מאוד לא נעים היה לעמוד לאורך יומיים, בשידור חי, מול העובדה שחדל-אישים כזה היה עד לא מזמן הממונה על בטחון הפנים שלנו וגם, בעת ובעונה אחת, שר החוץ שלנו. שלמה בן-עמי לא ידע, לא ראה ולא שמע דבר. השוטרים שלו, שסיכנו את חייהם באחד הרגעים הקשים ביותר בתולדות המדינה, נצלבים על שולחן הוועדה, והוא לא נותן להם בדל של גיבוי. לא היתה לו מילה טובה אחת לומר עליהם. המפקדים שתחתיו פעלו בניגוד להנחיותיו, וראש הממשלה שמעליו לא שעה להמלצותיו. רק הוא היה בסדר.
כששואלים אותו מדוע לא היתה נוכחות משטרתית ביישובים הערביים הוא אומר שהוא דווקא נלחם על זה שנה שלמה, אבל כששואלים אותו מדוע המשטרה נכנסה ליישובים ערביים הוא מספר שהוא בעצם הורה להם להשאר בחוץ.
על שאלות קשות הוא משיב ב"לא זו השאלה", וכשלא נותנים לו להתחמק בטריקים פוליטיים, הוא מנסה את השטיקים האקדמאיים: עירפול אינטלקטואלי ושימוש במילים מנופחות. זאת שאלה מורכבת, אני אתקוף אותה מכמה זוויות. לא הציפו אליי את המידע. צריך היה להתמודד עם זה במסגרת התיעדוף הפנים-מערכתי, ובטווח השיקולים שהם הפררוגטיבה של הדרג המדיני.
אבל השופט אור הוא לא סטודנט שמסתחרר מהתבטאויותיו המרשימות של הפרופסור, והוא פותח לבן-עמי פתח רחב להגן על שוטריו: הוא מזכיר לו שהוא עצמו, בדיון בקבינט, השתמש במילים "מרד אזרחי". הוא מבקש מהשר לשעבר להרחיב ולבאר. אבל בן-עמי סגר את הפתח ונמלט. לא, הוא לא התכוון למשהו שאפשר לתת לו הגדרה אקדמית. זה היה רק "ביטוי אימפרסיוניסטי". בחיי שככה הוא אמר.
השופט נתן לו עוד הזדמנות, כאשר שאל אותו מה יש לו לומר על טענת גורמים ערביים שהמשטרה נוהגת במפגינים ערבים באופן שונה מאשר במפגינים יהודים. בן-עמי היה יכול להתחיל מכאן להסביר את ההבדל שבין הפגנה לבין מרד, להגן על אנשיו ולשבח את עמידתם, ולו חלקית ולו בהסתייגות. אבל הפחדן סגר גם את הפתח הזה. ולא סתם סגר. הוא סיפר שהוא קפץ משמחה כאשר שמע שהמשטרה ירתה כדורי גומי גם על יהודים בעכו, ובלי לבדוק את הידיעה לאשורה הוא הורה לפרסם את הדבר בהבלטה. לצערו התברר לו לאחר מעשה שהידיעה לא היתה נכונה. המשטרה, לדאבונו, לא ירתה על יהודים.
* * *
"מרד" היא המילה הנכונה. זה מה שהיה באוויר, ועם זה הממשלה שלחה את שוטריה להתמודד. מדינת ישראל היתה רגע לפני מלחמת אזרחים מזויינת בין יהודים לערבים. המרד כבר זחל אל גדרות היישובים היהודיים בגליל, הוא רחש ברחובות יפו ועכו, ואיים על רמלה ולוד. הוא הותסס והונהג בידי שליחים של האינתיפדה שבאו מיו"ש ועזה, בשעה ששליחים אחרים מנסים להצית את האש במצרים, בירדן ובסעודיה, ובשעה שבתוך יש"ע מתחוללים קרבות אש בעשרות נקודות.
שלמה בן-עמי היה יכול וצריך לומר לשופטים: רבותיי, היתה סכנה ממשית להתלקחות של מלחמת אזרחים חמושה בין אזרחים יהודים מותקפים לערבים תוקפים. התלקחות כזאת היתה עלולה ללבות לא רק את האש ביש"ע, אלא גם בחלק ממדינות ערב סביבנו. אילו לא דיכאנו את המרד הזה בעודו ניתן לדיכוי, היינו עומדים בפניכם אחרי מותם של אלפי אנשים משני הצדדים, ואתם הייתם שואלים את כל השאלות ההפוכות: מדוע לא איתרתם את האש מייד כשהתפרצה, מדוע לא הצבתם צלפים להגן על השוטרים שלא ייאלצו להמלט מן ההמון, איך הנחתם לפורעים להעלות באש מוסדות ציבור, בנקים ותחנות דלק, ולהשתלט על צמתים מרכזיים. איך לא ראיתם שהמדינה מאבדת שליטה על המתרחש, איך ייתכן שמדינה ריבונית תעבור בשתיקה על חסימת העורק המרכזי אל צפון הארץ.
ובעצם את כל הדברים האלה היו ברק ובן-עמי צריכים לומר לא על דוכן העדים ולא השבוע. הם היו צריכים לומר את זה לציבור לפני שנה, כהסבר מדוע הם מסרבים בכל תוקף לדרישה להקים את ועדת החקירה המיותרת והמזיקה הזאת. הם הקימו אותה בעצת אחיתופל של שר המשפטים יוסי ביילין, שהזהיר אותם שאם לא תהיה ועדת חקירה, הערבים לא יצביעו למען ברק בבחירות. בסופו של דבר כמו בכל עצותיו של ביילין, הם גם אכלו וגם גורשו.
