א.
פירושים אחדים ודעות שונות הוצעו למשנה המפורסמת במסכת אבות (ה,ג) "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם", והמפרשים מונים ניסיונות שונים בין העשרה (עפ"י מספר מפרשים, נכלל ניסיון קניין מערת המכפלה בין עשרת הניסיונות – ע' רבנו יונה אבות ה, ג וכן "מגן אבות" לתשב"ץ). מכל מקום, לדעת חז"ל, קניין מערת המכפלה הוא אחד המבחנים המאפיינים את דמותו של אברהם, וכה דברם:

"אמר לו הקב"ה (למשה): חבל על דאבדין ולא משתכחין! הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב ב"א-ל שדי", ולא הרהרו על מידותי, ולא מרו לי מה שמך. אמרתי לאברהם (בראשית י"ג) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", בקש מקום לקבור את שרה – ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מידותי. אמרתי ליצחק (שם כ"ו) "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך", בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה, - ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליעקב (שם כ"ח) "הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה", ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה – ולא הרהר אחר מידותי, ולא אמרו לי מה שמך. ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה, ועכשיו אתה אומר לי "והצל לא הצלת את עמך"?! "עתה תראה (את) אשר אעשה לפרעה" – במלחמת פרעה אתה רואה, ואי אתה רואה במלחמת שלושים ואחד מלכים". (ב"ב טז, סנהדרין קי"א, שמו"ר ו').

חז"ל התוו כאן קו בסיסי במידות האבות, שבזכותו זכו לרשת את ארץ ישראל – העמידה הניסיונות.
הראשון ומתווה הדרך, הוא אברהם אבינו.

ב.
ככלל, ניסיון נובע מהפער העצום בין החזון וההבטחה – לבין המציאות הקשה, הקטנה והאפורה; אך יש ניסיון קשה יותר, ניסיון איום: כזה הנובע מהאכזבה הנוראה ממה שנראה כ"הפיכת הכיוון" מצד הקב"ה. כביכול, בעצמו.

פעם אחר פעם, עומד אברהם בפני אירועים שנראו, כל פעם מחדש, כניפוץ מפעל חייו – קירוב העולם לאמונה. וזאת – דווקא, כביכול, בצוויו של הקב"ה עצמו. מייד לאחר שהחל בעשיית נפשות לה' בחרן – נאמר לו "לך לך". עזוב הכל, ולך. מייד כשהגיע למחוז חפצו, ארץ ישראל – נאלץ לגלות מהארץ, עקב חרפת רעב. אשתו האהובה הצדקת, איתה שאף וחלם, כמובטח, להקים משפחה ועם – היתה עקרה, ונלקחה להרמונות מלכים טמאים. הוא נאלץ להמשיך קיום ביתו עם שפחתו, וזו ילדה בן – אך גם אותה ואותו נאלץ לגרש. מששאף לשבת בשלוה ולהורות דרך ה' – ונאלץ להקים צבא ולהציל את אחיינו. ביקש לקרב את תושבי הארץ לדרכו – ונאלץ לעבור ברית מילה, תהליך לא מובן, כואב, קשה ומרחיק. מסוף סוף נפקדה אשתו בבן – נאלץ לעקדו ולהעלותו לעולה. ומשניצל בנו – מתה אשתו האהובה, ואף לה לא מצא מקום מנוחה נכונה, בנחלתו המובטחת, אלא לאחר תחינות, השתחוויות ותשלום בכסף מלא – לאותם גויים, שכל קיומם בארץ מנוגד להבטחה הא-לוהית.

בניסיונות כאלו עמד אברהם, ובאלו זכה לרשת את ארץ ישראל.

ג.
אף בדורות האחרונים, אנו עומדים בפני ניסיונות דומים. משסוף סוף החל תהליך ההתיישבות בארת, לפני למעלה ממאה שנה – עמדנו בניסיונות קשים, אכזבות מרות, מחלות ומלחמות, בצורות וצרות, פיגועים ונסיגות. לא פעם נדמה שמפעל חיינו בסכנה, והתהליך "הופך כוון". שבנו לחברון, נחלת אבותינו – אך עם אילו קשיים נאלצנו להתמודד, עד שזכינו לבנות ולחדש בה יישוב יהודי, ומשזכה להתחיל להתבסס – ננטש רוב העיר ונמסר למחבלים, ודווקא בידי איש מחננו. ולאחרונה – הגבעות השולטות נמסרו לאויב, הצוף ויורה.

זהו האתגר, אלו הם הניסיונות, אין הם קלים, אך הניסיון מחשל. ב"ה היישוב בחברון, עירם של האבות – הולך וגדל, הולך ונבנה. משפחות צעירות נבנות ומצטרפות, לימוד התורה גדל, ואף אלפי יהודים שומרים אמונים, מבטאים בפועל את תמיכתם, מבקרים ומזדהים. כאן ממשיכה דרכו של אברהם: בשבת זו, פרשת חיי שרה, נשוב לזכור את ניסיונותיו של אברהם, נשאב כח ואמונה לעמוד בניסיונות דורנו, להמשיך קדימה, לדבוק בעיר אבותינו באהבה ובשמחה, עד יאיר פני המזרח, עד שבחברון.
==============
נעם ארנון הוא יו"ר ועד היישוב היהודי בחברון.
המאמר מתפרסם בגליון התורני: "מעט מן האור" של תנועת "אורות".