יום הזיכרון השנתי ליצחק רבין כמעט חופף, ועל כן גם מסתיר במידה רבה, את יום השנה לפרסום הסכם ביילין-אבו מאזן: 3 ימים בלבד חלפו מהפרסום ב-1 בנובמבר 1995 ועד לרצח ב-4 בו. במסגרת המסתורין האופף את נסיבות הרצח, מסקרנת מאד תגובתו של רבין על המסמך. האם בראותו את המסמך הבין במאוחר את תרגיל ההונאה שנעשה לו, "תהליך השלום", והחליט על שינוי כיוון? את הסוד הזה הוא לקח אתו. אולי כאשר ועדת החקירה הממלכתית לעניין אוסלו תקום סוף-סוף, תחקור את התהליך ותפרסם את מסקנותיה, והאחראים יועמדו לדין, גם תגובתו זו תיחשף. אולי אז נדע מה באמת היתה "מורשת רבין". הקישור בין "מורשת" זו לבין תהליך אוסלו מדביק לראש הממשלה שנרצח את כתם אוסלו, למרות שייתכן שדווקא בימיו האחרונים הבין את גודל הטעות ושקל להפסיקה. לפיכך ראוי שגם מקורביו יתמכו בחקירה מסוג זה.
מאמרו של ארי שביט ("הארץ", 02.11.01) מהווה למעשה טיוטה לכתב אישום נגד מי שגרר את מדינת ישראל למצבה הנוכחי ולמלחמתה הנוכחית, מלחמת אוסלו. יתרונו של ארי שביט הוא ביכולתו להשתמש במלים ובעיתון שבהם דברים חמורים מסוג זה אינם מוגדרים אוטומטית כהסתה. דוגמאות לביטויים החריפים והמדויקים שבהם השתמש לגבי הסכם ביילין-אבו מאזן:
"מבחינה דמוקרטית זה היה מהלך מושחת"; "מעשה מובהק של פוטש מדיני"; "הוא כפה את השקפת עולמו"; "מסמך שנולד בחטא"; "היה מתבקש שמי שרקח את ביילין-אבו מאזן יבוא וייתן דין וחשבון"; "ביילין העדיף לשוב ולשחוק את העמדה הישראלית מבפנים"; "הקווים הישראליים שהוא עוסק במיטוטם"; "ארצות הברית לא היתה סובלת ולו ליום פוליטיקאי בכיר שדפוס הפעולה שלו הוא דפוס-ביילין. היא היתה רואה בפוליטיקאי כזה איום ישיר על המשטר הדמוקרטי שלה"; "תרבות פוליטית פתולוגית"; "הן אמריקאים והן אירופים אוהבים להלל ולממן פוליטיקאים נוסח ביילין בארצות עולם שלישי"; "הגיע הזמן ש(ביילין) יקבל עליו סוף-סוף אחריות".
טבח של ערבים בערבים ב-1982 הביא להקמת ועדת חקירה ממלכתית שפסלה את אריאל שרון מלכהן כשר ביטחון וגרם לרדיפתו על-ידי גורמי שמאל קיצוניים בארץ ובאירופה עד עצם היום הזה. מחדל מלחמת יום-הכיפורים הביא בצדק להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. רק התהליך שהביא להסכם אוסלו, ושעל פניו נראה שהיה כרוך בעבירות על החוק ועל כללי המינהל התקין, ואשר בוודאות הביא למלחמת אוסלו, טרם נחקר. דווקא קשר השתיקה סביבו, התקשורת שעדיין מגויסת למענו, הניסיונות לכפות עלינו את המשך התהליך באופן אנטי-דמוקרטי ובניגוד להיגיון ולרצון של רוב הציבור כל אלה מחייבים חקירה מעמיקה ונטולת פניות.
הדחיות החוזרות ונשנות במשפטו של סוכן השב"כ אבישי רביב פוגעות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. אם ידע רביב על הרצח המתוכנן ולא דיווח לממונים עליו, על מה קיבל את משכורתו? אם דיווח להם עד איזה דרג הגיע הדיווח? והם לא פעלו למניעת הרצח, הרי שלא רק רביב צריך לעמוד לדין.
הנסיבות שבהן התבצע המתן ומתן על-ידי ביילין ושליחיו קודם להסכם אוסלו ורמת הפירוט והדיוק בדיווחים שנמסרו לרבין באותה עת; התהליך שקדם להסכם ביילין-אבו מאזן, ותגובתו של רבין על המסמך הנוסף שהוכן מאחורי גבו; סמיכות הזמנים לרצח רבין והשאלות הפתוחות הרבות והמתרבות סביב הרצח; ההסתה החמורה נגד מחצית העם בגין פשעו של יחיד, הסתה שהחלה בליל הרצח ונמשכת כבר 6 שנים; מקורות המימון לפעילות המסוכנת של מחתרת אוסלו כל אלה מחייבים חקירה יסודית ובלתי-תלויה והעמדה לדין של המעורבים.
================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי.
מאמרו של ארי שביט ("הארץ", 02.11.01) מהווה למעשה טיוטה לכתב אישום נגד מי שגרר את מדינת ישראל למצבה הנוכחי ולמלחמתה הנוכחית, מלחמת אוסלו. יתרונו של ארי שביט הוא ביכולתו להשתמש במלים ובעיתון שבהם דברים חמורים מסוג זה אינם מוגדרים אוטומטית כהסתה. דוגמאות לביטויים החריפים והמדויקים שבהם השתמש לגבי הסכם ביילין-אבו מאזן:
"מבחינה דמוקרטית זה היה מהלך מושחת"; "מעשה מובהק של פוטש מדיני"; "הוא כפה את השקפת עולמו"; "מסמך שנולד בחטא"; "היה מתבקש שמי שרקח את ביילין-אבו מאזן יבוא וייתן דין וחשבון"; "ביילין העדיף לשוב ולשחוק את העמדה הישראלית מבפנים"; "הקווים הישראליים שהוא עוסק במיטוטם"; "ארצות הברית לא היתה סובלת ולו ליום פוליטיקאי בכיר שדפוס הפעולה שלו הוא דפוס-ביילין. היא היתה רואה בפוליטיקאי כזה איום ישיר על המשטר הדמוקרטי שלה"; "תרבות פוליטית פתולוגית"; "הן אמריקאים והן אירופים אוהבים להלל ולממן פוליטיקאים נוסח ביילין בארצות עולם שלישי"; "הגיע הזמן ש(ביילין) יקבל עליו סוף-סוף אחריות".
טבח של ערבים בערבים ב-1982 הביא להקמת ועדת חקירה ממלכתית שפסלה את אריאל שרון מלכהן כשר ביטחון וגרם לרדיפתו על-ידי גורמי שמאל קיצוניים בארץ ובאירופה עד עצם היום הזה. מחדל מלחמת יום-הכיפורים הביא בצדק להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. רק התהליך שהביא להסכם אוסלו, ושעל פניו נראה שהיה כרוך בעבירות על החוק ועל כללי המינהל התקין, ואשר בוודאות הביא למלחמת אוסלו, טרם נחקר. דווקא קשר השתיקה סביבו, התקשורת שעדיין מגויסת למענו, הניסיונות לכפות עלינו את המשך התהליך באופן אנטי-דמוקרטי ובניגוד להיגיון ולרצון של רוב הציבור כל אלה מחייבים חקירה מעמיקה ונטולת פניות.
הדחיות החוזרות ונשנות במשפטו של סוכן השב"כ אבישי רביב פוגעות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. אם ידע רביב על הרצח המתוכנן ולא דיווח לממונים עליו, על מה קיבל את משכורתו? אם דיווח להם עד איזה דרג הגיע הדיווח? והם לא פעלו למניעת הרצח, הרי שלא רק רביב צריך לעמוד לדין.
הנסיבות שבהן התבצע המתן ומתן על-ידי ביילין ושליחיו קודם להסכם אוסלו ורמת הפירוט והדיוק בדיווחים שנמסרו לרבין באותה עת; התהליך שקדם להסכם ביילין-אבו מאזן, ותגובתו של רבין על המסמך הנוסף שהוכן מאחורי גבו; סמיכות הזמנים לרצח רבין והשאלות הפתוחות הרבות והמתרבות סביב הרצח; ההסתה החמורה נגד מחצית העם בגין פשעו של יחיד, הסתה שהחלה בליל הרצח ונמשכת כבר 6 שנים; מקורות המימון לפעילות המסוכנת של מחתרת אוסלו כל אלה מחייבים חקירה יסודית ובלתי-תלויה והעמדה לדין של המעורבים.
================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי.