למדנו, שישנו הבדל בין בני נח לבני ישראל באיסור הריגת עובר. בן נח שהרג עובר חייב על כך מיתה, ואילו יהודי שהרג עובר אינו חייב מיתה. והסיבה לכך היא, שבעת שציוותה התורה את בני נח שלא לרצוח, הוסיפה בכלל זה את האיסור להרוג עובר, ואילו בעת שציוותה התורה את ישראל שלא לרצוח, לא נוסף שום רמז על איסור הריגת עובר. ורק במקום אחר מבואר שהחובל באשה וגורם לה להפיל את עוברה, עליו לפצות את ההורים בכסף, בסכום שיקבע על ידי בית-הדין. שנאמר (שמות כא, כב): "וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה, ויצאו ילדיה, ולא יהיה אסון, ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים".

והשאלה העולה מאליה היא, האם בכלל אסרה התורה על בני-ישראל להרוג עובר. הרי כל מה שנאמר הוא שהפוגע בעובר צריך לפצות את ההורים, אבל אם ההורים רוצים לבצע הפלה, מי אמר שהדבר אסור עליהם?

תשובה לכך נמצאת בכלל המובא בתלמוד מסכת סנהדרין (נט, א), שלא יכול להיות דבר שיהיה אסור על בני נח ואילו לבני ישראל יהיה מותר. כלומר, מעצם זה שאנו רואים שלבני נח אסור להרוג עובר, יש ללמוד שגם לישראל אסור להרוג עובר. ואף שבן נח נהרג על הריגת עובר ואילו ישראל אינו נהרג, מכל מקום, האיסור קיים גם לגבי ישראל.
===================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה .