במסדרונות רוממה, מקום משכנו של המוסד לחשיבה טוטליטרית על חשבון משלם האגרה, אוהבים לבשל לכם סקופים. לעתים יש קשר בין הסיפורים המשודרים לבין המציאות. לעתים הסיפורים מצוצים מעורקי דמיון פרוע אך הופכים למציאות אימים עבור השותפים בעל כורחם לחשיפה. חשיפה - היא שם המשחק. "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" אוהב לצטט משה נגבי, המטיף בשער לחופש העיתונות. וכך, חושפת מחלקת האקטואליה של קול ישראל וערוץ 1 ליקויים במסודות המדינה ומטיפה למיצוי הדין עם המוסד האשם.
באופן טבעי, הביא מדור זה במשך השנים האחרונות כמה סיפורים מעניינים על מסדרונות רוממה עצמם. ממסד התקשורת האלקטרונית החזק ביותר במדינה, המעוגן ביותר בחוקי במדינה ולכן - גם ההרסני ביותר במדינה - אינו חושף את עצמו לאותה רמה של ביקורת שהוא דורש מאחרים. "הרשות הרביעית" מכנים את התקשורת בעולם המערבי. התקשורת דורשת ביקורת ציבורית על הכל, כל כולם. אך כשמדובר בעצמה - שיקולי החשיפה משתנים באופן מפתיע.
נחמן שי, יו"ר מוסדות רשות השידור והוועד המנהל הזמינו לפני כחצי שנה דו"ח מרואה חשבון חיצוני. דו"ח מקיף, שירשום באופן מעמיק ומקיף את התנהלותה הכספית של רשות השידור. זו פעם ראשונה שמוזמן דו"ח מקיף שכזה. כתיבת הדו"ח לא היתה פשוטה. עברו כמה חודשים ראשונים ללא שהנהלת רשות השידור שיתפה פעולה עם החוקר. והכוונה היא שחומרים נעלמו , הושמדו, או שלא הובאו לידי הרו"ח. בסופו של דבר הונח הדו"ח על שולחן המזמינים לפני כשבוע. הדו"ח עב כרס. חמישה כרכים, כל אחד מכיל עשרות עמודי דו"ח ועוד עשרות עמודי סימוכין. מעל לחמש מאות עמודים.
הדלפת הדו"ח, שנעשתה על ידי עמיתנו סגל, כתב גל"צ לתקשורת, גרמה לחשיפה מסויימת של המחדלים הקשים בהתנהלותה של הרשות. אך מעבר לכמה כתבות בעיתונים וברדיו, לא שמענו סערה ציבורית סביב העניין. לא שמענו פוליטיקאים נובחים בפריים-טיים שיש לסגור מיד את המוסד החילוני הזה. המוסד ממנו מפיצים שנאה לכל מה שקשור לדת ישראל, לשומריה ולאוהבי הארץ - איננו יכול לספוג מסקנות קשות כל כך. לסגור מועצות דתיות - כן. לעצור תקציבים למקוואות, בתי כנסת, רבני שכונה וערים, לפטר רבני בתי ספר - כל זאת ניתן לעשות בשם החובה להגן על כספי הציבור . אך לסגור מוסד, אפילו באופן זמני, בגלל שלכל היותר נתגלו בו ליקויים בסדר גודל של מליוני שקלים בשנה - הס מלהזכיר.
על מה מדובר בדו"ח? נקדים ונאמר שרואה החשבון עסק בעניינם של דברים ולא נקב בשמות. לעתים, הנסיון להסתיר את האדם גובל בגיחוך. כמו במקרה של חיים יבין, שמוזכר כ"מנהל לשעבר ובעל חברת 'יבין הפקות' ". הנתונים שיובאו להלן, שהם טיפה מקצה המזלג, , לא יחשפו באופן גלוי את העובדים שמאחוריהם.
