ביום ט"ו חשוון תשס"א , 1.11.01 חל יום השלושים לפטירתו של פרופ' פרג ז"ל.
מצורף כאן מאמרו האחרון, שתוכנו רלוונטי גם לימים אלה.
------------------------
בחיק הסכם אוסלו טמונה סכנה רצינית מאוד לניתוק הנגב ממדינת ישראל:
לפני זמן קצר פורסמה ב"הארץ" הצעת "גוש שלום" להסכם שלום עכשיו עם אש"ף. נאמר בה שהפלשתינים יקבלו, נוסף לשליטה במזרח ירושלים ולזכות השיבה לתוך ישראל (עם פיצויי עתק), גם רצועה יבשתית מעזה לחברון שתנתק את הנגב ממדינת ישראל.
למען האמת, אין בכך שום חידוש. כבר בהסכם אוסלו נכלל מעבר חופשי בין שתי הערים, והפלשתינים נתנו לכך תרגום קונקרטי קבוע: רצועה באורך 49 ק"מ וברוחב 5 ק"מ, במסלול הקצר ביותר מתרקומיה לבית-חנון, ובה כביש (מיועד ל-12,000 משאיות ביום), מסילת-ברזל (ל-5,000 קרונות ביום) ותשתיות דלק, כוח ומים. במסמך שפרסם המרכז להנדסה ותכנון של פלשתין כבר ב-92' נאמר כי הרצועה הזאת תהייה שייכת לפלשתינים, "לפי החוק הבינלאומי", ולכן יסולקו ממנה 10 יישובים (ובהם שדרות ודורות), והישראלים יגיעו לבאר-שבע במסוקים. לימים הסבירו אותם גורמים כי ישראל השלימה עם הסידור הזה באוסלו. לא זו בלבד, ערפאת, בנאומו בטקס קבלת פרס נובל, בדצמבר 94', הזכיר את המעבר החופשי, קרי ניתוק הנגב, כחלק מדרישות המינימום שלו לשלום. חאמד עבדול רחמן, פקיד בכיר באגף התכנון של הרשות, אמר לי כי הנושא עלה לדיון בשיחות טאבה לפני בחירות 96'. היבט אחר של אותו הקשר עלה מהצהרתו של פרס מיד לאחר רצח רבין, על מו"מ עם היפאנים בקשר להקמת גשר פלשתיני בן 50 ק"מ (!) בתוואי האמור.
נראה דמיוני? במסמכים של משרד הפנים מהשנים האחרונות העוסקים בתכנון סביבת עזה נאמר בפירוש כי "כביש האוטונומיה", כביש 33, כבר תוכנן ואף הוכלל בתוכנית המתאר החדשה למחוז הדרום העומדת לפני אישור ובתוכנית מתאר ארצית לכבישים. בשונה מהתכנון הפלשתיני, חלקו המערבי של הכביש הזה אמור להיות דרומי יותר, בין נחל-עוז לנתיבות, "לגרימת חיכוך ועומס מינימליים עם מערכות התחבורה, ההתיישבות, הטבע והסביבה הישראליות" (כלומר, תוך הימנעות מפגיעה ביישובים). כך או כך, עם הורדת יישובים (לפי הנוסח הפלשתיני) או בלי הורדת יישובים (לפי הנוסח הישראלי), הנגב מצוי בסכנת ניתוק ממדינת ישראל.
לפני מספר שנים אמר ראש עיריית שדרות: "אני לא מאמין שתהיה איזו ממשלה בישראל שתהיה מוכנה להיענות לדרישה זו, אפילו בחלקה". לא האמין, אבל יכול היה לראות בראשית שנה זו איך אהוד יערי מתאר בטלוויזיה את התקדמות השיחות בטאבה ואומר כי ישראל מבקשת (!) מהפלשתינים לוותר על שליטה מוחלטת במסדרון היבשתי עזה-חברון, ולהסכים לשליטה משותפת. במקביל לכך הצהיר סאיב עריקאת כי אכן זה אחד הנושאים בדיוני טאבה. ושוב נעטף העניין בדממה, עד למודעה האחרונה של "גוש שלום".
בסוכות תש"ט, אוקטובר 48', השתתפתי בקרבות לפריצת המסדרון המצרי שניתק את הנגב. מפקד המבצע היה אלוף יגאל אלון וקצין המבצעים שלו היה סא"ל יצחק רבין. הסכם אוסלו בחתימתו של רבין ב-93' אמור איפוא , או אמור היה, להביא לביטול הישגו של רבין ב-48'. אם תרצו, מהי מורשת רבין: מבצע "יואב" או מסדרון עזה-חברון?
=========================
פרופ' יאיר פרג ז"ל ,פרופ' אמריטוס לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עסק גם בתכנון סביבתי.
מצורף כאן מאמרו האחרון, שתוכנו רלוונטי גם לימים אלה.
------------------------
בחיק הסכם אוסלו טמונה סכנה רצינית מאוד לניתוק הנגב ממדינת ישראל:
לפני זמן קצר פורסמה ב"הארץ" הצעת "גוש שלום" להסכם שלום עכשיו עם אש"ף. נאמר בה שהפלשתינים יקבלו, נוסף לשליטה במזרח ירושלים ולזכות השיבה לתוך ישראל (עם פיצויי עתק), גם רצועה יבשתית מעזה לחברון שתנתק את הנגב ממדינת ישראל.
למען האמת, אין בכך שום חידוש. כבר בהסכם אוסלו נכלל מעבר חופשי בין שתי הערים, והפלשתינים נתנו לכך תרגום קונקרטי קבוע: רצועה באורך 49 ק"מ וברוחב 5 ק"מ, במסלול הקצר ביותר מתרקומיה לבית-חנון, ובה כביש (מיועד ל-12,000 משאיות ביום), מסילת-ברזל (ל-5,000 קרונות ביום) ותשתיות דלק, כוח ומים. במסמך שפרסם המרכז להנדסה ותכנון של פלשתין כבר ב-92' נאמר כי הרצועה הזאת תהייה שייכת לפלשתינים, "לפי החוק הבינלאומי", ולכן יסולקו ממנה 10 יישובים (ובהם שדרות ודורות), והישראלים יגיעו לבאר-שבע במסוקים. לימים הסבירו אותם גורמים כי ישראל השלימה עם הסידור הזה באוסלו. לא זו בלבד, ערפאת, בנאומו בטקס קבלת פרס נובל, בדצמבר 94', הזכיר את המעבר החופשי, קרי ניתוק הנגב, כחלק מדרישות המינימום שלו לשלום. חאמד עבדול רחמן, פקיד בכיר באגף התכנון של הרשות, אמר לי כי הנושא עלה לדיון בשיחות טאבה לפני בחירות 96'. היבט אחר של אותו הקשר עלה מהצהרתו של פרס מיד לאחר רצח רבין, על מו"מ עם היפאנים בקשר להקמת גשר פלשתיני בן 50 ק"מ (!) בתוואי האמור.
נראה דמיוני? במסמכים של משרד הפנים מהשנים האחרונות העוסקים בתכנון סביבת עזה נאמר בפירוש כי "כביש האוטונומיה", כביש 33, כבר תוכנן ואף הוכלל בתוכנית המתאר החדשה למחוז הדרום העומדת לפני אישור ובתוכנית מתאר ארצית לכבישים. בשונה מהתכנון הפלשתיני, חלקו המערבי של הכביש הזה אמור להיות דרומי יותר, בין נחל-עוז לנתיבות, "לגרימת חיכוך ועומס מינימליים עם מערכות התחבורה, ההתיישבות, הטבע והסביבה הישראליות" (כלומר, תוך הימנעות מפגיעה ביישובים). כך או כך, עם הורדת יישובים (לפי הנוסח הפלשתיני) או בלי הורדת יישובים (לפי הנוסח הישראלי), הנגב מצוי בסכנת ניתוק ממדינת ישראל.
לפני מספר שנים אמר ראש עיריית שדרות: "אני לא מאמין שתהיה איזו ממשלה בישראל שתהיה מוכנה להיענות לדרישה זו, אפילו בחלקה". לא האמין, אבל יכול היה לראות בראשית שנה זו איך אהוד יערי מתאר בטלוויזיה את התקדמות השיחות בטאבה ואומר כי ישראל מבקשת (!) מהפלשתינים לוותר על שליטה מוחלטת במסדרון היבשתי עזה-חברון, ולהסכים לשליטה משותפת. במקביל לכך הצהיר סאיב עריקאת כי אכן זה אחד הנושאים בדיוני טאבה. ושוב נעטף העניין בדממה, עד למודעה האחרונה של "גוש שלום".
בסוכות תש"ט, אוקטובר 48', השתתפתי בקרבות לפריצת המסדרון המצרי שניתק את הנגב. מפקד המבצע היה אלוף יגאל אלון וקצין המבצעים שלו היה סא"ל יצחק רבין. הסכם אוסלו בחתימתו של רבין ב-93' אמור איפוא , או אמור היה, להביא לביטול הישגו של רבין ב-48'. אם תרצו, מהי מורשת רבין: מבצע "יואב" או מסדרון עזה-חברון?
=========================
פרופ' יאיר פרג ז"ל ,פרופ' אמריטוס לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עסק גם בתכנון סביבתי.