מעשה בשני חברי כנסת בכנסת ישראל שביקשו לשמח את ליבותיהם של בוחריהם. ניסו השניים להפגין, לצעוק ולמחות כנגד השלטונות, אך לצערם לא הצליחו במלאכתם, ובוחריהם לא החזיקו מהם יתר על המידה. אדרבה, חבר נוסף באותה כנסת ישראל נסע למדינת הים (למחוק! לאן שנסע אין כל כך ים), ואף ארגן טיולי מולדת לבוחריו. וטיולים מטבעם גורמים אושר לאדם, וקולות לפרלמנטר, והיו השניים צופים בקטעי העיתונות המפרגנים והיו הם בוכים והוא מצחק, עד שבא חכם אחד מחכמי הטליבאן ואמר להם: "מדוע אתם עצובים? הרי שנאת ישראל גדולה ויש מספיק לכולם?", ואף המשיך ואמר להם: "חברכם מארגן טיולים למדינת סוריא? וזה מרגיז את הישראלים? לכו אתם לרמאללה והיפגשו עם סגנו של ראש החזית העממית, הבוחרים ירעיפו עליכם טוב, ובגלי צה"ל יראיינו אתכם שוב, ובא למזרח ירושלים גואל"
ואכן שני החברים טיבי וברקה, יצאו לרמאללה ונפגשו עם סגן ראש החזית העממית. מן הסתם הם החליפו חוויות מרצח זאבי ("הוא לא שילם על החדר...", "וראית איך יוסי שריד היה המום?") ככל הנראה הם עדכנו את הסגן על סדרי האבטחה החדשים במשכן הכנסת ("אם תרצה להכניס משהו למשכן, אפשר במכונית שלי, יש לי אישור לחנות בתוך הרחבה"), ואולי הם התייעצו איתו לגבי חוק פיצויים למחוסלי מערכת הביטחון ("תשלחו מתאבדים מבתים הרוסים, החוק מפצה רק את היתומים והאלמנות").
בקיצור, כמו בכל מדינה תקינה ומשטר מתוקן, נפגשים חברי פרלמנט, עם אויביי המדינה שרוצחים בתושביה, ואף אחד לא מציע לסכל אותם בדרכם למפגש. (האמת גם בחזרה מהמפגש זה עדיין בא בחשבון). (בינתיים) אף אחד לא עשה להם כלום, אבל דברי כיבושין לשניים שוגרו גם שוגרו, ואפילו מלשכת ראש הממשלה!. ראש הממשלה צוטט לאחר המפגש המרגש ברמאללה כאומר: "צריך לטפל במי שנפגש עם אויבינו!". אכן מילים כדורבנות.
מאחר ואריאל שרון הוכיח כמה פעמים שכשהוא רוצה הוא יודע "לטפל" במי שצריך, יהיה נחמד ואמיץ אם הוא ייטול על עצמו את ההתחייבות כפשוטה: בפעם הבאה שישלח את עומרי שרון להיפגש עם ערפאת, טובת הציבור דורשת ש"יטפל" קודם בבנו. אין צורך להלקות אותו ל' מלקות, אבל אפשר לפחות להוריד ממנו את החיוך הטיפשי במהלך הנסיעה חזרה מעזה.
שני ושלושת רבעי
העיתונאים שמסתובבים תדיר בלשכת רוה"מ פרסו בסוף השבוע הקודם את תמונת המצב בלשכה. מתברר שמנכ"ל המשרד, אורי שני מנהל למעשה את ראש הממשלה, את סדר היום הציבורי, את העניין המדיני החברתי והביטחוני, ובעצם אפשר לשחרר את אריאל שרון הביתה לחווה, והכול ימשיך לפעול בידיו הגרומות של אורי שני. ושני, שזכה בתואר "הקשוח" ובצדק, הודף את כל מי שלא נראה לו וחוסם את דרכו לראש הממשלה, עד כאן אני יכול לסבול. לא הזמינו אותי להצטרף לכתבים המסקרים את פעילות ראש ממשלתנו בניכר, ולא מן הנמנע שזה לא יקרה כל עוד שני משחק ברשימות, אבל זה עדיין סביל.
