נו, אז השנה החברים בשמאל התאפקו קצת ולא פרצו במחולות אבל על דרכו של האיש. זה לא נעים לדבר בשבח ה"שלום" שהביא יצחק, כשנשים נרצחות בערב יום הזיכרון שלו באותם כלי נשק שסיפק להם. רצח ראש הממשלה יצחק רבין היה ועדיין שבר גדול, וחשוב להזכיר את זה גם השנה. יהודי שרוצח יהודי, זה לא משהו שאפשר להסכים איתו, לדלג עליו, או להתעלם ממנו. רצח זה רצח זה רצח, ולא לחינם זה מופיע בעשרת הדברות. ואולם הרצח המזעזע, לא מכשיר את דרכו של הנרצח.
עכשיו מן הסתם, כפי שהתרגלנו בשש השנים האחרונות, יעצרו אותנו, יחקרו אותנו, יבוזו לנו ויקרינו שוב את תמונות ה"אס-אס", יזכירו את ההסתה שקדמה, ויצביעו לעבר כיפותינו כאשמים. גם השנה יהיו כאלה שיתנצלו, למרות שזה כבר לא פופולארי, ויאמרו שהרוצח בכלל תושב ישראל הקטנה, ואנחנו נצעק שוב ובקול: "ידינו לא שפכו את הדם הזה! ודי להסתה החוזרת!".
הצער שאפף את העם עם רצח רבין, חזר על עצמו בשעות שאחרי רצח השר זאבי, אך התפוגג מיד בשבוע שאחרי. התקשורת, אותה תקשורת שדיווחה שהוא בכלל התאבד, עברה מיד לעסוק בכל מיני פרשיות בחייו, והסימפתיה השמורה ל"אחרי מות-קדושים!", התחלפה ל"זכות-הציבור-לדעת". אז גם התברר שאין לנו נוער נרות, אז גם נודע שאין לו מורשת, אין רחובות על שמו, פארקים, בנינים, ואזורי תעשיה. "זה לא בקונצנזוס!", הם אומרים, האיש היה שנוי במחלוקת.
ככה זה כשאתה נרצח על ידי שני פלסטינים מ"סיבות לאומניות", הקונצנזוס הוא רק מצד שמאל, מאידך הימין תמיד שנוי במחלוקת.
אחד האנשים שהכי כעסו על רבין בחייו, אמר לי, וזה די הפתיע אותי, שרבין חסר מאוד וחבל לו שרבין לא חי היום. "תאר לך שהוא היה עדיין חי אתנו, מה לדעתך הוא היה עושה אל מול ההרג שהביא השלום שלו? הוא היה פשוט מת מזה...".
הפסקת אש מטכ"לית
ראש הממשלה אריאל שרון, ייבדל לחיים ארוכים, עשה סוף סוף מעשה. לאחר רצח חברו הטוב, השר זאבי, הוא הבין שאי אפשר יותר לשתוק ושיגר את כוחות צה"ל לתוככי הערים הפלסטיניות. זה הדהים את החברים באמריקה ונראה שזה הדהים גם את החברים של עומרי. אבל כמו כל דבר טוב בימים אלה, זה נפסק מהר כדי לא לעצבן את ידידתנו הגדולה. ושרון, "מר ביטחון", כיצד יסביר את הירידה מגבעות אבו-סנינא? איך יביט בעיני התושבים בגילה? מה יאמר לתושבי גבעת זאב?
ישב האיש וחשב וחשב וחשב, ואימץ לבסוף את הרעיון של שמעון- לסגת. בהסבר לנסיגה נאמר כי הוא מבוסס על הסכם הפסקת אש עם "הנציגים המקומיים", הסכם שכבר בשעת חתימתו היה ברור לצדדים שהוא יופר. וכך, מאיום שאם לא יישמר השקט במשך שבוע ניכנס חזרה לבית ג'לא, זה ירד ליומיים, אחר כך לעשרים וארבע שעות, ללילה שלם, לחצי יום, לשעתיים, ובסוף, אחרי שהתברר לרמטכ"ל שהם לא מצליחים להתאפק יותר מחצי שעה בלי לירות על גילה, החליט הקבינט על הפסקת אש מטכ"לית.
(הפסקה מטכ"לית בצבא היא פרק זמן שאורכו 7 דקות, במהלכה צריך להספיק לרוץ לשירותים, לשטוף ידיים, לשתות, לשטוף פנים, לצחצח נעליים, להיטיב את המדים, להבריש את השיער ולכרסם סיגריה, אם ממש מוכרחים).
