מילכוד 22: היורים, רוצחי ארבע הנשים בחדרה , הם מן הג'יהאד האיסלמי המסומן אצל ממשלת פרס-שרון כארגון טרור, אבל הם גם שופ"ים, שוטרים פלסטינים כשרים, המקבלים את שכרם מערפאת במקרה כזה, מה הדין? עם מי לבוא חשבון?
מילכוד 22: בבית לחם יום אחד לא ירו. האם זה מצדיק לרדת מן העץ ולסגת מבית לחם, למרות שבאותו היום, ליד קיבוץ מצר ובחדרה רצחו אנשי פת'ח ושוטרי ערפאת חמישה?
מילכוד 22: בתחילה נסוגו מאבו סנינה וחארת-א-שייך מתוך הסתמכות על "הדגם המוצלח" של הנסיגה מבית ג'אלה, שהביא שקט. אח"כ התפוצץ הדגם הזה, ועל גילה נפלו אפילו פצמ"רים, ולכן אחרי רצח גנדי, הי"ד, חזרו לבית ג'אלה. עכשיו, מצדיקים את הנסיגה השניה משם על סמך "הדגם המוצלח" של הנסיגה מאבו סנינה שהביאה שקט. וכששוב ירו בחברון, אמרו שזה רק בתשובה על ירי שהתחיל אצלנו. ומה לעשות, שאחר כך המשיכו לירות, שוב ושוב, וסופם שנסוגו מבית ג'לה כמה שעות לאחר ירי נוסף, על בית הדסה? ירדו מן "הדגם המוצלח", ונסוגו בגלל יום אחד של שקט".
מילכוד 22: ערפאת הוא בן-לאדן, כן או לא? ואם בן-לאדן איננו, האם הוא לפחות טליבן, הנותנים מחסה לטרוריסטים? לאחר רצח גנדי החליט הקבינט לטובת גרסה ב': אם לא יסגירו ערפאת והרשות הפלסטינית את רוצחי גנדי הם יוכרזו ארגון תומך טרור, טליבן ב', וינהגו בהם בהתאם. ומה זה "בהתאם"? כמו אמריקה, שהכריזה מלחמה על הטליבן ומפציצה אותו יום ולילה , כדי למוטט את שלטונו.
אבל אצלנו זה החזיק מעמד רק עד לישיבת הממשלה, שבה הודיע שרון חגיגית: אין לנו כל כוונה למוטט את ערפאת והרשות הפלסטינית!
והאמריקנים? הם הציגו לשרון שאלה קשה: מה אתה משווה בכלל? האם אנחנו חתמנו הסכם אוסלו עם בן לאדן והטליבן? והאם אנחנו התחייבנו מחדש להסכם הזה גם אחרי מגדלי התאומים, כפי שאתה, שרון, עשית כאשר התחייבת מחדש לתכנית מיצ'ל אחרי ההתקפה הרצחנית עליך, הקרוייה "אינתיפאדת אל-אקצה"?
ואכן, שרון שותק עכשיו.
הציבור אינו בדיוק, זכר מה זו תכנית מיצ'ל, אשר נוסף על ההתחייבות להקפיא לחלוטין את ההתנחלות, דבר שאין לו זכר בכל הסכמי אוסלו, יש בה חתימה חגיגית,מחודשת, על כל הסכמי אוסלו, למרות המתקפה הרצחנית עלינו, אשר לפי כל דין - אזרחי, דיני חוזים ודין בינלאומי מצדיקה את הבאתו של ההסכם שהופר בצורה כה בוטה ויסודית לידי סיום. אלא, וגם זה לפי הדין, הצד המקיים את ההסכם יכול לוותר על ההפרה, לבלוע את הצפרדע ולהמשיך בהסכם למרות הפרה, ואת זאת בדיוק עשה שרון בדוח מיצ'ל.
עכשיו נבין, מדוע התפאר כל כך פרס, בנאומו במרכז העבודה, על שני הישגים שלא יאומנו הגלומים בהסכמת שרון לתכנית מיצ'ל: מכת-מוות להתנחלויות וחתימה מחדש על אוסלו.
כל זה עבר בשקט בארץ הזאת, של המשלים-את-עצמם-לדעת, בארץ שתיקת הכבשים.
ומכאן לעוד
מילכוד 22: האבא של המילכודים כולם, הייתי קורא לו מילכוד הנצחון והמדינה הפלסטינית. הכבשים השותקים, בכל זאת פעייה אחת יש להם: תנו לצה"ל לנצח! אבל לשם מה לנצח? מה נעשה בניצחון הזה?
על כך השיב לנו ראש ממשלתנו בנאום לטרון, וחזר והשיב בקרית מוצקין: עם הניצחון שלנו על ערפאת אנחנו נקים מדינה פלסטינית! מין איום שכזה: הזהר לך ערפאת! אם לא תפסיק את הטרור, אנחנו ננצח אותך ונקים לך מדינה!