מה שמתחיל לעצבן, אלו הן דעותיו של המנכ"ל, בפגישה שערכו חברי ליכוד עם שרון ושני, הם דרשו מהאחרון לחדול "מהקמת" מדינה פלסטינית, מאחר ורוב העם מתנגד. שני ענה להם שזה לא נכון, לדעתו, רוב העם דווקא תומך בהקמת מדינה פלסטינית. באופן אישי אני מקווה שהליכודניקים צודקים, אבל כיצד קרה שאריאל שרון, סוס קרבות פוליטי, עם דעות מוגדרות ומקובעות ימינה מהסטנדרט, מפקיר את גורלו בידיו של פקיד נטול אידיאולוגיה לאומית מבית?
האם שרון לוקח בחשבון שהציבור, שכבר ככה סופר את הדקות עד להעברת השלטון לידי נתניהו (בקרוב בימינו) ייפרע ממנו גם על החידלון בדמות שני?אם לא, שיתחיל לחשוב על זה.
מאידך, יכול להיות ששני כבר גזר את הטור הזה מגיליונו של רוה"מ, כך ששרון לא ממש יודע מה חושבים עליו מחוץ לחווה.
אליקים והטרנזיסטור
מידי פעם חוזר ועולה נושא ערוץ 7 לכותרות. העיתוי נקבע בדרך כלל על פי גחמותיו של אדם אחד (או שניים), וכמעט תמיד זה קורה בסמוך ל"הצלחה" כזאת ואחרת הנרשמת בסמיכות לאותו אדם. ספק אם יש מישהו שישאל על מעמדה המשפטי של תחנת ערוץ 7 בימים שאחרי "חוק ערוץ 7" והבג"צ שלא פסל את החוק, וידע לענות על נקלה תשובה טובה. החוק המאשר את פעילות התחנה עבר ופורסם ברשומות, בג"צ הקפיא את מימוש החוק, נכון לעכשיו אי אפשר להורות לרשות השנייה להקצות תדרים, מצד שני, אי אפשר לסכור את פי התחנה. לא נעים, אבל כפי שאמרנו קודם סביל. רק מה, כל אימת שמישהו נזכר שעדיין לא הגלו את השדרנים אל מעבר לים, או שמשרד ממשלתי כזה או אחר הכפוף ליועץ המשפטי מנסה להשחיל מילה או פרסומת, מתעורר העכבר בחורו, ומנפיק מיד חוות דעת מלומדת, (או מלומדת פחות) ומדכה בצו מגבוה את היוזמה. תשאלו מה קרה עכשיו? הרי את רבין הערוץ כבר הרג, ומטוסים נופלים כל יום ולא בגלל פינות ההלכה, מדוע נתעורר העכבר?
אלא, כבר הסברנו, הכול עניין של עיתוי. בימים אלה נודע כי רעייתו של היועץ לא נתקבלה להיות שופטת בשל "ניגוד אינטרסים" והיועץ כועס. על מי יפיל את מימרתו? על ערוץ 7.
מאידך, כדי שלא יהיה ניגוד אינטרסים, אולי היה עדיף למנות את הרעייה לתפקיד בבית המשפט, ואת היועץ להעביר לתפקיד אחר בפרקליטות, לארכיון למשל, שם אגב לא צועקים, לכן זה יוכל לסייע לו בעניין הצרידות.
===============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית
ואכן שני החברים טיבי וברקה, יצאו לרמאללה ונפגשו עם סגן ראש החזית העממית. מן הסתם הם החליפו חוויות מרצח זאבי ("הוא לא שילם על החדר...", "וראית איך יוסי שריד היה המום?") ככל הנראה הם עדכנו את הסגן על סדרי האבטחה החדשים במשכן הכנסת ("אם תרצה להכניס משהו למשכן, אפשר במכונית שלי, יש לי אישור לחנות בתוך הרחבה"), ואולי הם התייעצו איתו לגבי חוק פיצויים למחוסלי מערכת הביטחון ("תשלחו מתאבדים מבתים הרוסים, החוק מפצה רק את היתומים והאלמנות").
בקיצור, כמו בכל מדינה תקינה ומשטר מתוקן, נפגשים חברי פרלמנט, עם אויביי המדינה שרוצחים בתושביה, ואף אחד לא מציע לסכל אותם בדרכם למפגש. (האמת גם בחזרה מהמפגש זה עדיין בא בחשבון). (בינתיים) אף אחד לא עשה להם כלום, אבל דברי כיבושין לשניים שוגרו גם שוגרו, ואפילו מלשכת ראש הממשלה!. ראש הממשלה צוטט לאחר המפגש המרגש ברמאללה כאומר: "צריך לטפל במי שנפגש עם אויבינו!". אכן מילים כדורבנות.
