אמר ר' חמא בר' חנינא:
אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל.
שנאמר: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " (תהלים כ"ז, יד)
ברכות ל"ב ע"ב
הדרכה זו של ר' חמא, נראית במבט ראשון פשטנית נאיבית משהו: תובעת היא מן המתפלל להיות עקשן, ולא לוותר לרבונו של עולם. כחוני המעגל העג עוגה סביבו ואומר: "אינני זז מכאן עד שתרחם על בניך" (תענית י"ט ע"א).
ואולי במבט שני מבקש ר' חמא לומר: אם התפלל אדם ולא נענה, אות הוא שלא היתה תפילתו זו תפילה ראויה, ועליו להתאמץ ולהתפלל כראוי פעם נוספת. כדרך שאמרו חכמים: "יגעת ולא מצאת אל תאמין" היינו אל תאמין שיגעת כהלכה, אלא שוב להתאמץ ביתר שאת ואולי הפעם יצלח הדבר בידך.
אבל הראי"ה קוק בהקדמה לסידורו "עולת ראי"ה" נותן למימרתו של ר' חמא מימד שלישי עמוק מכל עמוק.
נקודת המוצא נעוצה בהתמודדות עם השאלה כיצד בכוחה של תפילה לשנות את גזר דינו של רבון העולמים שכל משפטיו צדק ואמת.
שאלה זו תובעת להעמיק ולהתבונן במהות התפילה:
מגמת התפילה הינה לשנות את דמותו של המתפלל. ושינוי זה הוא הוא המפתח לשנוי יחסו של רבון העולמים אליו.
"אין התפילה חפצה לשנות שום דבר בא-לוהות, אלא להתעלות עם כל השינויים החלים על הנפש, ועל כל העולם כולו, במידה שהנפש קשורה בו" (עולת ראי"ה עמ' י"ד).
מכאן תובן מימרתו החריפה של הבעש"ט, מייסד החסידות: "אם אתה אחרי התפילה כמו לפניה, אם כן לשם מה התפללת?" ועל כן נקרא הפונה אל ה' בתפילה בשם "מתפלל" ב"התפעל" ולא "מפלל" "בפיעל", שכן בנין "התפעל" מורה על פעולה שפועל האדם על עצמו וזוהי עיקר תפילתו.
לחפור בארות!
מעתה מובן מדוע "אם התפלל האדם ולא נענה יחזור ויתפלל", שכן אין התפילה סיסמת קסם הפותחת שערים, ומשנה באחת את גזר הדין, אלא "עבודה שבלב" התובעת תהליך ממושך של תיקון הלב שלב אחר שלב, עד להשגת היעד.
הדימוי הקולע ביותר להארת נקודה זו הינו תהליך חפירת הבארות המצוי לרוב בפרשתנו.
המתייגע בחפירת הבאר צריך להשיב אל לבו, כי גם אם חפר אמה או שתיים, ולא מצא מים אל לו להתייאש אלא אדרבה עליו להוסיף ולחפור לעומק ולצרף אמה אל אמה עד אשר יגיע ליעודו וימצא מים חיים.
"כי הנה כך היא המידה באדם כשהוא עושה פעולות ואינו בא בהן למטרתו, מתחלש לבבו. אבל כשיודע הוא שכל פעולה תקרבהו למטרתו, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו.
על כן 'קוה אל ה' ' ותדע נאמנה כי התקרבת יותר אל המטרה אלא שלא השלמת עדיין. על כן 'חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ' " (עולת ראי"ה עמ' כ"ד).
. . .
דברי הרב זצ"ל מאירים באור יקרות את תפילתו של יצחק בפרשתנו:
"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא
ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" (בראשית כ"ה, כ"א)
המילה "ויעתר", כביטוי יחודי לתפילת יצחק, מלמדת לדעת חכמים כי לפנינו תהליך מהפכני המשנה מציאות.
"אמר ר' יצחק: למה נמשלה תפילתם של צדיקים? לעתר! (קילשון).