ואם תרצו, אפשר להעמיד את האבסורד גם בצורה אחרת:
כל מכה צבאית לערפאת, כל ניצחון של צה"ל, מקרבים את מטרת-השלום של שרון, הלא היא המדינה הפלסטינית. ומכאן המסקנה מעוררת הפלצות, שבינינו לבין הבגידה האולטימטיבית במולדתנו, בציונית, במורשת במה שמגדיר אותנו כעם עומד רק הטרור. רק טבוחי והרוגי הטרור דוחים את שעת ההוצאה להורג של ארץ ישראל והפיכתה לפלסטין. זו מחשבה שיש בה כדי להטריף את הדעת.
ומה הפועל-יוצא מכל המילכודים האלה?
שהרכבת הזאת, שקוראים לה ממשלת-האחדות של שרון נוסעת מלכתחילה על הפסים הלא-נכונים, לכיוון לא-נכון המוליך לאסון. במאוחר, תוך כדי דהירה, מגלים הנוסעים מה מחכה להם בתחנה הסופית, ועדיין הם יכולים למשוך בבלם-החירום ולעצור את הרכבת או להורידה מן הפסים, אך הנוסעים ישנים.
כן, עיקר שכחתי: את יום הנסיגה מבית לחם בחרה לה תנועת "מולדת" כדי להודיע: אנחנו נשארים בממשלה! אמנם, לדידי הנסיגה הזאת אינה חשובה כל כך, מפני שממה נפשך: אם המשך שהייתנו שם אינו מביא תועלת, חבל על הזמן. ואם כן יש בו כדי לקרב את "הניצחון", הלא את אבדן א"י והקמת מדינת המחבלים אנחנו מקרבים מלכוד 22 !
ובכל זאת יש בהחלטת מולדת אירוניה גדולה. הלא גנדי, זכרונו לברכה, דחף ליציאה מן הממשלה. בגללו יצאו. ואחרי שנרצח נשבעו, "לקיים את צוואתו". מלכתחילה, עניין המדינה הפלסטינית לא הפריע להם, מזה הם החליטו שלא לעשות עניין, מפני שממנו אי אפשר להתחמק כי זה מבחן-אמת. לכן, כאשר חיפשו, איך לתרץ את ההישארות בממשלה הסתמכו על הפגנת הכוח המפוארת, על הכניסה לערים הפלסטיניות. המציאה הזאת היתה אמורה לשמש להם כעלה תאנה.
לכן, ביום הנסיגה, שהוא גם יום החלטתם לדבוק בממשלה הזאת, נפל עלה התאנה, והם עומדים לפנינו עירום וערייה. באחד עשר לחודש היה אמור שרון לנסוע אל בוש להציג לו רשמית את "תכנית השלום" הישראלית, שבמרכזה המדינה הפלסטינית כ"הסדר בינים", מפרעה על החשבון. המפרעה לא תכלול בינתיים את בקעת הירדן, את זה ישאירו לסוף. אבל היא כן תכלול עקירת יישובים. הנושא הזה כידוע כבר עלה בביקורו הקודם של שרון אצל בוש. וכאשר שרון פרש בפניו את מפת מדינת הביניים הזאת, שאל בוש: ומה יהיה גורל ההתנחלויות היושבות על השטח הזה? השיב שרון: אל תדאג, לזה אני אדאג.
מאחורי המלים האלה מסתתרת תסמונת שכבר ראינו אותה אצל רבין. ביילין-פרס ידעו, שלעולם הם לא יצליחו להעביר בעם ישראל את מכירת החיסול שתכננו. נחוץ היה להם גב להתחבא מאחוריו, גב "בטחוני" של גנרל עם קבלות של "שבירת ידים ורגלים", ומצאו את רבין. היום, כשמדובר בחיסול הסופי, מפני שאפילו רבין לא חלם להציע מדינה כהסדר-בינים, כלומר בחינם, מבלי לדרוש לפחות את התמורה המילולית של "קץ הסכסוך", היום צריך יותר: גם גנרל, גם רקורד בטחוני מפואר, וגם השתייכותה של האישיות הזאת למחנה הימין! סחורה נדירה כזאת יכול לספק רק אריק שרון, ועל כן הוא נחוץ, ממש חיוני, למחנה השלום, מביילין ועד פרס.
ולכן אריאל שרון כל כך מסוכן לעניין הלאומי ולמחנה הלאומי.
ומי שעדיין אינו רואה את זאת, מי שלא קרא אצל שלום ירושלמי במעריב שמאלן קיצוני ועוין, אבל אמין ומדייק כי שרון הציע לפרס כמה פעמים לצאת לבחירות ברשימה משותפת (!), מי שאינו מבין שחייבים למשוך עכשיו, מיד, בבלם החירום ולעצור הרכבת, השם ירחם עליו, ועל כולנו.
