ביום שלישי חיזבאללה הפגיזו במשך כמה שעות את הר דב, צה"ל השיב אש, איש לא נפגע. ביום רביעי שר הבטחון בא לסיור, אמר משהו למיקרופונים, איש לא הקשיב. שיגרה בגבול הצפון. כבר הפסקנו לשאול למה בעצם הם יורים עלינו. זה כמו לשאול למה יש מחלות בעולם. יש וזהו. זה הטבע - יש מחלות יש תאונות, נחשים מכישים, זאבים טורפים, חיזבאללה יורים. מה יש פה להתפלסף הרבה.
אבל ברגע מסויים הרי הם יקבלו הוראה מסוריה להעלות את רמת האש, ויהיו נפגעים, ואנחנו נגיב, ויהיו נפגעים בצד השני, וכתבנו הצבאי יצולם במעיל רוח כחול כהה על רקע פטריות עשן. ואז פרשנינו וחכמינו יהיו חייבים למצוא הסבר לא פרימיטיבי. הרי אי אפשר לומר למאזינים ברדיו או לסטודנטים באולם ההרצאות, שהם יורים כי ככה זה, כי הם שונאים את ישראל. כי ארגון טרור חמוש, שיש לו פלוגות לוחמים סדירות, ויש לו מרגמות, והוא משלם משכורות ומחזיק עמדות על הגבעות - הוא האקדח של המערכה הראשונה, והוא חייב לירות במערכה השלישית, בלי סיבה. הקהל דורש סיבה. בשביל זה משלמים משכורת לפרשן ולמלומד.
חיזבאללה כבר נערכו מראש לקראת הרגע הזה, והמציאו את חוות שבעא. אהוד ברק הרי ציווה על נסיגה חד-צדדית בלי חוכמות, עד השעל האחרון. אם צריך לפרק מוצב שלדעתנו הוא ממש בתוך שטח ישראל, נפרק אותו. ואם צריך לוותר על כבישים שאזרחים ישראלים נוסעים עליהם שנים רבות, נוותר ונסלול אחרים. לא נתווכח על מטר, נקבל כל מה שהאו"ם יקבע, נחתים על זה את קופי אנאן, ובלבד שאי אפשר יהיה לבוא אלינו בשום טענה של כיבוש.
וכשגמרנו לשים קץ לכיבוש, באו חיזבאללה ואמרו: נילחם עד טיפת דמנו האחרונה לשיחרור חוות שבעא הכבושה בידי הישראלים, וחסן נסראללה חייך את חיוכו המבוייש והנעים, ואמר בעדינות שהם עוד יקצצו אותנו בעזרת השם לקציצות דקות, ישתו את דמנו, ויבעירו את האדמה תחת כפות רגלינו, בגלל שבעא הכבושה כמובן, רק בגלל הכיבוש.
ותמיד יהיו כמה ישראלים פתאים שיאמינו, ויאמרו למה אנחנו מתעקשים כל-כך על שבעא הזאת. עד הסוף, עד לתוך הים, הם לא יקלטו ששבעא היא לא הסיבה אלא התירוץ, ואחרי כל שבעא תהיה עוד שבעא.
כל העניין הפלשתיני כולו הוא חוות שבעא. באוכלוסיית המזרח התיכון אנחנו בערך שלושה אחוזים. בשטח אין לנו אפילו חצי אחוז. האומה הערבית מחזיקה יותר מ-99.5 אחוז של הקרקע. באה אלינו האומה הערבית הענקית, העשירה במרחבים של קרקע ונהרות מים ובארות נפט, ואומרת לעם העני ביותר בעולם בקרקעות: אתם כובשים אכזריים. מתוך חצי האחוז מינוס שיש לכם, עליכם להפריש עוד לטובת פתרון הבעיה הפלשתינית, שהיא רק בעיה שלכם היהודים, ובכלל לא שלנו הערבים. הפלשתינים צריכים אדמה ומים וכסף, וזה עליכם. מצרים לא תיתן דונם, ירדן לא תוותר על מטר וסעודיה לא תתרום דולר. הכל על היהודים. ואגב, אין לנו שום דבר נגדכם, רק בגלל הסבל הפלשתיני אנחנו נראים כאילו שאנחנו שונאים אתכם.
והפתי מאמין להם. זה נחשב לקצת פרימיטיבי לשאול אם כך מה הם רצו מאתנו לפני שהיה כיבוש השטחים. למה אש"ף, אותו אש"ף ואותו ערפאת, יצאו למלחמה נגד ישראל שעדיין לא כבשה חצי דונם ולא הקימה רבע התנחלות. למה הם לא נלחמו נגד ירדן ששלטה ביו"ש ונגד מצרים ששלטה בעזה. האם ייתכן שהסיבה היא מפני שמצרים וירדן והפלשתינים הם אותו עם, ואילו ישראל היא עם אחר, ופירוש הדבר שאין בכלל סכסוך ישראלי - פלשתיני אלא רק מלחמה בין הערבים והיהודים? זה באמת פרימיטיבי. הרי מזה נובע שאם נפתור את הבעיה הפלשתינית, תצוץ בעיה ממאירה אחרת, והמלחמה תימשך, ואין לדבר סוף.