עכשיו בן-עמי כנראה נופל לבור שהוא עצמו חפר, אבל קשה להתנחם בזה, כי אנחנו נופלים לשם יחד איתו.
==========
כתבתו של אורי אליצור התפרסמה בעתון "מקור ראשון" ב-ח' כסלו תשס"ב .
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון.
כששואלים אותו מדוע לא היתה נוכחות משטרתית ביישובים הערביים הוא אומר שהוא דווקא נלחם על זה שנה שלמה, אבל כששואלים אותו מדוע המשטרה נכנסה ליישובים ערביים הוא מספר שהוא בעצם הורה להם להשאר בחוץ.
על שאלות קשות הוא משיב ב"לא זו השאלה", וכשלא נותנים לו להתחמק בטריקים פוליטיים, הוא מנסה את השטיקים האקדמאיים: עירפול אינטלקטואלי ושימוש במילים מנופחות. זאת שאלה מורכבת, אני אתקוף אותה מכמה זוויות. לא הציפו אליי את המידע. צריך היה להתמודד עם זה במסגרת התיעדוף הפנים-מערכתי, ובטווח השיקולים שהם הפררוגטיבה של הדרג המדיני.
אבל השופט אור הוא לא סטודנט שמסתחרר מהתבטאויותיו המרשימות של הפרופסור, והוא פותח לבן-עמי פתח רחב להגן על שוטריו: הוא מזכיר לו שהוא עצמו, בדיון בקבינט, השתמש במילים "מרד אזרחי". הוא מבקש מהשר לשעבר להרחיב ולבאר. אבל בן-עמי סגר את הפתח ונמלט. לא, הוא לא התכוון למשהו שאפשר לתת לו הגדרה אקדמית. זה היה רק "ביטוי אימפרסיוניסטי". בחיי שככה הוא אמר.
השופט נתן לו עוד הזדמנות, כאשר שאל אותו מה יש לו לומר על טענת גורמים ערביים שהמשטרה נוהגת במפגינים ערבים באופן שונה מאשר במפגינים יהודים. בן-עמי היה יכול להתחיל מכאן להסביר את ההבדל שבין הפגנה לבין מרד, להגן על אנשיו ולשבח את עמידתם, ולו חלקית ולו בהסתייגות. אבל הפחדן סגר גם את הפתח הזה. ולא סתם סגר. הוא סיפר שהוא קפץ משמחה כאשר שמע שהמשטרה ירתה כדורי גומי גם על יהודים בעכו, ובלי לבדוק את הידיעה לאשורה הוא הורה לפרסם את הדבר בהבלטה. לצערו התברר לו לאחר מעשה שהידיעה לא היתה נכונה. המשטרה, לדאבונו, לא ירתה על יהודים.
* * *
"מרד" היא המילה הנכונה. זה מה שהיה באוויר, ועם זה הממשלה שלחה את שוטריה להתמודד. מדינת ישראל היתה רגע לפני מלחמת אזרחים מזויינת בין יהודים לערבים. המרד כבר זחל אל גדרות היישובים היהודיים בגליל, הוא רחש ברחובות יפו ועכו, ואיים על רמלה ולוד. הוא הותסס והונהג בידי שליחים של האינתיפדה שבאו מיו"ש ועזה, בשעה ששליחים אחרים מנסים להצית את האש במצרים, בירדן ובסעודיה, ובשעה שבתוך יש"ע מתחוללים קרבות אש בעשרות נקודות.
שלמה בן-עמי היה יכול וצריך לומר לשופטים: רבותיי, היתה סכנה ממשית להתלקחות של מלחמת אזרחים חמושה בין אזרחים יהודים מותקפים לערבים תוקפים. התלקחות כזאת היתה עלולה ללבות לא רק את האש ביש"ע, אלא גם בחלק ממדינות ערב סביבנו. אילו לא דיכאנו את המרד הזה בעודו ניתן לדיכוי, היינו עומדים בפניכם אחרי מותם של אלפי אנשים משני הצדדים, ואתם הייתם שואלים את כל השאלות ההפוכות: מדוע לא איתרתם את האש מייד כשהתפרצה, מדוע לא הצבתם צלפים להגן על השוטרים שלא ייאלצו להמלט מן ההמון, איך הנחתם לפורעים להעלות באש מוסדות ציבור, בנקים ותחנות דלק, ולהשתלט על צמתים מרכזיים. איך לא ראיתם שהמדינה מאבדת שליטה על המתרחש, איך ייתכן שמדינה ריבונית תעבור בשתיקה על חסימת העורק המרכזי אל צפון הארץ.
ובעצם את כל הדברים האלה היו ברק ובן-עמי צריכים לומר לא על דוכן העדים ולא השבוע. הם היו צריכים לומר את זה לציבור לפני שנה, כהסבר מדוע הם מסרבים בכל תוקף לדרישה להקים את ועדת החקירה המיותרת והמזיקה הזאת. הם הקימו אותה בעצת אחיתופל של שר המשפטים יוסי ביילין, שהזהיר אותם שאם לא תהיה ועדת חקירה, הערבים לא יצביעו למען ברק בבחירות. בסופו של דבר כמו בכל עצותיו של ביילין, הם גם אכלו וגם גורשו.
עכשיו בן-עמי כנראה נופל לבור שהוא עצמו חפר, אבל קשה להתנחם בזה, כי אנחנו נופלים לשם יחד איתו.
==========
כתבתו של אורי אליצור התפרסמה בעתון "מקור ראשון" ב-ח' כסלו תשס"ב .
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון.