. אין די רוח טהרה בארץ שיש בכוחה להעביר את רוח הטומאה.
מדינת ישראל בגין מדיניות "השלום בכל מחיר", הייתה מוכנה לביים את רצח רבין שבו הסתבך הנרצח שנלכד ברשת שפרש. כי לדעתו ולדעת יועציו הנמצאים בשלטון עד היום הזה, רק באמצעות הכפשת הימין אפשר היה כביכול להמשיך להחזיק בשלטון ולהחרים את היהודים שאינם מוכנים להיות "נורמלים", למשל על ידי הכפשתם כתאומי חמאס, כפי שנוהג היה המנוח לומר. התמדה זו, הנכונות למכור את היהודים המפריעים לתהליך השלום עודדה את ערפאת ואת בין לאדן ואת כל שונאי=ציון לחלום חלום תקומת פלשתין. חלום שגם ראש השלטון הנוכחי
משקה אותו לעתים באמירותיו המתואמות ובחולשותיו המתוזמנות יחד עם כל חסרי הבושת "הנלחמים בטרור", והדוחקים בו מלחזור מ'צכוסלובקיה'.
רצח רבין היה נקודת שיא בניסיונות התנכלות ליהודים, שביטוייה הקטנים היו פרשת האחים קהלני כמו תרגום פרשת הרצח בחלחול, בו נרצחו שלשה ערבים על ידי גורמים ערבים פלילים והואשמו היהודים, מידע זה לא מנע את רבין ואת יוסי שריד ודומיהם לטעון כי אם היהודים מתנהגים כך לא תהיה ברירה אלא להיעתר לפלשתינים. כלומר לגרש את יהודי חברון, כמו בפרשת גולדשטיין היזומה והמפוקפקת. אבל לא רק הם. כולנו, בתוך ההסכמות. גם ביבי, המפד"ל ותקומה הסכימו להסכם חברון. "גם ביבי". גם ברק גם שרון הסכימו לחורבן בהר-הבית, בוודאי, כמו שאומר הרב אבינר כוונותיהם טובות אבל אנחנו בגהינום.
הנורמות של שחרור אסירי גיבריל, הנסיגה מלבנון, מתן נשק לאוייב, הן הנורמות שאפשרו לביים את העצרת בכיכר שסופה היה מות הקורבן. פליטת כדור של מאבטח? התאבדות? סי. איי. אי? איננו יודעים!
וגם אותי אישית אין זה מעניין. צד הקונספירציה מסיר למעשה את האחריות מהנורמלים. הרי כל נציגי השלטון בכיכר שהיו צריכים לדעת ידעו כי עומדת להיות התנקשות מבוימת ברבין. זאת ידע גם רבין ולכך התכונן. כעת כל העולם יודע שמתקיימת התנקשות לא מבוימת במדינת ישראל וביהודייה בכיכר המרכזית של העולם, בכיכר השוק הגלובלי וכי הכל משתפים פעולה ובעיקר הקורבנות. אבל מי יודע? אולי הקדוש ברוך הוא חושב שזה מבחינתו רק ביום אויב המורכב מקבוצות אידיוטים שחושבים שאפשר להתנקש בנצח ישראל. המחיר ישלמו כולם, גם היהודים, אבל הניצחון יהיה של הקב"ה וממלא של עם ישראל, של תורת ישראל, ושל ארץ ישראל.
==================
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.
אני מודה! איני יכול לקבל לא את הדמוקרטיה הזו, לא את המדינה הזו ולא את השלטון הזה.
אני מאד מבקש שתהיה דמוקרטיה, שיהיה מלך דמוקרטי, שספר תורה בחיקו, שיודע גם להקשיב, שיהיה כבוד לאדם ולחירותו ושהמלך ישמע שוועת עניים ואני מתפלל שהמדינה, מדינת היהודים תחזור להיות מדינה של יהודים ולא של הקול הערבי המגוייס, הפעם לנצחונו של בורג כמו לנצחונו של בין לאדן וערפאת.
חשבון נפשנו הוא האם עשינו די כדי להבהיר לציבור ולעצמנו מהי משמעות רצח רבין. מהי המשמעות האנטישמית העצמית, השנאה העצמית שבעבעה בימי שלטון הצברים-החילונים, מהי משמעות החיפוי שבו הנסתר, הרשמי כביכול, מרובה על הגלוי הציבורי. מה הניע את רבין לקשור קשר נגד הללו שלדעתו לא היה חייב להגן עליהם. כל עוד לא יתבהר עד תום מה היה ברצח ומאחורי הרצח, מה הניע את הרצח? מדינת ישראל לא תוכל לנצח את אויביה כיוון שהיא מתקשה לזהות אותם. כמו נתחיה של הפילגש בגבעה שהתגלגלו מדן ועד באר שבע יבעבע הדם התוסס בכל גבול ישראל. דם שמוליד עוד דם. כל הרוג יהודי היום הוא תוצאת הלגיטימציה לטרור שעמדה ביסוד תהליך השלום כששלטון רבין וממשיכיו זורע טרור במסווה הדמוקרטיה ושלטון החוק כמו החוק של עדנה ארבל שעיקרו עדי מדינה, תעמולה, הכחשה והשתקה של פרשת הרצח האמיתי וההעדר העוז של כמעט כל חברי הכנסת ושאר כל האליטות לברר את השאלות העולות בעקבות הרצח. לא בגלל הנקמה ולא בגלל העונש אלא בגלל התוצאה שהיא בראש ובראשונה כניעה לשלטון השקר, הכניעה להכרה כי האויב כביכול מוסרי יותר מאיתנו, וכי הוא ורק הוא יכול להציל אותנו מיהדותנו, וכי הרג יהודים וההסכמה לו היא העדות העיקרית שהפנמנו את המסר. כי ההסכמה לקבלת הגרסה הרשמית של רצח רבין היא ההוכחה שהסכמנו להיפטר מהתורה ומארץ ישראל, מן ההיסטוריה היהודית וממדינת היהודים. כי רק מג'יבריל רג'וב נוכל לקבל לגיטמציה, רק מערפאת, רק מהאמריקאים האירופאים.