==================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.
מילכוד 22: בבית לחם יום אחד לא ירו. האם זה מצדיק לרדת מן העץ ולסגת מבית לחם, למרות שבאותו היום, ליד קיבוץ מצר ובחדרה רצחו אנשי פת'ח ושוטרי ערפאת חמישה?
מילכוד 22: בתחילה נסוגו מאבו סנינה וחארת-א-שייך מתוך הסתמכות על "הדגם המוצלח" של הנסיגה מבית ג'אלה, שהביא שקט. אח"כ התפוצץ הדגם הזה, ועל גילה נפלו אפילו פצמ"רים, ולכן אחרי רצח גנדי, הי"ד, חזרו לבית ג'אלה. עכשיו, מצדיקים את הנסיגה השניה משם על סמך "הדגם המוצלח" של הנסיגה מאבו סנינה שהביאה שקט. וכששוב ירו בחברון, אמרו שזה רק בתשובה על ירי שהתחיל אצלנו. ומה לעשות, שאחר כך המשיכו לירות, שוב ושוב, וסופם שנסוגו מבית ג'לה כמה שעות לאחר ירי נוסף, על בית הדסה? ירדו מן "הדגם המוצלח", ונסוגו בגלל יום אחד של שקט".
מילכוד 22: ערפאת הוא בן-לאדן, כן או לא? ואם בן-לאדן איננו, האם הוא לפחות טליבן, הנותנים מחסה לטרוריסטים? לאחר רצח גנדי החליט הקבינט לטובת גרסה ב': אם לא יסגירו ערפאת והרשות הפלסטינית את רוצחי גנדי הם יוכרזו ארגון תומך טרור, טליבן ב', וינהגו בהם בהתאם. ומה זה "בהתאם"? כמו אמריקה, שהכריזה מלחמה על הטליבן ומפציצה אותו יום ולילה , כדי למוטט את שלטונו.
אבל אצלנו זה החזיק מעמד רק עד לישיבת הממשלה, שבה הודיע שרון חגיגית: אין לנו כל כוונה למוטט את ערפאת והרשות הפלסטינית!
והאמריקנים? הם הציגו לשרון שאלה קשה: מה אתה משווה בכלל? האם אנחנו חתמנו הסכם אוסלו עם בן לאדן והטליבן? והאם אנחנו התחייבנו מחדש להסכם הזה גם אחרי מגדלי התאומים, כפי שאתה, שרון, עשית כאשר התחייבת מחדש לתכנית מיצ'ל אחרי ההתקפה הרצחנית עליך, הקרוייה "אינתיפאדת אל-אקצה"?
ואכן, שרון שותק עכשיו.
הציבור אינו בדיוק, זכר מה זו תכנית מיצ'ל, אשר נוסף על ההתחייבות להקפיא לחלוטין את ההתנחלות, דבר שאין לו זכר בכל הסכמי אוסלו, יש בה חתימה חגיגית,מחודשת, על כל הסכמי אוסלו, למרות המתקפה הרצחנית עלינו, אשר לפי כל דין - אזרחי, דיני חוזים ודין בינלאומי מצדיקה את הבאתו של ההסכם שהופר בצורה כה בוטה ויסודית לידי סיום. אלא, וגם זה לפי הדין, הצד המקיים את ההסכם יכול לוותר על ההפרה, לבלוע את הצפרדע ולהמשיך בהסכם למרות הפרה, ואת זאת בדיוק עשה שרון בדוח מיצ'ל.
עכשיו נבין, מדוע התפאר כל כך פרס, בנאומו במרכז העבודה, על שני הישגים שלא יאומנו הגלומים בהסכמת שרון לתכנית מיצ'ל: מכת-מוות להתנחלויות וחתימה מחדש על אוסלו.
כל זה עבר בשקט בארץ הזאת, של המשלים-את-עצמם-לדעת, בארץ שתיקת הכבשים.
ומכאן לעוד
מילכוד 22: האבא של המילכודים כולם, הייתי קורא לו מילכוד הנצחון והמדינה הפלסטינית. הכבשים השותקים, בכל זאת פעייה אחת יש להם: תנו לצה"ל לנצח! אבל לשם מה לנצח? מה נעשה בניצחון הזה?
על כך השיב לנו ראש ממשלתנו בנאום לטרון, וחזר והשיב בקרית מוצקין: עם הניצחון שלנו על ערפאת אנחנו נקים מדינה פלסטינית! מין איום שכזה: הזהר לך ערפאת! אם לא תפסיק את הטרור, אנחנו ננצח אותך ונקים לך מדינה!
