אין סיבה לבסס את התודעה היהודית שלנו על האנטישמיות ועל שנאת הגויים כלפינו. אנחנו צריכים להיות יהודים בזכות עצמנו ומתוך הכרה פנימית עמוקה שלנו
סקר שמתפרסם בימים אלה מעלה, כי אירועי השנה האחרונה גרמו ליותר ממחצית הציבור היהודי בארץ לחוש "יותר יהודים". הנתון הזה מאשש את מה שיודעת ההיסטוריה העתיקה של העם היהודי - שהתודעה היהודית מתחזקת ומתעצמת דווקא מול איום חיצוני, ואילו כשיהודים חיים בשלווה ונהנים מתחושת שוויון לגויים, עלולה ההכרה היהודית להיחלש ולהתעמעם.
על העובדה הזאת מתבסס הפירוש החסידי לברכה "שלא עשני גוי". אנחנו מברכים את הקב"ה ומודים לו על כך שתחושתנו היהודית באה מתוך עצמנו ומהכרתנו הפנימית, ולא הגוי הוא ש"עשני" יהודי. כי לעיתים דווקא הגוי הוא הגורם לכך שהיהודי יהיה (בתודעתו) יהודי.
לא אזרחי העולם
רק לפני קצת יותר משנה היה העניין היהודי מונח בקרן-זווית. ניסו לטפח חשיבה במונחים כלל-אנושיים, 'בלי הבדל דת'. יהודי או לא-יהודי - מה זה משנה. אנחנו חיים בעולם פתוח, ומוטב להתנער מהמחיצות השבטיות והלאומיות ולהיות אזרחי העולם הגדול. היו שהניפו דגל של 'סדר יום אזרחי חדש', בשאיפה להתנתק ממעט הקשרים היהודיים שעדיין משווים צביון יהודי למדינה.
ופתאום בא הגוי וניפץ את חזון המזרח התיכון החדש, ועמו את המגמות של הדחקת הזהות היהודית. כאשר ערבים בצפון הארץ חסמו כבישים וערכו סלקציה בין הנהגים, כשהם מאפשרים את מעבר אחיהם הערבים ומנסים לפגוע רק ביהודים - חש כל יהודי בעוצמה רבה את משמעות היותו יהודי ואת העובדה שהוא איננו 'אזרח העולם'.
העימות המתמשך מול הטרור האש"פי החזיר אותנו בבת-אחת לעולם מושגים שרבים ניסו לשכוח ולהשכיח. פתאום התברר שהמאבק אינו על 'הגדרה עצמית' של ערביי הארץ או על שחרורם מ'כיבוש', אלא על עצם זכותנו להתקיים כאן כיהודים. התביעה הבלתי-מתפשרת לשיבת הפליטים ליפו ולחיפה הוכיחה לרבים מאיתנו, שעל-פי תפיסת אויבינו אין מקום לקיומה של מדינה יהודית. ההכרה הזאת חידדה את התחושה, שהקיום היהודי עדיין אינו מובן מאליו.
ההתפכחות הזאת, ועמה חידוד הזהות היהודית, הם מגמות חיוביות ומבורכות. נבלם תהליך של אובדן הזיקה היהודית. יותר ויותר יהודים החלו לתת את דעתם על עובדת היותם יהודים ועל המשמעויות הנגזרות מכך.
לפתוח צוהר
אלא שכאמור, אין סיבה לבסס את התודעה היהודית שלנו על אנטישמיות ועל שנאת הגויים כלפינו. אנחנו צריכים להיות יהודים בזכות עצמנו ומתוך הכרה פנימית עמוקה שלנו.
בראש ובראשונה, העניין היהודי חייב להיות נושא מרכזי לדיון ולהתבוננות. צריך לדבר על כך עם תלמידים בבתי-ספר, עם חניכים בתנועות-נוער, עם חיילים בצה"ל, ובכל מסגרת שבה דנים בסוגיות חשובות בחיינו. קודם-כול שידברו על זה; שהסוגיה תהיה עניין המחייב דיון והתייחסות.
ומכאן למסקנה העיקרית המתבקשת - הזהות היהודית חייבת להתבסס על המורשת היהודית. הדימוי של המורשת כשורשים אכן קולע. כשם שאי-אפשר להצמיח עץ אם אין הוא יונק את חיותו משורשיו, כך אין אפשרות לגדל יהודים ולפתח תודעה יהודית בלא זיקה עמוקה ליהדות, אותה יהדות מקורית ושורשית שממנה צמח והתפתח האילן הזה של העם היהודי.
השעה הנוכחית היא שעת-כושר יקרה, שבה הלבבות פתוחים. בשנה האחרונה גברה האחדות היהודית ודעכו מעט המתחים הפנימיים שאפיינו את חיינו בעבר. זה הזמן לפתוח צוהר להמוני העם אל עולם האמונה, אל בית-הכנסת, אל קיום מצוות, ואז יבינו הכול כמה טוב להיות יהודי.