אך עד לבירור פרשת הרצח עד להיטהרות - הגורמים הקובעים במדינה יראו בערבים ידידים וביהודים טיפוסים מפוקפקים שלא הצליחו לעשות טרנספורמציה ראויה מיהודי לישראלי. לפיכך הם, היהודים ראויים במקרה הרווח להגנה מוגבלת עד לשילוחם הסופי. המדינה הזאת לא תוכל לקבוע כל מטרה אלא הישרדות מיום אל יום, מלבד חתירה כמובן למימוש מטרת "הנורמלזיציה". להיות ככל הגויים באמצעות שיחות השלום בינינו. ולפיכך העונש כפול ומכופל, המדינה והחברה לא יהיו מודעים לסופיותם או לייעודם עד שתמלא הכוס על גדותיה. אין די רוח טהרה בארץ שיש בכוחה להעביר את רוח הטומאה.
מדינת ישראל בגין מדיניות "השלום בכל מחיר", הייתה מוכנה לביים את רצח רבין שבו הסתבך הנרצח שנלכד ברשת שפרש. כי לדעתו ולדעת יועציו הנמצאים בשלטון עד היום הזה, רק באמצעות הכפשת הימין אפשר היה כביכול להמשיך להחזיק בשלטון ולהחרים את היהודים שאינם מוכנים להיות "נורמלים", למשל על ידי הכפשתם כתאומי חמאס, כפי שנוהג היה המנוח לומר. התמדה זו, הנכונות למכור את היהודים המפריעים לתהליך השלום עודדה את ערפאת ואת בין לאדן ואת כל שונאי=ציון לחלום חלום תקומת פלשתין. חלום שגם ראש השלטון הנוכחי
משקה אותו לעתים באמירותיו המתואמות ובחולשותיו המתוזמנות יחד עם כל חסרי הבושת "הנלחמים בטרור", והדוחקים בו מלחזור מ'צכוסלובקיה'.
רצח רבין היה נקודת שיא בניסיונות התנכלות ליהודים, שביטוייה הקטנים היו פרשת האחים קהלני כמו תרגום פרשת הרצח בחלחול, בו נרצחו שלשה ערבים על ידי גורמים ערבים פלילים והואשמו היהודים, מידע זה לא מנע את רבין ואת יוסי שריד ודומיהם לטעון כי אם היהודים מתנהגים כך לא תהיה ברירה אלא להיעתר לפלשתינים. כלומר לגרש את יהודי חברון, כמו בפרשת גולדשטיין היזומה והמפוקפקת. אבל לא רק הם. כולנו, בתוך ההסכמות. גם ביבי, המפד"ל ותקומה הסכימו להסכם חברון. "גם ביבי". גם ברק גם שרון הסכימו לחורבן בהר-הבית, בוודאי, כמו שאומר הרב אבינר כוונותיהם טובות אבל אנחנו בגהינום.
הנורמות של שחרור אסירי גיבריל, הנסיגה מלבנון, מתן נשק לאוייב, הן הנורמות שאפשרו לביים את העצרת בכיכר שסופה היה מות הקורבן. פליטת כדור של מאבטח? התאבדות? סי. איי. אי? איננו יודעים!
וגם אותי אישית אין זה מעניין. צד הקונספירציה מסיר למעשה את האחריות מהנורמלים. הרי כל נציגי השלטון בכיכר שהיו צריכים לדעת ידעו כי עומדת להיות התנקשות מבוימת ברבין. זאת ידע גם רבין ולכך התכונן. כעת כל העולם יודע שמתקיימת התנקשות לא מבוימת במדינת ישראל וביהודייה בכיכר המרכזית של העולם, בכיכר השוק הגלובלי וכי הכל משתפים פעולה ובעיקר הקורבנות. אבל מי יודע? אולי הקדוש ברוך הוא חושב שזה מבחינתו רק ביום אויב המורכב מקבוצות אידיוטים שחושבים שאפשר להתנקש בנצח ישראל. המחיר ישלמו כולם, גם היהודים, אבל הניצחון יהיה של הקב"ה וממלא של עם ישראל, של תורת ישראל, ושל ארץ ישראל.
==================
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.