ואם תרצו, אפשר להעמיד את האבסורד גם בצורה אחרת:
כל מכה צבאית לערפאת, כל ניצחון של צה"ל, מקרבים את מטרת-השלום של שרון, הלא היא המדינה הפלסטינית. ומכאן המסקנה מעוררת הפלצות, שבינינו לבין הבגידה האולטימטיבית במולדתנו, בציונית, במורשת במה שמגדיר אותנו כעם עומד רק הטרור. רק טבוחי והרוגי הטרור דוחים את שעת ההוצאה להורג של ארץ ישראל והפיכתה לפלסטין. זו מחשבה שיש בה כדי להטריף את הדעת.
ומה הפועל-יוצא מכל המילכודים האלה?
שהרכבת הזאת, שקוראים לה ממשלת-האחדות של שרון נוסעת מלכתחילה על הפסים הלא-נכונים, לכיוון לא-נכון המוליך לאסון. במאוחר, תוך כדי דהירה, מגלים הנוסעים מה מחכה להם בתחנה הסופית, ועדיין הם יכולים למשוך בבלם-החירום ולעצור את הרכבת או להורידה מן הפסים, אך הנוסעים ישנים.
כן, עיקר שכחתי: את יום הנסיגה מבית לחם בחרה לה תנועת "מולדת" כדי להודיע: אנחנו נשארים בממשלה! אמנם, לדידי הנסיגה הזאת אינה חשובה כל כך, מפני שממה נפשך: אם המשך שהייתנו שם אינו מביא תועלת, חבל על הזמן. ואם כן יש בו כדי לקרב את "הניצחון", הלא את אבדן א"י והקמת מדינת המחבלים אנחנו מקרבים מלכוד 22 !
ובכל זאת יש בהחלטת מולדת אירוניה גדולה. הלא גנדי, זכרונו לברכה, דחף ליציאה מן הממשלה. בגללו יצאו. ואחרי שנרצח נשבעו, "לקיים את צוואתו". מלכתחילה, עניין המדינה הפלסטינית לא הפריע להם, מזה הם החליטו שלא לעשות עניין, מפני שממנו אי אפשר להתחמק כי זה מבחן-אמת. לכן, כאשר חיפשו, איך לתרץ את ההישארות בממשלה הסתמכו על הפגנת הכוח המפוארת, על הכניסה לערים הפלסטיניות. המציאה הזאת היתה אמורה לשמש להם כעלה תאנה.
לכן, ביום הנסיגה, שהוא גם יום החלטתם לדבוק בממשלה הזאת, נפל עלה התאנה, והם עומדים לפנינו עירום וערייה. באחד עשר לחודש היה אמור שרון לנסוע אל בוש להציג לו רשמית את "תכנית השלום" הישראלית, שבמרכזה המדינה הפלסטינית כ"הסדר בינים", מפרעה על החשבון. המפרעה לא תכלול בינתיים את בקעת הירדן, את זה ישאירו לסוף. אבל היא כן תכלול עקירת יישובים. הנושא הזה כידוע כבר עלה בביקורו הקודם של שרון אצל בוש. וכאשר שרון פרש בפניו את מפת מדינת הביניים הזאת, שאל בוש: ומה יהיה גורל ההתנחלויות היושבות על השטח הזה? השיב שרון: אל תדאג, לזה אני אדאג.
מאחורי המלים האלה מסתתרת תסמונת שכבר ראינו אותה אצל רבין. ביילין-פרס ידעו, שלעולם הם לא יצליחו להעביר בעם ישראל את מכירת החיסול שתכננו. נחוץ היה להם גב להתחבא מאחוריו, גב "בטחוני" של גנרל עם קבלות של "שבירת ידים ורגלים", ומצאו את רבין. היום, כשמדובר בחיסול הסופי, מפני שאפילו רבין לא חלם להציע מדינה כהסדר-בינים, כלומר בחינם, מבלי לדרוש לפחות את התמורה המילולית של "קץ הסכסוך", היום צריך יותר: גם גנרל, גם רקורד בטחוני מפואר, וגם השתייכותה של האישיות הזאת למחנה הימין! סחורה נדירה כזאת יכול לספק רק אריק שרון, ועל כן הוא נחוץ, ממש חיוני, למחנה השלום, מביילין ועד פרס.
ולכן אריאל שרון כל כך מסוכן לעניין הלאומי ולמחנה הלאומי.
ומי שעדיין אינו רואה את זאת, מי שלא קרא אצל שלום ירושלמי במעריב שמאלן קיצוני ועוין, אבל אמין ומדייק כי שרון הציע לפרס כמה פעמים לצאת לבחירות ברשימה משותפת (!), מי שאינו מבין שחייבים למשוך עכשיו, מיד, בבלם החירום ולעצור הרכבת, השם ירחם עליו, ועל כולנו.
==================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.