קבלת תוספת שבת נעשית על ידי דיבור, כגון שיאמר: "הנני מקבל על עצמי קדושת שבת". ויש אומרים שאף במחשבה ניתן לקבל תוספת שבת (מ"ב רסא, כא).
מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, שאז הן מברכות "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת", וכיוון שמזכירות את השבת מתכוונות לקבלה ובזה מקיימות מצוות תוספת שבת. לדעת רוב הפוסקים, אם תרצה, תוכל להתנות בליבה שאינה מקבלת שבת בהדלקת נרות, ויהיה מותר לה להמשיך לעשות מלאכות או לנסוע לבית הכנסת אחר הדלקת נרות. אבל לכתחילה מוטב לקבל את השבת בעת הדלקת נרות, כי יש סוברים שתנאי אינו מועיל כאן, וכיוון שהדליקה נרות שבת, קיבלה את השבת ואסור לה לעשות אחר כך מלאכה. ועוד, שאם לא תקבל את השבת בעת הדלקת נרות, עלולה לשכוח אח"כ לקבל תוספת שבת (שו"ע רסג, י; שש"כ מג, כד; ילקוט יוסף רסג, מד).
הגברים היו נוהגים לקבל את השבת בתפילה על ידי אמירת "בואי כלה שבת המלכה" שבפיוט "לכה דודי". וכיום בבתי כנסת רבים אין מספיקים לומר "לכה דודי" לפני השקיעה, וכדי לקיים מצוות תוספת שבת צריך הגבאי להכריז לאחר תפילת מנחה "בואי כלה שבת המלכה", ובזה יקבלו כולם את השבת. ואם הגבאי אינו מכריז, צריך כל יחיד לומר לעצמו: "בואי כלה שבת המלכה", או: "הנני מקבל על עצמי קדושת שבת". וכן מי שחושש שאם ימתין עד שיסיים החזן את חזרת הש"ץ של תפילת מנחה כבר תשקע החמה, ויפסיד מצוות תוספת שבת, יאמר בלחש בזמן חזרת הש"ץ כי הוא מקבל על עצמו את השבת.
עוד חשוב לדעת, כי במקום שיש בו בית כנסת אחד, אם רוב בני הקהילה קיבלו על עצמם את השבת, קבלתם מחייבת את המיעוט, ומאותה שעה כולם צריכים להישמר מאיסורי שבת. ואף מלאכות האסורות מדברי חכמים אסור להם לעשות באותה שעה. ואם יש באותו מקום שני בתי כנסת, אין מתפללי בית הכנסת הגדול גוררים אחריהם את מתפללי בית הכנסת הקטן, אלא כל אדם נגרר אחר קבלת השבת שבבית הכנסת שלו. ומי שעוד לא הגיע לבית הכנסת שלו, וגם רוב בני העיר עדיין לא קיבלו שבת, אע"פ שבבית הכנסת שלו כבר קיבלו את השבת, אין קבלתם מחייבת אותו, הואיל והוא אינו נמצא עימם ורוב בני העיר עדיין לא קיבלו את השבת (שו"ע רסג, יב; מ"ב נ"א; שש"כ מו, ז).
=========================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.
מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, שאז הן מברכות "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת", וכיוון שמזכירות את השבת מתכוונות לקבלה ובזה מקיימות מצוות תוספת שבת. לדעת רוב הפוסקים, אם תרצה, תוכל להתנות בליבה שאינה מקבלת שבת בהדלקת נרות, ויהיה מותר לה להמשיך לעשות מלאכות או לנסוע לבית הכנסת אחר הדלקת נרות. אבל לכתחילה מוטב לקבל את השבת בעת הדלקת נרות, כי יש סוברים שתנאי אינו מועיל כאן, וכיוון שהדליקה נרות שבת, קיבלה את השבת ואסור לה לעשות אחר כך מלאכה. ועוד, שאם לא תקבל את השבת בעת הדלקת נרות, עלולה לשכוח אח"כ לקבל תוספת שבת (שו"ע רסג, י; שש"כ מג, כד; ילקוט יוסף רסג, מד).
הגברים היו נוהגים לקבל את השבת בתפילה על ידי אמירת "בואי כלה שבת המלכה" שבפיוט "לכה דודי". וכיום בבתי כנסת רבים אין מספיקים לומר "לכה דודי" לפני השקיעה, וכדי לקיים מצוות תוספת שבת צריך הגבאי להכריז לאחר תפילת מנחה "בואי כלה שבת המלכה", ובזה יקבלו כולם את השבת. ואם הגבאי אינו מכריז, צריך כל יחיד לומר לעצמו: "בואי כלה שבת המלכה", או: "הנני מקבל על עצמי קדושת שבת". וכן מי שחושש שאם ימתין עד שיסיים החזן את חזרת הש"ץ של תפילת מנחה כבר תשקע החמה, ויפסיד מצוות תוספת שבת, יאמר בלחש בזמן חזרת הש"ץ כי הוא מקבל על עצמו את השבת.
עוד חשוב לדעת, כי במקום שיש בו בית כנסת אחד, אם רוב בני הקהילה קיבלו על עצמם את השבת, קבלתם מחייבת את המיעוט, ומאותה שעה כולם צריכים להישמר מאיסורי שבת. ואף מלאכות האסורות מדברי חכמים אסור להם לעשות באותה שעה. ואם יש באותו מקום שני בתי כנסת, אין מתפללי בית הכנסת הגדול גוררים אחריהם את מתפללי בית הכנסת הקטן, אלא כל אדם נגרר אחר קבלת השבת שבבית הכנסת שלו. ומי שעוד לא הגיע לבית הכנסת שלו, וגם רוב בני העיר עדיין לא קיבלו שבת, אע"פ שבבית הכנסת שלו כבר קיבלו את השבת, אין קבלתם מחייבת אותו, הואיל והוא אינו נמצא עימם ורוב בני העיר עדיין לא קיבלו את השבת (שו"ע רסג, יב; מ"ב נ"א; שש"כ מו, ז).
=========================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.