צריך ללמוד מארה"ב. הדמוקרטיה הגדולה הזאת שבמשך שנים שימשה לכל העולם הנאור מודל לחיקוי מתכנסת עתה בתוך עצמה, מצמצמת מקצת מזכויות היסוד של האזרח ובעיקר מפגינה חזית מדינית אחידה. מסכי הטלוויזיה בארה"ב אינם מציגים בכל ערב קבוצות של פוליטיקאים, עילגי לשון ונבובי מחשבה, כשהם מתערטלים בלי בושה מכל אמירה פטריוטית, תוך העוויות פנים מיוסרות, או פסבדו-אינטלקטואלים ממכוני מחקר-מטעם, מומחים בגרוש, המטיפים בטון מתנשא, עם מבט מרוחק בעיניהם, על הצורך להיות מוסריים וחכמים וצודקים, ומה לא, במלחמת המגן שעמם ומדינתם מנהלים.
גם לא יעלה על דעתם של האמריקנים, או של האירופאים, להתיר לפוליטיקאים מן הסוג הבייליני המאוס, להסתובב ברחבי העולם ולהטיף נגד ממשלתה של מדינתם, במעין להט חולני, ולהכריז שמנהיגיהם אינם פשרנים די הצורך לטעמם; גם לפלורליזם יש גבולות יודעים בכל העולם המערבי, ואף אחד שם לא היה מתיר לחתרנים, כמו יוסי ביילין, לעשות נפשות, במימון של אינטרסנטים זרים, למען עמדות של האויב.
חופש הביטוי היא זכות שאיננה בלתי מוגבלת ולאחר מלחמת העולם השנייה, למשל, הועמדו לדין באירופה לא מעט פוליטיקאים ועיתונאים בגין אמירות, אפילו לא מעשים, שהיה בהן כדי לסייע לאוייב.
רק העם היהודי, שתמיד סבל ממשיחי שקר מבית יותר מאשר מאויבים מבחוץ, שכל קיומו, במיוחד בימים האלה, תלוי על חוט השערה, לעולם חושש מפני מה שיגידו הגויים. לא טובת היהודים עומדת לנגד עיני המטיפים בשער, נביאי רמייה להכעיס, אלא היראה מחמת הפריץ, מי שבביתו פנימה אף פעם לא הותרה הרצועה ופתחון פה ניתן רק לאלה שמסכימים עם דעתו.
אז יכול להיות שבימים רחוקים, כאשר זאב יגור עם כבש , יוכלו גם היהודים להתיר לעצמם פלורליזם מן הסוג שעתה משתולל בחוצותינו אבל לא בימים אלה. מגעים אסורים מן הסוג שמקיים יוסי ביילין, מי שניסה, לא אחת, לעשות בנכסיו של העם היהודי כבתוך שלו, צריך להפסיק ואם צריך גם בחוק. בעת מלחמה צריך להתגונן. האמריקנים לא מתביישים לקרוא לחוק המגביל זכויות של אזרחים בשם "חוק הפטריוט".
לא את יאסר ערפאת צריך לקרקע לביתו אלא את החוליגאן הפוליטי הזה; שכן הנזקים שהוא עושה לנו בגיחותיו התכופות לחו"ל, במימון מוסדות עלומים התומכים במהלכים שעלולים לפגוע יום אחד בכל אחד מאיתנו, גדולים פי כמה מכל מה שדוברי הרשות הפלשתינית ביחד יכולים לעולל לנו.
וזה בכלל לא עניין של מה בכך. הרי את שבריו המדיניים חווים כולנו על בשרנו מידי יום ביומו. הוא הרי רקח את התבשיל המבחיל באוסלו מאחורי גבם של יצחק רבין ושמעון פרס; והוא בישל את "הסכם ביילין אבו מאזן", בשלהי ממשלת רבין-פרס, בשנים 1995-6, מהלך שלימד את הערבים-הפלשתינים, לראשונה, שהיהודים מוכנים להתפשר על הכל. ממש על הכל. גם על ירושלים וגם על מה שנקרא "זכות השיבה" ועל מה לא.
והוא היה זה שהניח "אקדח" על שולחנו של אהוד ברק ואילץ אותו לנסוע לטאבה, לאחר הפיאסקו האומלל בקמפ-דייויד, כשהערבים-הפלשתינים כבר ירו לכל עבר וכבר החלו קוטלים בנוסעים בכבישי יהודה ושומרון ללא רחם, כדי להמשיך ולוותר; והוא היה זה שהסכים ל"שובם של מאות אלפי פליטים" אל תוך מדינת ישראל בשלהי כהונתו הכושלת של אהוד ברק, ללא רשות וללא סמכות, שבועות רבים לאחר שזה התפטר - כשעל השערים כבר התדפקו הבחירות לראשות הממשלה.
אינני בטוח שבמשרד ראש הממשלה או במשרד החוץ יודעים עד כמה גדולים הם הנזקים שהוא גורם לעם ישראל. אין שום דבר קדוש בעיניו. תאוותו להגיע ל"שלום" בכל מחיר היא פשוט חולנית. האובססיביות שלו איננה יודעת מנוח. היא בוודאי עוד יכולה להמיט על כולנו אסון בלתי הפיך; וכבר ראינו למה הוא מסוגל.
מאות היהודים ששילמו בחייהם והאלפים שנשארו נכים לכל ימי חייהם, הם מפירות מעלליו הנפשעים. אין אף אדם אחר שאחראי יותר ממנו לאסון הנורא שהתרגש עלינו בגלל המהלך הזה. הטיפשות ליוותה אותו למן ההתחלה. האמונה שהפלשתינים באמת מוכנים לוותר על משהו מן החלום הגדול שלהם הייתה תמיד רק בבחינת משאלת לב ביילינית שאין מאחוריה דבר.
אסור לתת לכך להימשך. בנפשנו הדבר. יוסי ביילין כבר מזמן איננו הפודל של אף אחד. הוא זאב ערבות מוכה וחבול . נשיכתו הבאה עלולה להיות קטלנית מתמיד.
===============
ד"ר חיים משגב הוא עו"ד ומרצה למשפטים.
גם לא יעלה על דעתם של האמריקנים, או של האירופאים, להתיר לפוליטיקאים מן הסוג הבייליני המאוס, להסתובב ברחבי העולם ולהטיף נגד ממשלתה של מדינתם, במעין להט חולני, ולהכריז שמנהיגיהם אינם פשרנים די הצורך לטעמם; גם לפלורליזם יש גבולות יודעים בכל העולם המערבי, ואף אחד שם לא היה מתיר לחתרנים, כמו יוסי ביילין, לעשות נפשות, במימון של אינטרסנטים זרים, למען עמדות של האויב.
חופש הביטוי היא זכות שאיננה בלתי מוגבלת ולאחר מלחמת העולם השנייה, למשל, הועמדו לדין באירופה לא מעט פוליטיקאים ועיתונאים בגין אמירות, אפילו לא מעשים, שהיה בהן כדי לסייע לאוייב.
רק העם היהודי, שתמיד סבל ממשיחי שקר מבית יותר מאשר מאויבים מבחוץ, שכל קיומו, במיוחד בימים האלה, תלוי על חוט השערה, לעולם חושש מפני מה שיגידו הגויים. לא טובת היהודים עומדת לנגד עיני המטיפים בשער, נביאי רמייה להכעיס, אלא היראה מחמת הפריץ, מי שבביתו פנימה אף פעם לא הותרה הרצועה ופתחון פה ניתן רק לאלה שמסכימים עם דעתו.
אז יכול להיות שבימים רחוקים, כאשר זאב יגור עם כבש , יוכלו גם היהודים להתיר לעצמם פלורליזם מן הסוג שעתה משתולל בחוצותינו אבל לא בימים אלה. מגעים אסורים מן הסוג שמקיים יוסי ביילין, מי שניסה, לא אחת, לעשות בנכסיו של העם היהודי כבתוך שלו, צריך להפסיק ואם צריך גם בחוק. בעת מלחמה צריך להתגונן. האמריקנים לא מתביישים לקרוא לחוק המגביל זכויות של אזרחים בשם "חוק הפטריוט".
לא את יאסר ערפאת צריך לקרקע לביתו אלא את החוליגאן הפוליטי הזה; שכן הנזקים שהוא עושה לנו בגיחותיו התכופות לחו"ל, במימון מוסדות עלומים התומכים במהלכים שעלולים לפגוע יום אחד בכל אחד מאיתנו, גדולים פי כמה מכל מה שדוברי הרשות הפלשתינית ביחד יכולים לעולל לנו.
וזה בכלל לא עניין של מה בכך. הרי את שבריו המדיניים חווים כולנו על בשרנו מידי יום ביומו. הוא הרי רקח את התבשיל המבחיל באוסלו מאחורי גבם של יצחק רבין ושמעון פרס; והוא בישל את "הסכם ביילין אבו מאזן", בשלהי ממשלת רבין-פרס, בשנים 1995-6, מהלך שלימד את הערבים-הפלשתינים, לראשונה, שהיהודים מוכנים להתפשר על הכל. ממש על הכל. גם על ירושלים וגם על מה שנקרא "זכות השיבה" ועל מה לא.
והוא היה זה שהניח "אקדח" על שולחנו של אהוד ברק ואילץ אותו לנסוע לטאבה, לאחר הפיאסקו האומלל בקמפ-דייויד, כשהערבים-הפלשתינים כבר ירו לכל עבר וכבר החלו קוטלים בנוסעים בכבישי יהודה ושומרון ללא רחם, כדי להמשיך ולוותר; והוא היה זה שהסכים ל"שובם של מאות אלפי פליטים" אל תוך מדינת ישראל בשלהי כהונתו הכושלת של אהוד ברק, ללא רשות וללא סמכות, שבועות רבים לאחר שזה התפטר - כשעל השערים כבר התדפקו הבחירות לראשות הממשלה.
אינני בטוח שבמשרד ראש הממשלה או במשרד החוץ יודעים עד כמה גדולים הם הנזקים שהוא גורם לעם ישראל. אין שום דבר קדוש בעיניו. תאוותו להגיע ל"שלום" בכל מחיר היא פשוט חולנית. האובססיביות שלו איננה יודעת מנוח. היא בוודאי עוד יכולה להמיט על כולנו אסון בלתי הפיך; וכבר ראינו למה הוא מסוגל.
מאות היהודים ששילמו בחייהם והאלפים שנשארו נכים לכל ימי חייהם, הם מפירות מעלליו הנפשעים. אין אף אדם אחר שאחראי יותר ממנו לאסון הנורא שהתרגש עלינו בגלל המהלך הזה. הטיפשות ליוותה אותו למן ההתחלה. האמונה שהפלשתינים באמת מוכנים לוותר על משהו מן החלום הגדול שלהם הייתה תמיד רק בבחינת משאלת לב ביילינית שאין מאחוריה דבר.
אסור לתת לכך להימשך. בנפשנו הדבר. יוסי ביילין כבר מזמן איננו הפודל של אף אחד. הוא זאב ערבות מוכה וחבול . נשיכתו הבאה עלולה להיות קטלנית מתמיד.
===============
ד"ר חיים משגב הוא עו"ד ומרצה למשפטים.