לומר לך: מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, כך תפילתם של צדיקים מהפכת מידת רגזנות למידת רחמנות" (יבמות ס"ד ע"א).
אלא שאף כאן עלינו לדייק בלשון המקרא: לא נאמר "ויעתיר יצחק" בבנין "הפעיל", כדרך שמבקש פרעה ממשה ואהרון "העתירו אל ה' " (שמות ח', ד), אלא "ויעתר" בבנין "פעל".
טעמו של דבר הוא מפני שהשינוי המהפכני אינו מתחיל למעלה אלא למטה בבתי נפשו של יצחק העותר על עצמו ועל אשתו האהובה, העומדת נכחו ולבה כלבו, ורק מתוך המהפכה שבלבו נעתר לו ה', "ותהר רבקה אשתו".
מהפכה בת עשרים שנה
זאת ועוד: לא בכדי טורח הכתוב לציין בפתח הפרשה "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" (כ"ה, כ) ולחתום: "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" (כ"ה, כו). ללמדך כי עתירתו המהפכנית של יצחק נמשכת והולכת עשרים שנה!
שוו בנפשכם מה עבר על יצחק ורבקה במשך עשרים שנה, כמה קיתונות של לעג ספג ודאי מכל הסובבים באמור אליו: איה א-לוהיך? ואולי אף הוא תקפוהו רגעים של חולשה והוא שאל את לבו: העוד לא עייפת מתפילתך?
אך קול קרא לו: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ".
כי אתה אשר ידעת לחפור בארות במדבר, תדע גם לחצוב בארות מים מתהומות נפשך במסירות ובהתמדה.
אתה יצחק איש הנגב הזורע בדמעה וקוצר ברינה, יודע מה כוחה של תפילה היוקדת עשרים שנה:
תחילתה בכי, סופה צחוק
וסודה חריש עמוק!
==============
הרב חנן פורת הוא ממחדשי הישוב היהודי בגוש עציון, יו"ר תנועת "אורות" ,ועורך הגליון התורני: "מעט מן האור" שבו התפרסם מאמר זה.
אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל.
שנאמר: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " (תהלים כ"ז, יד)
ברכות ל"ב ע"ב
הדרכה זו של ר' חמא, נראית במבט ראשון פשטנית נאיבית משהו: תובעת היא מן המתפלל להיות עקשן, ולא לוותר לרבונו של עולם. כחוני המעגל העג עוגה סביבו ואומר: "אינני זז מכאן עד שתרחם על בניך" (תענית י"ט ע"א).
ואולי במבט שני מבקש ר' חמא לומר: אם התפלל אדם ולא נענה, אות הוא שלא היתה תפילתו זו תפילה ראויה, ועליו להתאמץ ולהתפלל כראוי פעם נוספת. כדרך שאמרו חכמים: "יגעת ולא מצאת אל תאמין" היינו אל תאמין שיגעת כהלכה, אלא שוב להתאמץ ביתר שאת ואולי הפעם יצלח הדבר בידך.
אבל הראי"ה קוק בהקדמה לסידורו "עולת ראי"ה" נותן למימרתו של ר' חמא מימד שלישי עמוק מכל עמוק.
נקודת המוצא נעוצה בהתמודדות עם השאלה כיצד בכוחה של תפילה לשנות את גזר דינו של רבון העולמים שכל משפטיו צדק ואמת.
שאלה זו תובעת להעמיק ולהתבונן במהות התפילה:
מגמת התפילה הינה לשנות את דמותו של המתפלל. ושינוי זה הוא הוא המפתח לשנוי יחסו של רבון העולמים אליו.
"אין התפילה חפצה לשנות שום דבר בא-לוהות, אלא להתעלות עם כל השינויים החלים על הנפש, ועל כל העולם כולו, במידה שהנפש קשורה בו" (עולת ראי"ה עמ' י"ד).
מכאן תובן מימרתו החריפה של הבעש"ט, מייסד החסידות: "אם אתה אחרי התפילה כמו לפניה, אם כן לשם מה התפללת?" ועל כן נקרא הפונה אל ה' בתפילה בשם "מתפלל" ב"התפעל" ולא "מפלל" "בפיעל", שכן בנין "התפעל" מורה על פעולה שפועל האדם על עצמו וזוהי עיקר תפילתו.
לחפור בארות!
מעתה מובן מדוע "אם התפלל האדם ולא נענה יחזור ויתפלל", שכן אין התפילה סיסמת קסם הפותחת שערים, ומשנה באחת את גזר הדין, אלא "עבודה שבלב" התובעת תהליך ממושך של תיקון הלב שלב אחר שלב, עד להשגת היעד.
הדימוי הקולע ביותר להארת נקודה זו הינו תהליך חפירת הבארות המצוי לרוב בפרשתנו.
המתייגע בחפירת הבאר צריך להשיב אל לבו, כי גם אם חפר אמה או שתיים, ולא מצא מים אל לו להתייאש אלא אדרבה עליו להוסיף ולחפור לעומק ולצרף אמה אל אמה עד אשר יגיע ליעודו וימצא מים חיים.
"כי הנה כך היא המידה באדם כשהוא עושה פעולות ואינו בא בהן למטרתו, מתחלש לבבו. אבל כשיודע הוא שכל פעולה תקרבהו למטרתו, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו.
על כן 'קוה אל ה' ' ותדע נאמנה כי התקרבת יותר אל המטרה אלא שלא השלמת עדיין. על כן 'חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ' " (עולת ראי"ה עמ' כ"ד).
. . .
דברי הרב זצ"ל מאירים באור יקרות את תפילתו של יצחק בפרשתנו:
"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא
ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" (בראשית כ"ה, כ"א)
המילה "ויעתר", כביטוי יחודי לתפילת יצחק, מלמדת לדעת חכמים כי לפנינו תהליך מהפכני המשנה מציאות.
"אמר ר' יצחק: למה נמשלה תפילתם של צדיקים? לעתר! (קילשון).
לומר לך: מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, כך תפילתם של צדיקים מהפכת מידת רגזנות למידת רחמנות" (יבמות ס"ד ע"א).
אלא שאף כאן עלינו לדייק בלשון המקרא: לא נאמר "ויעתיר יצחק" בבנין "הפעיל", כדרך שמבקש פרעה ממשה ואהרון "העתירו אל ה' " (שמות ח', ד), אלא "ויעתר" בבנין "פעל".
טעמו של דבר הוא מפני שהשינוי המהפכני אינו מתחיל למעלה אלא למטה בבתי נפשו של יצחק העותר על עצמו ועל אשתו האהובה, העומדת נכחו ולבה כלבו, ורק מתוך המהפכה שבלבו נעתר לו ה', "ותהר רבקה אשתו".
מהפכה בת עשרים שנה
זאת ועוד: לא בכדי טורח הכתוב לציין בפתח הפרשה "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" (כ"ה, כ) ולחתום: "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" (כ"ה, כו). ללמדך כי עתירתו המהפכנית של יצחק נמשכת והולכת עשרים שנה!
שוו בנפשכם מה עבר על יצחק ורבקה במשך עשרים שנה, כמה קיתונות של לעג ספג ודאי מכל הסובבים באמור אליו: איה א-לוהיך? ואולי אף הוא תקפוהו רגעים של חולשה והוא שאל את לבו: העוד לא עייפת מתפילתך?
אך קול קרא לו: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ".
כי אתה אשר ידעת לחפור בארות במדבר, תדע גם לחצוב בארות מים מתהומות נפשך במסירות ובהתמדה.
אתה יצחק איש הנגב הזורע בדמעה וקוצר ברינה, יודע מה כוחה של תפילה היוקדת עשרים שנה:
תחילתה בכי, סופה צחוק
וסודה חריש עמוק!
==============
הרב חנן פורת הוא ממחדשי הישוב היהודי בגוש עציון, יו"ר תנועת "אורות" ,ועורך הגליון התורני: "מעט מן האור" שבו התפרסם מאמר זה.