ארונות קבורה על חשבון
השבוע נתקלתי בהודעה לעיתונות מגוף שנקרא "פורום משפחות ישראלי-פלסטיני בעד שלום מיסודו של חוג הורים". בראש ההתארגנות הזאת עומד יצחק פרנקנטל, אב שכול אך בעיקר ממורמר, המכה בכל פעם עם התבטאויות ומיצגים שמצליחים כל פעם לזעזע בקיצוניות שלהם, אמור מעתה יצחק פרנקנטל- איש שמאל חובש כיפה אך קיצוני. הפעם באמתחתו מיצג חדש ומרשים:
900 ארונות קבורה הוצבו בכיכר רבין (!), כ-700 מהם עטופים בדגלי פלסטין ו-200 עטופים בדגלי ישראל - מנין ההרוגים הפלסטינים והישראלים במהומות שהחלו בראש השנה תשס"א. המיצג מתקיים במלאת שש שנים לרצח רבין כשממעל מתנוסס שלט גדול ובו ציטוט מדברי ראש הממשלה הנרצח: "עדיפים כאבי השלום על ייסורי המלחמה". פרנקנטל טוען בהודעה לעיתונות כי "אנחנו מציגים את העובדות הנוראות בפני הציבור, ללא פרשנות, כדי שכל אחד ואחת יוכל להתבונן אל הזוועות של המציאות ולעשות את חשבון הנפש שלו".
נו, אז בקשר לחשבון הנפש, אני מעדיף לעשות אותו בעצמי ולאו דווקא בכיכר. מאידך פרנקטל, שמחבב מאוד טקסים עם חשבון נפש, ודאי לא מעסיק את עצמו בשאלה האם חבריו הפלסטינים השכולים יסכימו לקיים את המיצג המרשים גם בכיכר אל מנאר בעזה? והאם יש סיכוי כל שהוא, שדגלי ישראל העוטפים את הארונות לא ישמשו לחימום הבית לאחר הצתתם?
מאידך, בדקתי ביום שני (יום פרסום ההודעה, אני כולי תקווה שהמספר לא התעדכן מאז), ולפי הרשימות שלי יש "רק" 193 הרוגים ישראליים. מה נעשה? נבקש מחבריו הפלסטיניים של פרנקנטל לעגל לנו את מניין האבדות? או שאולי הם יהיו גמישים איתנו ויתייחסו למספר הארונות כמקדמה על חשבון ההרוגים הבאים?
שאלתי את דובר הפורום לגבי מניין הארונות העטופים בדגלים ישראליים, והוא השיב לי שלפי החשבון שלהם מדובר בכלל ב-203 הרוגים ישראליים.
"יכול להיות שזה כולל גם ערבים ישראליים?", שאל אותי מישהו שניסה ליישב את הקושיה, ואני הקשיתי עליו מינה וביה: אם זה כולל ערבים ישראליים, זה לא ביזיון המת לעטוף אותם בדגל- ישראל? מישהו ביקש את רשותם?
==================
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.
עכשיו מן הסתם, כפי שהתרגלנו בשש השנים האחרונות, יעצרו אותנו, יחקרו אותנו, יבוזו לנו ויקרינו שוב את תמונות ה"אס-אס", יזכירו את ההסתה שקדמה, ויצביעו לעבר כיפותינו כאשמים. גם השנה יהיו כאלה שיתנצלו, למרות שזה כבר לא פופולארי, ויאמרו שהרוצח בכלל תושב ישראל הקטנה, ואנחנו נצעק שוב ובקול: "ידינו לא שפכו את הדם הזה! ודי להסתה החוזרת!".
הצער שאפף את העם עם רצח רבין, חזר על עצמו בשעות שאחרי רצח השר זאבי, אך התפוגג מיד בשבוע שאחרי. התקשורת, אותה תקשורת שדיווחה שהוא בכלל התאבד, עברה מיד לעסוק בכל מיני פרשיות בחייו, והסימפתיה השמורה ל"אחרי מות-קדושים!", התחלפה ל"זכות-הציבור-לדעת". אז גם התברר שאין לנו נוער נרות, אז גם נודע שאין לו מורשת, אין רחובות על שמו, פארקים, בנינים, ואזורי תעשיה. "זה לא בקונצנזוס!", הם אומרים, האיש היה שנוי במחלוקת.
ככה זה כשאתה נרצח על ידי שני פלסטינים מ"סיבות לאומניות", הקונצנזוס הוא רק מצד שמאל, מאידך הימין תמיד שנוי במחלוקת.
אחד האנשים שהכי כעסו על רבין בחייו, אמר לי, וזה די הפתיע אותי, שרבין חסר מאוד וחבל לו שרבין לא חי היום. "תאר לך שהוא היה עדיין חי אתנו, מה לדעתך הוא היה עושה אל מול ההרג שהביא השלום שלו? הוא היה פשוט מת מזה...".