אם תשאלו כל ישראלי משכיל, הוא יתקומם נגד זה, ובוודאי שאם תשאלו את חברי הכנסת הערבים, הם יכחישו את זה. אבל אם תקשיבו למה שהם אומרים, אם תתבוננו בשפת הגוף שלהם, אם תקראו את דברי התנועה האיסלמית הישראלית, הצפונית והדרומית, תוכלו כבר לראות את שבעא שאחרי שבעא.
==============
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-י' חשון תשס"ב.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
אבל ברגע מסויים הרי הם יקבלו הוראה מסוריה להעלות את רמת האש, ויהיו נפגעים, ואנחנו נגיב, ויהיו נפגעים בצד השני, וכתבנו הצבאי יצולם במעיל רוח כחול כהה על רקע פטריות עשן. ואז פרשנינו וחכמינו יהיו חייבים למצוא הסבר לא פרימיטיבי. הרי אי אפשר לומר למאזינים ברדיו או לסטודנטים באולם ההרצאות, שהם יורים כי ככה זה, כי הם שונאים את ישראל. כי ארגון טרור חמוש, שיש לו פלוגות לוחמים סדירות, ויש לו מרגמות, והוא משלם משכורות ומחזיק עמדות על הגבעות - הוא האקדח של המערכה הראשונה, והוא חייב לירות במערכה השלישית, בלי סיבה. הקהל דורש סיבה. בשביל זה משלמים משכורת לפרשן ולמלומד.
חיזבאללה כבר נערכו מראש לקראת הרגע הזה, והמציאו את חוות שבעא. אהוד ברק הרי ציווה על נסיגה חד-צדדית בלי חוכמות, עד השעל האחרון. אם צריך לפרק מוצב שלדעתנו הוא ממש בתוך שטח ישראל, נפרק אותו. ואם צריך לוותר על כבישים שאזרחים ישראלים נוסעים עליהם שנים רבות, נוותר ונסלול אחרים. לא נתווכח על מטר, נקבל כל מה שהאו"ם יקבע, נחתים על זה את קופי אנאן, ובלבד שאי אפשר יהיה לבוא אלינו בשום טענה של כיבוש.
וכשגמרנו לשים קץ לכיבוש, באו חיזבאללה ואמרו: נילחם עד טיפת דמנו האחרונה לשיחרור חוות שבעא הכבושה בידי הישראלים, וחסן נסראללה חייך את חיוכו המבוייש והנעים, ואמר בעדינות שהם עוד יקצצו אותנו בעזרת השם לקציצות דקות, ישתו את דמנו, ויבעירו את האדמה תחת כפות רגלינו, בגלל שבעא הכבושה כמובן, רק בגלל הכיבוש.
ותמיד יהיו כמה ישראלים פתאים שיאמינו, ויאמרו למה אנחנו מתעקשים כל-כך על שבעא הזאת. עד הסוף, עד לתוך הים, הם לא יקלטו ששבעא היא לא הסיבה אלא התירוץ, ואחרי כל שבעא תהיה עוד שבעא.
כל העניין הפלשתיני כולו הוא חוות שבעא. באוכלוסיית המזרח התיכון אנחנו בערך שלושה אחוזים. בשטח אין לנו אפילו חצי אחוז. האומה הערבית מחזיקה יותר מ-99.5 אחוז של הקרקע. באה אלינו האומה הערבית הענקית, העשירה במרחבים של קרקע ונהרות מים ובארות נפט, ואומרת לעם העני ביותר בעולם בקרקעות: אתם כובשים אכזריים. מתוך חצי האחוז מינוס שיש לכם, עליכם להפריש עוד לטובת פתרון הבעיה הפלשתינית, שהיא רק בעיה שלכם היהודים, ובכלל לא שלנו הערבים. הפלשתינים צריכים אדמה ומים וכסף, וזה עליכם. מצרים לא תיתן דונם, ירדן לא תוותר על מטר וסעודיה לא תתרום דולר. הכל על היהודים. ואגב, אין לנו שום דבר נגדכם, רק בגלל הסבל הפלשתיני אנחנו נראים כאילו שאנחנו שונאים אתכם.
והפתי מאמין להם. זה נחשב לקצת פרימיטיבי לשאול אם כך מה הם רצו מאתנו לפני שהיה כיבוש השטחים. למה אש"ף, אותו אש"ף ואותו ערפאת, יצאו למלחמה נגד ישראל שעדיין לא כבשה חצי דונם ולא הקימה רבע התנחלות. למה הם לא נלחמו נגד ירדן ששלטה ביו"ש ונגד מצרים ששלטה בעזה. האם ייתכן שהסיבה היא מפני שמצרים וירדן והפלשתינים הם אותו עם, ואילו ישראל היא עם אחר, ופירוש הדבר שאין בכלל סכסוך ישראלי - פלשתיני אלא רק מלחמה בין הערבים והיהודים? זה באמת פרימיטיבי. הרי מזה נובע שאם נפתור את הבעיה הפלשתינית, תצוץ בעיה ממאירה אחרת, והמלחמה תימשך, ואין לדבר סוף.
אם תשאלו כל ישראלי משכיל, הוא יתקומם נגד זה, ובוודאי שאם תשאלו את חברי הכנסת הערבים, הם יכחישו את זה. אבל אם תקשיבו למה שהם אומרים, אם תתבוננו בשפת הגוף שלהם, אם תקראו את דברי התנועה האיסלמית הישראלית, הצפונית והדרומית, תוכלו כבר לראות את שבעא שאחרי שבעא.
==============
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-י' חשון תשס"ב.
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".