מנהל בכיר בטלויזיה גר רחוק מירושלים. לפני שמונה שנים (!) הגיע הרשות להחלטה שהיא תמצא לו דירה להשכרה בירושלים. במשך שמונה שנים לא נמצאה דירה כזו. המסכן נאלץ לשהות בבית מלון במשך השבוע, בעלות של 1500 דולר, על חשבונכם. חשבון פשוט מראה שמדובר בבזבוז של עשרות אלפי דולרים. קטן עלינו. במשך שמונה שנים ניתן היה לחסוף כשבעים אלף דולר, שהם כרבע מליון ש"ח.
סרט על האוניה "סטרומה" הופק ללא שנחתם חוזה עם הגורם המפיק. בסרט הושקעו כעשרים אלף דולר מעל הסכום שאושר. הסרט מוכן, והחוזה טרם נחתם. לכן לא ראיתם אותו עדיין על המסך. נורמלי, לא? אדם משלם מלוא הכסף לקבלן ולא מעגן את זכויותיו בחוזה. ולמרות שהדירה מוכנה הוא עדין לא מתגורר בביתו. סביר? כשמדובר בכספי ציבור, כנראה שכן.
הפקה גרנדיוזית של מחזותיו של חנוך לוין יצאה לדרך ללא אישורים מתאימים. רואה החשבון מצא, שכלל לא בטוח שהאדם שקיבל כסף על זכויות היוצרים - הוא אכן בעליו של זכויות אלו. ההפקה, בינתיים, הוקפאה.
כמה אישים בכירים ברשות השידור נהנים מפנסיה של מנכ"ל משרד ממשלתי. בנוסף, הם עובדים ברשות ומרוויחים את לחמם ביושר, ולא בצנע.
בכיר מסויים ברשות השידור, שכולכם מכירים אותו, הרוויח כמליון ש"ח מרשות השידור בשנה האחרונה. כנראה שמדובר במוסד רווחי ביותר שמאפשר משכורות עתק כאלו. ח"כ פורז הגיש בג"ץ נגד הסדרי התשלום לאותו כוכב.
בטלויזיה יש כמאה ושלושים עובדים בכירים, המרוויחים יחד 60 מליון ש"ח בשנה. כלומר - ממוצע הכנסה של 40,000 ש"ח.
מספר העובדים המרוויחים מעל ל- 30,000 לחודש ברשות השידור לעה מכמה עשרות לכמאתיים. פי שלושה, בפרק זמן של כשנתיים .
משפחתיות: חתנו של אחד הבכירים התקדם מעבודתו כשליח, והיום יש לו חדר ליד אותו בכיר. הוא זכה להחזר הוצאות רכב, כמו גם בתו של הבכיר, המועסקת בתזמורת הסינפונית של רשות השידור. אותו בכיר הוא חבר בהנהלה הציבורית של התזמורת. כמה מקרי. חתן שני הועסק ביחידת הגביה, וקרוב נוסף הועסק ברשות.
רישום שעות עבודה: התגלו ליקויים מהיסוד, ליקויים שיגרמו לכמה אנשים לשכור את שירותיהם של עורכי דין. (אגב, המנהג שלא לדייק בזמני הגעה ועזיב מוכר גם ממשרדי ממשלה אחרים) על פי הרישומים , אנשים עבדו עשרים וארבע שעות ביממה, וגם ביום כיפור. עובדי הרשות, שאינם נחים מעבודתם בשבת, היו אמורים לקחת יום חופש חלופי בשבוע העוקב כפי שקובע התקשי"ר (נוהלי העבודה בשירות המדינה). במקום זאת, הם צברו עשרות ולעתים אף מאות ימי חופשה, דבר המנוגד לתקשי"ר.
