מצווה מדברי חכמים להדליק נר לכבוד שבת, שעל ידי הנר יראה את ביתו וחפציו, ויוכל לענג את השבת. וכל כך חשוב להאיר את שולחן השבת, עד שאמרו חכמים שמי שאין לו כסף לקנות נר למאור, יחזר על הפתחים לבקש צדקה כדי לקיים מצוות נר שבת.
מי שיש לו מעט כסף, יקדים תחילה לקנות לחם, כדי שלא יצום בשבת. ואם לאחר שקנה לחם נותרו בידו מעות, יקנה בהם נר למאור, ורק לאחר מכן אם יוכל יקנה יין לקידוש. משום שאפשר בשעת הצורך לקדש על הלחם, ועל ידי הנר יכבד ויענג את השבת, ומוטב לראות את בני ביתו וחפציו מאשר להדר בקידוש על היין (שו"ע רסג, א-ב).
בנרות שבת ישנו ביטוי עמוק למהותה של השבת. אדם השרוי בחושך אינו מוצא את מה שמחפש, ונתקל ונכשל ברהיטיו, וכל ביתו נראה בעיניו כתוהו ובוהו. ומשעה שהדליק נר של שבת בא שלום לבית, והוא רואה שכל הרהיטים לא באו אלא לשמשו, וכל חפציו מונחים במקומם, והוא יכול לענג את השבת. וכן כשמתבוננים על העולם במבט שטחי, הוא נראה מלא קטטות ומלחמות, מפולג ומסוכסך ללא תקנה. כל צד חושב שברגע שיצליח לבטל את זה שכנגדו יגיע למנוחתו, וכך הסכסוכים נמשכים. אך לאחר שאדם מעמיק במחשבתו ומתבונן בהשגחה האלוקית, החושך מסתלק וההארה האלוקית מתגלה, ואנו נוכחים לדעת שכל הצדדים השונים משלימים זה את זה, ויש יד מכוונת שמובילה את העולם אל תיקונו, ומכל הצרות והיסורים צומחות ישועות ונחמות.
נמצא אם כן, שנר שבת העושה שלום בבית על ידי תוספת אור רומז לתיקון העולם שיעשה על ידי הוספת אור תורה ואמונה. וזוהי מגמתה של השבת להוסיף אור של אמונה ותורה בעולם.
וכן אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני בהעלותך): "השבת נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון... ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם... והאומות עתידין להיות מהלכין לאורכם... וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת".
על פי זה אפשר להבין מה שאמרו חז"ל (שבת כג, ב) שהמהדר בהדלקת נרות שבת זוכה שיהיו בניו תלמידי חכמים, שעל ידי שהוא עוסק באורה של השבת יזכה לבן שיוסיף אור בעולם על ידי תורתו.
זאת כנראה הסיבה לכך שמצוות הדלקת נרות שבת נתחבבה כל כך על המוני בית ישראל, שיש בה רמז למגמה הכללית של ישראל - לעשות שלום על ידי תוספת אור.
===========
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב בישוב הר ברכה שבבנימין.
מי שיש לו מעט כסף, יקדים תחילה לקנות לחם, כדי שלא יצום בשבת. ואם לאחר שקנה לחם נותרו בידו מעות, יקנה בהם נר למאור, ורק לאחר מכן אם יוכל יקנה יין לקידוש. משום שאפשר בשעת הצורך לקדש על הלחם, ועל ידי הנר יכבד ויענג את השבת, ומוטב לראות את בני ביתו וחפציו מאשר להדר בקידוש על היין (שו"ע רסג, א-ב).
בנרות שבת ישנו ביטוי עמוק למהותה של השבת. אדם השרוי בחושך אינו מוצא את מה שמחפש, ונתקל ונכשל ברהיטיו, וכל ביתו נראה בעיניו כתוהו ובוהו. ומשעה שהדליק נר של שבת בא שלום לבית, והוא רואה שכל הרהיטים לא באו אלא לשמשו, וכל חפציו מונחים במקומם, והוא יכול לענג את השבת. וכן כשמתבוננים על העולם במבט שטחי, הוא נראה מלא קטטות ומלחמות, מפולג ומסוכסך ללא תקנה. כל צד חושב שברגע שיצליח לבטל את זה שכנגדו יגיע למנוחתו, וכך הסכסוכים נמשכים. אך לאחר שאדם מעמיק במחשבתו ומתבונן בהשגחה האלוקית, החושך מסתלק וההארה האלוקית מתגלה, ואנו נוכחים לדעת שכל הצדדים השונים משלימים זה את זה, ויש יד מכוונת שמובילה את העולם אל תיקונו, ומכל הצרות והיסורים צומחות ישועות ונחמות.
נמצא אם כן, שנר שבת העושה שלום בבית על ידי תוספת אור רומז לתיקון העולם שיעשה על ידי הוספת אור תורה ואמונה. וזוהי מגמתה של השבת להוסיף אור של אמונה ותורה בעולם.
וכן אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני בהעלותך): "השבת נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון... ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם... והאומות עתידין להיות מהלכין לאורכם... וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת".
על פי זה אפשר להבין מה שאמרו חז"ל (שבת כג, ב) שהמהדר בהדלקת נרות שבת זוכה שיהיו בניו תלמידי חכמים, שעל ידי שהוא עוסק באורה של השבת יזכה לבן שיוסיף אור בעולם על ידי תורתו.
זאת כנראה הסיבה לכך שמצוות הדלקת נרות שבת נתחבבה כל כך על המוני בית ישראל, שיש בה רמז למגמה הכללית של ישראל - לעשות שלום על ידי תוספת אור.
===========
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב בישוב הר ברכה שבבנימין.