=====================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
סקר שמתפרסם בימים אלה מעלה, כי אירועי השנה האחרונה גרמו ליותר ממחצית הציבור היהודי בארץ לחוש "יותר יהודים". הנתון הזה מאשש את מה שיודעת ההיסטוריה העתיקה של העם היהודי - שהתודעה היהודית מתחזקת ומתעצמת דווקא מול איום חיצוני, ואילו כשיהודים חיים בשלווה ונהנים מתחושת שוויון לגויים, עלולה ההכרה היהודית להיחלש ולהתעמעם.
על העובדה הזאת מתבסס הפירוש החסידי לברכה "שלא עשני גוי". אנחנו מברכים את הקב"ה ומודים לו על כך שתחושתנו היהודית באה מתוך עצמנו ומהכרתנו הפנימית, ולא הגוי הוא ש"עשני" יהודי. כי לעיתים דווקא הגוי הוא הגורם לכך שהיהודי יהיה (בתודעתו) יהודי.
לא אזרחי העולם
רק לפני קצת יותר משנה היה העניין היהודי מונח בקרן-זווית. ניסו לטפח חשיבה במונחים כלל-אנושיים, 'בלי הבדל דת'. יהודי או לא-יהודי - מה זה משנה. אנחנו חיים בעולם פתוח, ומוטב להתנער מהמחיצות השבטיות והלאומיות ולהיות אזרחי העולם הגדול. היו שהניפו דגל של 'סדר יום אזרחי חדש', בשאיפה להתנתק ממעט הקשרים היהודיים שעדיין משווים צביון יהודי למדינה.
ופתאום בא הגוי וניפץ את חזון המזרח התיכון החדש, ועמו את המגמות של הדחקת הזהות היהודית. כאשר ערבים בצפון הארץ חסמו כבישים וערכו סלקציה בין הנהגים, כשהם מאפשרים את מעבר אחיהם הערבים ומנסים לפגוע רק ביהודים - חש כל יהודי בעוצמה רבה את משמעות היותו יהודי ואת העובדה שהוא איננו 'אזרח העולם'.
העימות המתמשך מול הטרור האש"פי החזיר אותנו בבת-אחת לעולם מושגים שרבים ניסו לשכוח ולהשכיח. פתאום התברר שהמאבק אינו על 'הגדרה עצמית' של ערביי הארץ או על שחרורם מ'כיבוש', אלא על עצם זכותנו להתקיים כאן כיהודים. התביעה הבלתי-מתפשרת לשיבת הפליטים ליפו ולחיפה הוכיחה לרבים מאיתנו, שעל-פי תפיסת אויבינו אין מקום לקיומה של מדינה יהודית. ההכרה הזאת חידדה את התחושה, שהקיום היהודי עדיין אינו מובן מאליו.
ההתפכחות הזאת, ועמה חידוד הזהות היהודית, הם מגמות חיוביות ומבורכות. נבלם תהליך של אובדן הזיקה היהודית. יותר ויותר יהודים החלו לתת את דעתם על עובדת היותם יהודים ועל המשמעויות הנגזרות מכך.
לפתוח צוהר
אלא שכאמור, אין סיבה לבסס את התודעה היהודית שלנו על אנטישמיות ועל שנאת הגויים כלפינו. אנחנו צריכים להיות יהודים בזכות עצמנו ומתוך הכרה פנימית עמוקה שלנו.
בראש ובראשונה, העניין היהודי חייב להיות נושא מרכזי לדיון ולהתבוננות. צריך לדבר על כך עם תלמידים בבתי-ספר, עם חניכים בתנועות-נוער, עם חיילים בצה"ל, ובכל מסגרת שבה דנים בסוגיות חשובות בחיינו. קודם-כול שידברו על זה; שהסוגיה תהיה עניין המחייב דיון והתייחסות.
ומכאן למסקנה העיקרית המתבקשת - הזהות היהודית חייבת להתבסס על המורשת היהודית. הדימוי של המורשת כשורשים אכן קולע. כשם שאי-אפשר להצמיח עץ אם אין הוא יונק את חיותו משורשיו, כך אין אפשרות לגדל יהודים ולפתח תודעה יהודית בלא זיקה עמוקה ליהדות, אותה יהדות מקורית ושורשית שממנה צמח והתפתח האילן הזה של העם היהודי.
השעה הנוכחית היא שעת-כושר יקרה, שבה הלבבות פתוחים. בשנה האחרונה גברה האחדות היהודית ודעכו מעט המתחים הפנימיים שאפיינו את חיינו בעבר. זה הזמן לפתוח צוהר להמוני העם אל עולם האמונה, אל בית-הכנסת, אל קיום מצוות, ואז יבינו הכול כמה טוב להיות יהודי.
=====================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.