תגובות
לשכת היו"ר מסרבת, כאמור, לחשוף פרטים או להתייחס אליהם. הפרטים, אומרים בלשכה, יידונו באופן מסודר במוסדות הרשות. ביום ראשון הקרוב, הארבעה בנובמבר, תתכנס המליאה (היא מתכנסת בערך פעם בחודשיים) והיא לא תדון בדו"ח. הוועד המנהל, המתכנס בדרך כלל כל שבוע ידון בדו"ח. מנכ"ל הרשות (הזמני), רן גלינקא, רואה בחומרה את מסקנות הדו"ח ומצהיר ש"תיקון הליקויים תבוצע בצורה חדה ונמצרת". עו"ד עמרם מליץ, מחברי הוועדה האחראית על בדיקת רואה החשבון אומר שהוא "מתבייש שגוף ציבורי ממלכתי התנהל בצורה כה מסואבת במשך שנים רבות." מליץ מביע צער, שכלי התקשורת בחלקם הגדול התעלמו מהמצב הקשה השורר ברשות השידור. "לו ישוער שהיה דו"ח כזה, או חמישית מממצאיו היו נכתבים על מוסד תורני במדינה - אני רק יכול לשער איזו התנפלות תקשורתית ופוליטית היתה. אך היום - יש בליבי ספק אם הממצאים החמורים יזכו להד ציבורי הולם הנדרש לממצאים החמורים". מליץ קורא להסיק מסקנות אישיות, ולפתוח בחקירה פלילית למיצוי הדין עם מי שחרגו.
בינתיים, אגב, ממשיכים בכירים המופיעים בדו"ח, לפעול נמרצות לקידומם לתפקידים בכירים עוד יותר. והזירה התקשורתית שקטה.
ועוד ברשות הממלכתית לשידור: תהלים לבג"ץ
התנועה להגינות שלטונית, בראשותה של מרדכי איזנברג, עתרה לבג"ץ נגד פסילת התשדיר לאמירת תהלים, לאחר שזו שודרה 205 פעם בקול-ישראל. אדם ברוך, הרוח החיה מאחורי פסילת התשדיר, התפטר באופן פומבי ממליאת רשות השידור. העותר, שעתר בעבר בדרישה למנות רב צבאי (בהצלחה) ורב ראשי בתל אביב (עדיין ללא הצלחה), הביא בפני בית המשפט מסמך המכיל השגות על עצם החוקיות של הפסילה ועל (אי) שיקול דעתה של הוועדה. העתירה תעמיד למבחן את ערכי חופש ביטוי ושלטון תקין , מול מלחמתו הערכית העיקשת של בג"ץ נגד קודשי ישראל.
=============
חני לוז היא עיתונאית, וזכתה בפרס ה"ביקורת לתקשורת".
באופן טבעי, הביא מדור זה במשך השנים האחרונות כמה סיפורים מעניינים על מסדרונות רוממה עצמם. ממסד התקשורת האלקטרונית החזק ביותר במדינה, המעוגן ביותר בחוקי במדינה ולכן - גם ההרסני ביותר במדינה - אינו חושף את עצמו לאותה רמה של ביקורת שהוא דורש מאחרים. "הרשות הרביעית" מכנים את התקשורת בעולם המערבי. התקשורת דורשת ביקורת ציבורית על הכל, כל כולם. אך כשמדובר בעצמה - שיקולי החשיפה משתנים באופן מפתיע.
נחמן שי, יו"ר מוסדות רשות השידור והוועד המנהל הזמינו לפני כחצי שנה דו"ח מרואה חשבון חיצוני. דו"ח מקיף, שירשום באופן מעמיק ומקיף את התנהלותה הכספית של רשות השידור. זו פעם ראשונה שמוזמן דו"ח מקיף שכזה. כתיבת הדו"ח לא היתה פשוטה. עברו כמה חודשים ראשונים ללא שהנהלת רשות השידור שיתפה פעולה עם החוקר. והכוונה היא שחומרים נעלמו , הושמדו, או שלא הובאו לידי הרו"ח. בסופו של דבר הונח הדו"ח על שולחן המזמינים לפני כשבוע. הדו"ח עב כרס. חמישה כרכים, כל אחד מכיל עשרות עמודי דו"ח ועוד עשרות עמודי סימוכין. מעל לחמש מאות עמודים.
