פרץ של תדהמה הציף השבוע את הציבור בישראל נוכח הסדרה האנטישמית המוקרנת בערוצי הלוויין הערביים, סדרה המשתמשת בכל המוטיבים האפלים של האנטישמיות הקלאסית, ובכלל זה שתיית דמם של לא-יהודים. מפעם לפעם אנו נוטים להזדעזע מעלילות-הכזב המופצות נגדנו על-ידי העולם הערבי, אבל זו תופעה עתיקה עד מאוד.
מי שיקרא את פרשת השבוע ימצא כבר שם את כל אמנות הכזב וההונאה, המושרשת כנראה בתרבות המזרח-תיכונית. יעקב, "איש תם, יושב אוהלים", הולך אל דודו, לבן הארמי, ועד מהרה הוא לומד שאין גבול למעשי ההונאה והרמייה. אפשר להחליף את רחל בלאה ולשנות ללא הרף את תנאי השכר. גדולתו של יעקב, שידע לעמוד איתן מול תעשיית השקר הזאת, ואף לצאת ממנה כשידו על העליונה.
נגררים אחר השקרים
לעומת זאת, בני יעקב, בדור הזה, נגררים אט-אט אחר תעמולת השקר, וחלקים מהם אף מאמצים אותה. כך התחלנו להאמין בקיומו של עם פלסטיני - מושג שלא היה ולא נברא, ונוצר רק לצורך המאבק בישראל.
מאות שנים אכן חיו כאן ערבים, במספרים קטנים מאוד, בכפרים קטנים ומבודדים, ללא שום זהות לאומית משותפת. הם לא היו שונים מאחיהם במצרים או בסוריה, בירדן ובערב הסעודית. להפך, רבים מה'פלסטינים' באו לכאן מהארצות השכנות, במקביל לעליית היהודים לארץ. הלוא ברור לכל בר-דעת, שלו חי כאן עם, לא הייתה הצהרת בלפור מייעדת את הארץ לעם היהודי. אפילו אומות-העולם ידעו שהארץ נחשבת ריקה, אף שהתגוררו בה מעט כפריים ערבים.
באיוולתנו נפלנו למלכודת הזאת והתחלנו להכיר בקיומו של עם פלסטיני. אם יש עם, אך טבעי הוא שיתבע לעצמו מדינה, ועכשיו כבר מסכימה הממשלה להקמתה של מדינה פלסטינית. הדבר הנורא הזה עובר בשקט יחסי, אך ורק משום שטיפת-המוח שנעשית כאן במשך שנים, המעוורת את עיני העם מלהבין את תוצאותיה האיומות של מזימה זו.
אנחנו עסוקים כל-כך בתלאות ההווה, עד שאיננו מביטים קדימה, להתפתחות התהליכים בשנים הבאות. כך חשבנו לפתור את בעיית הערבים ביש"ע על-ידי אוטונומיה, וסירבנו ללמוד מכל התקדימים העולמיים, שאוטונומיה הופכת בהדרגה למדינה. רצינו להפסיק את אינתיפאדת האבנים על-ידי הסכם אוסלו, וקיבלנו אינתיפאדה של יריות, מתאבדים ופגזי מרגמות. עכשיו אנחנו עומדים חלילה להיכנס לתהום פעורה של מדינה פלסטינית, שתכפיל את הסכנות ואת פוטנציאל האיום עשרות מונים.
בטרם נצטער
כל מי שעיניו בראשו מבין, שמדינה פלסטינית איננה מטרה סופית אלא תחנת-ביניים וקרש-קפיצה להמשך המאבק בישראל, והפעם מעמדת כוח מסוכנת ביותר. כל מי שמביט במפה הנדיבה ביותר שממשלה בישראל מוכנה לייעד למדינה פלסטינית רואה שאין כאן שטח למדינה שעם יכול לחיות בה. זה מתכון למלחמת-נצח, שתתנהל בתנועת מלקחיים - המדינה הפלסטינית מצד אחד וערביי ישראל מצד שני.
כשם שעכשיו אנחנו מביטים בהסכמי אוסלו בעיניים מפוכחות ואומרים: אוי, איזה אסון המטנו על עצמנו, כך נעמוד חלילה בעתיד הלא-רחוק ונתלוש את שערות ראשנו על שבשל שיקולים קואליציוניים צרים הסכמנו להקמתה של מפלצת רצחנית, בדמותה של מדינה פלסטינית.
