השבוע, שוב שמעתי את פרס ברדיו. זה היה לאחר נאומו החד-משמעי מעל בימת האו"ם. כזכור הוא הסביר שם את עמדתה הברורה של ישראל בכל מה שקשור לסוגיית המדינה הפלשתינאית, עמדה שאיננה משתמעת לשני פנים ושמסתובבת סביב 4 צירים מרכזיים:
1) פרס, אישית, תומך בהקמת מדינה פלשתינאית.
2) פרס, כשר חוץ, לא טוען שהוא בעד המדינה הפלשתינאית אך גם איננו טוען שהוא נגד.
3) לממשלה אין עמדה ברורה בנושא כי טרם ניהלה דיון עליו, היות והיו לה עד כה דברים חשובים יותר על סדר יומה.
4) רוב העם, לפי התחושה הפנימית של פרס, בעד הקמת המדינה הפלשתינאית גם אם בקלפיות , רוב העם תומך במפלגות הימין המתנגדות להקמת המדינה הפלשתינאית .
אתה לא חייב להיות חסיד גדול של פרס כדי להודות שמדובר הפעם בעמדה ברורה. אין ספק שנציג הונדורס למשל שישב והקשיב בדריכות לנאום יודע עכשיו מהי עמדתה של ישראל בסוגיה מרכזית זו. טוב שיש לנו שר חוץ היודע להבהיר את מדיניותנו ללא כחל וסרק וניתן רק לתהות איך בכל זאת, ההסברה הישראלית בחו"ל אינה קוצרת נצחונות מרשימים יותר. הגויים, אנטישמים שכמותם, עושים את עצמם לא מבינים למרות שאנחנו מבהירים את עצמנו יפה.
ברדיו, נאלץ פרס להתמודד שוב עם שאלות המראיין על תגובות הימין הנזעמות (התגובות של הימין הן תמיד נזעמות בניגוד לביקורת העניינית של השמאל.) ואלה דברי פרס:
"אני רוצה לשאול אותם: מה האלטרנטיבה שלהם? שייקום פעם בני אלון ויגיד באומץ מה הוא מציע? הלוא אי אפשר תמיד להתנגד, צריך גם להציע משהו! מה הוא רוצה? לחזור לעזה? לחזור לשכם?"
שאלת האלטרנטיבה תמיד הייתה שאלה קשה שהימין נדרש להתמודד איתה. זאת מתוך איזושהי הנחת יסוד שהאלטרנטיבה של השמאל הוכיחה את עצמה די והותר ראיתי פעם סרט צרפתי שבמרכזו עומד הגיבור, איש לא לגמרי שפוי, ולמרות הפצרותיהם של הסובבים אותו, החליט לקפוץ למטה. תוך כדי הקפיצה, שומעים אותו צועק: "מ-ה ה-א-ל-ט-ר-נ-ט-י-ב-ה??"
הראשון שהתמודד עם השאלה היה רבי עקיבא. כאשר חבריו העמידו אותו לפני הסכנה הכרוכה בלימוד תורה ובהוראתה בתקופה של גזירות המלכות, הוא המשיל את המשל המפורסם של הדג, שלמרות סכנת הדייגים , העדיף להישאר במים ולא לקפוץ ליבשה. האלטרנטיבה שלו הייתה לחיות עם הסכנות ולא למות בלעדיהם. ומאז ועד היום, מציעים לעם ישראל כל מיני אלטרנטיבות לאמונתו, לחלומותיו, לשורשיו, לעצם מהותו.
אדיר זיק סיפר השבוע שגם את הסבא של הסבא שלו שאלו מה האלטרנטיבה. זה היה בפלוצק שבפולין לפני 400 שנה. הציעו לו להתנצר וכל הדלתות וההזדמנויות תהיינה פתוחות לפניו. אך הוא סירב. "מה האלטרנטיבה שלך?", שאלו אותו, "ירושלים? ארץ הקודש? בחיים לא תגיע לשם, יהודי!". אבל הוא נשאר עם יהדותו ואמונתו וחלומו. זאת הייתה האלטרנטיבה שלו. ובמבט לאחור, נראה שהיא דווקא עבדה לא רע. גם אם בדרך, היה צורך להתגבר על משברים גדולים ועל צרות לא קטנות על מנת להגשימה.
אז בפעם הבאה, כשתראו מישהו קופץ ממגדל האייפל שלו ושואל :" מה האלטרנטיבה שלך?", תגידו לו: "לחיות בן אדם, פשוט לחיות. ואתה, איך לא חשבת על זה קודם?"
1) פרס, אישית, תומך בהקמת מדינה פלשתינאית.
2) פרס, כשר חוץ, לא טוען שהוא בעד המדינה הפלשתינאית אך גם איננו טוען שהוא נגד.
3) לממשלה אין עמדה ברורה בנושא כי טרם ניהלה דיון עליו, היות והיו לה עד כה דברים חשובים יותר על סדר יומה.
4) רוב העם, לפי התחושה הפנימית של פרס, בעד הקמת המדינה הפלשתינאית גם אם בקלפיות , רוב העם תומך במפלגות הימין המתנגדות להקמת המדינה הפלשתינאית .
אתה לא חייב להיות חסיד גדול של פרס כדי להודות שמדובר הפעם בעמדה ברורה. אין ספק שנציג הונדורס למשל שישב והקשיב בדריכות לנאום יודע עכשיו מהי עמדתה של ישראל בסוגיה מרכזית זו. טוב שיש לנו שר חוץ היודע להבהיר את מדיניותנו ללא כחל וסרק וניתן רק לתהות איך בכל זאת, ההסברה הישראלית בחו"ל אינה קוצרת נצחונות מרשימים יותר. הגויים, אנטישמים שכמותם, עושים את עצמם לא מבינים למרות שאנחנו מבהירים את עצמנו יפה.
ברדיו, נאלץ פרס להתמודד שוב עם שאלות המראיין על תגובות הימין הנזעמות (התגובות של הימין הן תמיד נזעמות בניגוד לביקורת העניינית של השמאל.) ואלה דברי פרס:
"אני רוצה לשאול אותם: מה האלטרנטיבה שלהם? שייקום פעם בני אלון ויגיד באומץ מה הוא מציע? הלוא אי אפשר תמיד להתנגד, צריך גם להציע משהו! מה הוא רוצה? לחזור לעזה? לחזור לשכם?"
שאלת האלטרנטיבה תמיד הייתה שאלה קשה שהימין נדרש להתמודד איתה. זאת מתוך איזושהי הנחת יסוד שהאלטרנטיבה של השמאל הוכיחה את עצמה די והותר ראיתי פעם סרט צרפתי שבמרכזו עומד הגיבור, איש לא לגמרי שפוי, ולמרות הפצרותיהם של הסובבים אותו, החליט לקפוץ למטה. תוך כדי הקפיצה, שומעים אותו צועק: "מ-ה ה-א-ל-ט-ר-נ-ט-י-ב-ה??"
הראשון שהתמודד עם השאלה היה רבי עקיבא. כאשר חבריו העמידו אותו לפני הסכנה הכרוכה בלימוד תורה ובהוראתה בתקופה של גזירות המלכות, הוא המשיל את המשל המפורסם של הדג, שלמרות סכנת הדייגים , העדיף להישאר במים ולא לקפוץ ליבשה. האלטרנטיבה שלו הייתה לחיות עם הסכנות ולא למות בלעדיהם. ומאז ועד היום, מציעים לעם ישראל כל מיני אלטרנטיבות לאמונתו, לחלומותיו, לשורשיו, לעצם מהותו.
אדיר זיק סיפר השבוע שגם את הסבא של הסבא שלו שאלו מה האלטרנטיבה. זה היה בפלוצק שבפולין לפני 400 שנה. הציעו לו להתנצר וכל הדלתות וההזדמנויות תהיינה פתוחות לפניו. אך הוא סירב. "מה האלטרנטיבה שלך?", שאלו אותו, "ירושלים? ארץ הקודש? בחיים לא תגיע לשם, יהודי!". אבל הוא נשאר עם יהדותו ואמונתו וחלומו. זאת הייתה האלטרנטיבה שלו. ובמבט לאחור, נראה שהיא דווקא עבדה לא רע. גם אם בדרך, היה צורך להתגבר על משברים גדולים ועל צרות לא קטנות על מנת להגשימה.
אז בפעם הבאה, כשתראו מישהו קופץ ממגדל האייפל שלו ושואל :" מה האלטרנטיבה שלך?", תגידו לו: "לחיות בן אדם, פשוט לחיות. ואתה, איך לא חשבת על זה קודם?"