הפסקת אש מטכ"לית
ראש הממשלה אריאל שרון, ייבדל לחיים ארוכים, עשה סוף סוף מעשה. לאחר רצח חברו הטוב, השר זאבי, הוא הבין שאי אפשר יותר לשתוק ושיגר את כוחות צה"ל לתוככי הערים הפלסטיניות. זה הדהים את החברים באמריקה ונראה שזה הדהים גם את החברים של עומרי. אבל כמו כל דבר טוב בימים אלה, זה נפסק מהר כדי לא לעצבן את ידידתנו הגדולה. ושרון, "מר ביטחון", כיצד יסביר את הירידה מגבעות אבו-סנינא? איך יביט בעיני התושבים בגילה? מה יאמר לתושבי גבעת זאב?
ישב האיש וחשב וחשב וחשב, ואימץ לבסוף את הרעיון של שמעון- לסגת. בהסבר לנסיגה נאמר כי הוא מבוסס על הסכם הפסקת אש עם "הנציגים המקומיים", הסכם שכבר בשעת חתימתו היה ברור לצדדים שהוא יופר. וכך, מאיום שאם לא יישמר השקט במשך שבוע ניכנס חזרה לבית ג'לא, זה ירד ליומיים, אחר כך לעשרים וארבע שעות, ללילה שלם, לחצי יום, לשעתיים, ובסוף, אחרי שהתברר לרמטכ"ל שהם לא מצליחים להתאפק יותר מחצי שעה בלי לירות על גילה, החליט הקבינט על הפסקת אש מטכ"לית.
(הפסקה מטכ"לית בצבא היא פרק זמן שאורכו 7 דקות, במהלכה צריך להספיק לרוץ לשירותים, לשטוף ידיים, לשתות, לשטוף פנים, לצחצח נעליים, להיטיב את המדים, להבריש את השיער ולכרסם סיגריה, אם ממש מוכרחים).
ארונות קבורה על חשבון
השבוע נתקלתי בהודעה לעיתונות מגוף שנקרא "פורום משפחות ישראלי-פלסטיני בעד שלום מיסודו של חוג הורים". בראש ההתארגנות הזאת עומד יצחק פרנקנטל, אב שכול אך בעיקר ממורמר, המכה בכל פעם עם התבטאויות ומיצגים שמצליחים כל פעם לזעזע בקיצוניות שלהם, אמור מעתה יצחק פרנקנטל- איש שמאל חובש כיפה אך קיצוני. הפעם באמתחתו מיצג חדש ומרשים:
900 ארונות קבורה הוצבו בכיכר רבין (!), כ-700 מהם עטופים בדגלי פלסטין ו-200 עטופים בדגלי ישראל - מנין ההרוגים הפלסטינים והישראלים במהומות שהחלו בראש השנה תשס"א. המיצג מתקיים במלאת שש שנים לרצח רבין כשממעל מתנוסס שלט גדול ובו ציטוט מדברי ראש הממשלה הנרצח: "עדיפים כאבי השלום על ייסורי המלחמה". פרנקנטל טוען בהודעה לעיתונות כי "אנחנו מציגים את העובדות הנוראות בפני הציבור, ללא פרשנות, כדי שכל אחד ואחת יוכל להתבונן אל הזוועות של המציאות ולעשות את חשבון הנפש שלו".
נו, אז בקשר לחשבון הנפש, אני מעדיף לעשות אותו בעצמי ולאו דווקא בכיכר. מאידך פרנקטל, שמחבב מאוד טקסים עם חשבון נפש, ודאי לא מעסיק את עצמו בשאלה האם חבריו הפלסטינים השכולים יסכימו לקיים את המיצג המרשים גם בכיכר אל מנאר בעזה? והאם יש סיכוי כל שהוא, שדגלי ישראל העוטפים את הארונות לא ישמשו לחימום הבית לאחר הצתתם?
מאידך, בדקתי ביום שני (יום פרסום ההודעה, אני כולי תקווה שהמספר לא התעדכן מאז), ולפי הרשימות שלי יש "רק" 193 הרוגים ישראליים. מה נעשה? נבקש מחבריו הפלסטיניים של פרנקנטל לעגל לנו את מניין האבדות? או שאולי הם יהיו גמישים איתנו ויתייחסו למספר הארונות כמקדמה על חשבון ההרוגים הבאים?
שאלתי את דובר הפורום לגבי מניין הארונות העטופים בדגלים ישראליים, והוא השיב לי שלפי החשבון שלהם מדובר בכלל ב-203 הרוגים ישראליים.
"יכול להיות שזה כולל גם ערבים ישראליים?", שאל אותי מישהו שניסה ליישב את הקושיה, ואני הקשיתי עליו מינה וביה: אם זה כולל ערבים ישראליים, זה לא ביזיון המת לעטוף אותם בדגל- ישראל? מישהו ביקש את רשותם?
==================
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.