הניסיון הכושל של אוסלו צריך לפקוח את עיני העם להפסיק לחלוטין את דרך הוויתורים והנסיגות. תהיה זו טרגדיה אם דווקא עכשיו יינתן פרס למרצחים על-ידי הקמתה של מדינת טרור רשמית, והפעם בעזרת הגניוס היהודי.
=============
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מי שיקרא את פרשת השבוע ימצא כבר שם את כל אמנות הכזב וההונאה, המושרשת כנראה בתרבות המזרח-תיכונית. יעקב, "איש תם, יושב אוהלים", הולך אל דודו, לבן הארמי, ועד מהרה הוא לומד שאין גבול למעשי ההונאה והרמייה. אפשר להחליף את רחל בלאה ולשנות ללא הרף את תנאי השכר. גדולתו של יעקב, שידע לעמוד איתן מול תעשיית השקר הזאת, ואף לצאת ממנה כשידו על העליונה.
נגררים אחר השקרים
לעומת זאת, בני יעקב, בדור הזה, נגררים אט-אט אחר תעמולת השקר, וחלקים מהם אף מאמצים אותה. כך התחלנו להאמין בקיומו של עם פלסטיני - מושג שלא היה ולא נברא, ונוצר רק לצורך המאבק בישראל.
מאות שנים אכן חיו כאן ערבים, במספרים קטנים מאוד, בכפרים קטנים ומבודדים, ללא שום זהות לאומית משותפת. הם לא היו שונים מאחיהם במצרים או בסוריה, בירדן ובערב הסעודית. להפך, רבים מה'פלסטינים' באו לכאן מהארצות השכנות, במקביל לעליית היהודים לארץ. הלוא ברור לכל בר-דעת, שלו חי כאן עם, לא הייתה הצהרת בלפור מייעדת את הארץ לעם היהודי. אפילו אומות-העולם ידעו שהארץ נחשבת ריקה, אף שהתגוררו בה מעט כפריים ערבים.
באיוולתנו נפלנו למלכודת הזאת והתחלנו להכיר בקיומו של עם פלסטיני. אם יש עם, אך טבעי הוא שיתבע לעצמו מדינה, ועכשיו כבר מסכימה הממשלה להקמתה של מדינה פלסטינית. הדבר הנורא הזה עובר בשקט יחסי, אך ורק משום שטיפת-המוח שנעשית כאן במשך שנים, המעוורת את עיני העם מלהבין את תוצאותיה האיומות של מזימה זו.
אנחנו עסוקים כל-כך בתלאות ההווה, עד שאיננו מביטים קדימה, להתפתחות התהליכים בשנים הבאות. כך חשבנו לפתור את בעיית הערבים ביש"ע על-ידי אוטונומיה, וסירבנו ללמוד מכל התקדימים העולמיים, שאוטונומיה הופכת בהדרגה למדינה. רצינו להפסיק את אינתיפאדת האבנים על-ידי הסכם אוסלו, וקיבלנו אינתיפאדה של יריות, מתאבדים ופגזי מרגמות. עכשיו אנחנו עומדים חלילה להיכנס לתהום פעורה של מדינה פלסטינית, שתכפיל את הסכנות ואת פוטנציאל האיום עשרות מונים.
בטרם נצטער
כל מי שעיניו בראשו מבין, שמדינה פלסטינית איננה מטרה סופית אלא תחנת-ביניים וקרש-קפיצה להמשך המאבק בישראל, והפעם מעמדת כוח מסוכנת ביותר. כל מי שמביט במפה הנדיבה ביותר שממשלה בישראל מוכנה לייעד למדינה פלסטינית רואה שאין כאן שטח למדינה שעם יכול לחיות בה. זה מתכון למלחמת-נצח, שתתנהל בתנועת מלקחיים - המדינה הפלסטינית מצד אחד וערביי ישראל מצד שני.
כשם שעכשיו אנחנו מביטים בהסכמי אוסלו בעיניים מפוכחות ואומרים: אוי, איזה אסון המטנו על עצמנו, כך נעמוד חלילה בעתיד הלא-רחוק ונתלוש את שערות ראשנו על שבשל שיקולים קואליציוניים צרים הסכמנו להקמתה של מפלצת רצחנית, בדמותה של מדינה פלסטינית.
הניסיון הכושל של אוסלו צריך לפקוח את עיני העם להפסיק לחלוטין את דרך הוויתורים והנסיגות. תהיה זו טרגדיה אם דווקא עכשיו יינתן פרס למרצחים על-ידי הקמתה של מדינת טרור רשמית, והפעם בעזרת הגניוס היהודי.
=============
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.