הדלפת הדו"ח, שנעשתה על ידי עמיתנו סגל, כתב גל"צ לתקשורת, גרמה לחשיפה מסויימת של המחדלים הקשים בהתנהלותה של הרשות. אך מעבר לכמה כתבות בעיתונים וברדיו, לא שמענו סערה ציבורית סביב העניין. לא שמענו פוליטיקאים נובחים בפריים-טיים שיש לסגור מיד את המוסד החילוני הזה. המוסד ממנו מפיצים שנאה לכל מה שקשור לדת ישראל, לשומריה ולאוהבי הארץ - איננו יכול לספוג מסקנות קשות כל כך. לסגור מועצות דתיות - כן. לעצור תקציבים למקוואות, בתי כנסת, רבני שכונה וערים, לפטר רבני בתי ספר - כל זאת ניתן לעשות בשם החובה להגן על כספי הציבור . אך לסגור מוסד, אפילו באופן זמני, בגלל שלכל היותר נתגלו בו ליקויים בסדר גודל של מליוני שקלים בשנה - הס מלהזכיר.
על מה מדובר בדו"ח? נקדים ונאמר שרואה החשבון עסק בעניינם של דברים ולא נקב בשמות. לעתים, הנסיון להסתיר את האדם גובל בגיחוך. כמו במקרה של חיים יבין, שמוזכר כ"מנהל לשעבר ובעל חברת 'יבין הפקות' ". הנתונים שיובאו להלן, שהם טיפה מקצה המזלג, , לא יחשפו באופן גלוי את העובדים שמאחוריהם.
מנהל בכיר בטלויזיה גר רחוק מירושלים. לפני שמונה שנים (!) הגיע הרשות להחלטה שהיא תמצא לו דירה להשכרה בירושלים. במשך שמונה שנים לא נמצאה דירה כזו. המסכן נאלץ לשהות בבית מלון במשך השבוע, בעלות של 1500 דולר, על חשבונכם. חשבון פשוט מראה שמדובר בבזבוז של עשרות אלפי דולרים. קטן עלינו. במשך שמונה שנים ניתן היה לחסוף כשבעים אלף דולר, שהם כרבע מליון ש"ח.
סרט על האוניה "סטרומה" הופק ללא שנחתם חוזה עם הגורם המפיק. בסרט הושקעו כעשרים אלף דולר מעל הסכום שאושר. הסרט מוכן, והחוזה טרם נחתם. לכן לא ראיתם אותו עדיין על המסך. נורמלי, לא? אדם משלם מלוא הכסף לקבלן ולא מעגן את זכויותיו בחוזה. ולמרות שהדירה מוכנה הוא עדין לא מתגורר בביתו. סביר? כשמדובר בכספי ציבור, כנראה שכן.
הפקה גרנדיוזית של מחזותיו של חנוך לוין יצאה לדרך ללא אישורים מתאימים. רואה החשבון מצא, שכלל לא בטוח שהאדם שקיבל כסף על זכויות היוצרים - הוא אכן בעליו של זכויות אלו. ההפקה, בינתיים, הוקפאה.
כמה אישים בכירים ברשות השידור נהנים מפנסיה של מנכ"ל משרד ממשלתי. בנוסף, הם עובדים ברשות ומרוויחים את לחמם ביושר, ולא בצנע.
בכיר מסויים ברשות השידור, שכולכם מכירים אותו, הרוויח כמליון ש"ח מרשות השידור בשנה האחרונה. כנראה שמדובר במוסד רווחי ביותר שמאפשר משכורות עתק כאלו. ח"כ פורז הגיש בג"ץ נגד הסדרי התשלום לאותו כוכב.
בטלויזיה יש כמאה ושלושים עובדים בכירים, המרוויחים יחד 60 מליון ש"ח בשנה. כלומר - ממוצע הכנסה של 40,000 ש"ח.
מספר העובדים המרוויחים מעל ל- 30,000 לחודש ברשות השידור לעה מכמה עשרות לכמאתיים. פי שלושה, בפרק זמן של כשנתיים .
משפחתיות: חתנו של אחד הבכירים התקדם מעבודתו כשליח, והיום יש לו חדר ליד אותו בכיר. הוא זכה להחזר הוצאות רכב, כמו גם בתו של הבכיר, המועסקת בתזמורת הסינפונית של רשות השידור. אותו בכיר הוא חבר בהנהלה הציבורית של התזמורת. כמה מקרי. חתן שני הועסק ביחידת הגביה, וקרוב נוסף הועסק ברשות.
רישום שעות עבודה: התגלו ליקויים מהיסוד, ליקויים שיגרמו לכמה אנשים לשכור את שירותיהם של עורכי דין. (אגב, המנהג שלא לדייק בזמני הגעה ועזיב מוכר גם ממשרדי ממשלה אחרים) על פי הרישומים , אנשים עבדו עשרים וארבע שעות ביממה, וגם ביום כיפור. עובדי הרשות, שאינם נחים מעבודתם בשבת, היו אמורים לקחת יום חופש חלופי בשבוע העוקב כפי שקובע התקשי"ר (נוהלי העבודה בשירות המדינה). במקום זאת, הם צברו עשרות ולעתים אף מאות ימי חופשה, דבר המנוגד לתקשי"ר.
תגובות
לשכת היו"ר מסרבת, כאמור, לחשוף פרטים או להתייחס אליהם. הפרטים, אומרים בלשכה, יידונו באופן מסודר במוסדות הרשות. ביום ראשון הקרוב, הארבעה בנובמבר, תתכנס המליאה (היא מתכנסת בערך פעם בחודשיים) והיא לא תדון בדו"ח. הוועד המנהל, המתכנס בדרך כלל כל שבוע ידון בדו"ח. מנכ"ל הרשות (הזמני), רן גלינקא, רואה בחומרה את מסקנות הדו"ח ומצהיר ש"תיקון הליקויים תבוצע בצורה חדה ונמצרת". עו"ד עמרם מליץ, מחברי הוועדה האחראית על בדיקת רואה החשבון אומר שהוא "מתבייש שגוף ציבורי ממלכתי התנהל בצורה כה מסואבת במשך שנים רבות." מליץ מביע צער, שכלי התקשורת בחלקם הגדול התעלמו מהמצב הקשה השורר ברשות השידור. "לו ישוער שהיה דו"ח כזה, או חמישית מממצאיו היו נכתבים על מוסד תורני במדינה - אני רק יכול לשער איזו התנפלות תקשורתית ופוליטית היתה. אך היום - יש בליבי ספק אם הממצאים החמורים יזכו להד ציבורי הולם הנדרש לממצאים החמורים". מליץ קורא להסיק מסקנות אישיות, ולפתוח בחקירה פלילית למיצוי הדין עם מי שחרגו.
בינתיים, אגב, ממשיכים בכירים המופיעים בדו"ח, לפעול נמרצות לקידומם לתפקידים בכירים עוד יותר. והזירה התקשורתית שקטה.
ועוד ברשות הממלכתית לשידור: תהלים לבג"ץ
התנועה להגינות שלטונית, בראשותה של מרדכי איזנברג, עתרה לבג"ץ נגד פסילת התשדיר לאמירת תהלים, לאחר שזו שודרה 205 פעם בקול-ישראל. אדם ברוך, הרוח החיה מאחורי פסילת התשדיר, התפטר באופן פומבי ממליאת רשות השידור. העותר, שעתר בעבר בדרישה למנות רב צבאי (בהצלחה) ורב ראשי בתל אביב (עדיין ללא הצלחה), הביא בפני בית המשפט מסמך המכיל השגות על עצם החוקיות של הפסילה ועל (אי) שיקול דעתה של הוועדה. העתירה תעמיד למבחן את ערכי חופש ביטוי ושלטון תקין , מול מלחמתו הערכית העיקשת של בג"ץ נגד קודשי ישראל.
=============
חני לוז היא עיתונאית, וזכתה בפרס ה"ביקורת לתקשורת".