מאחר ואריאל שרון הוכיח כמה פעמים שכשהוא רוצה הוא יודע "לטפל" במי שצריך, יהיה נחמד ואמיץ אם הוא ייטול על עצמו את ההתחייבות כפשוטה: בפעם הבאה שישלח את עומרי שרון להיפגש עם ערפאת, טובת הציבור דורשת ש"יטפל" קודם בבנו. אין צורך להלקות אותו ל' מלקות, אבל אפשר לפחות להוריד ממנו את החיוך הטיפשי במהלך הנסיעה חזרה מעזה.
שני ושלושת רבעי
העיתונאים שמסתובבים תדיר בלשכת רוה"מ פרסו בסוף השבוע הקודם את תמונת המצב בלשכה. מתברר שמנכ"ל המשרד, אורי שני מנהל למעשה את ראש הממשלה, את סדר היום הציבורי, את העניין המדיני החברתי והביטחוני, ובעצם אפשר לשחרר את אריאל שרון הביתה לחווה, והכול ימשיך לפעול בידיו הגרומות של אורי שני. ושני, שזכה בתואר "הקשוח" ובצדק, הודף את כל מי שלא נראה לו וחוסם את דרכו לראש הממשלה, עד כאן אני יכול לסבול. לא הזמינו אותי להצטרף לכתבים המסקרים את פעילות ראש ממשלתנו בניכר, ולא מן הנמנע שזה לא יקרה כל עוד שני משחק ברשימות, אבל זה עדיין סביל.
מה שמתחיל לעצבן, אלו הן דעותיו של המנכ"ל, בפגישה שערכו חברי ליכוד עם שרון ושני, הם דרשו מהאחרון לחדול "מהקמת" מדינה פלסטינית, מאחר ורוב העם מתנגד. שני ענה להם שזה לא נכון, לדעתו, רוב העם דווקא תומך בהקמת מדינה פלסטינית. באופן אישי אני מקווה שהליכודניקים צודקים, אבל כיצד קרה שאריאל שרון, סוס קרבות פוליטי, עם דעות מוגדרות ומקובעות ימינה מהסטנדרט, מפקיר את גורלו בידיו של פקיד נטול אידיאולוגיה לאומית מבית?
האם שרון לוקח בחשבון שהציבור, שכבר ככה סופר את הדקות עד להעברת השלטון לידי נתניהו (בקרוב בימינו) ייפרע ממנו גם על החידלון בדמות שני?אם לא, שיתחיל לחשוב על זה.
מאידך, יכול להיות ששני כבר גזר את הטור הזה מגיליונו של רוה"מ, כך ששרון לא ממש יודע מה חושבים עליו מחוץ לחווה.
אליקים והטרנזיסטור
מידי פעם חוזר ועולה נושא ערוץ 7 לכותרות. העיתוי נקבע בדרך כלל על פי גחמותיו של אדם אחד (או שניים), וכמעט תמיד זה קורה בסמוך ל"הצלחה" כזאת ואחרת הנרשמת בסמיכות לאותו אדם. ספק אם יש מישהו שישאל על מעמדה המשפטי של תחנת ערוץ 7 בימים שאחרי "חוק ערוץ 7" והבג"צ שלא פסל את החוק, וידע לענות על נקלה תשובה טובה. החוק המאשר את פעילות התחנה עבר ופורסם ברשומות, בג"צ הקפיא את מימוש החוק, נכון לעכשיו אי אפשר להורות לרשות השנייה להקצות תדרים, מצד שני, אי אפשר לסכור את פי התחנה. לא נעים, אבל כפי שאמרנו קודם סביל. רק מה, כל אימת שמישהו נזכר שעדיין לא הגלו את השדרנים אל מעבר לים, או שמשרד ממשלתי כזה או אחר הכפוף ליועץ המשפטי מנסה להשחיל מילה או פרסומת, מתעורר העכבר בחורו, ומנפיק מיד חוות דעת מלומדת, (או מלומדת פחות) ומדכה בצו מגבוה את היוזמה. תשאלו מה קרה עכשיו? הרי את רבין הערוץ כבר הרג, ומטוסים נופלים כל יום ולא בגלל פינות ההלכה, מדוע נתעורר העכבר?
אלא, כבר הסברנו, הכול עניין של עיתוי. בימים אלה נודע כי רעייתו של היועץ לא נתקבלה להיות שופטת בשל "ניגוד אינטרסים" והיועץ כועס. על מי יפיל את מימרתו? על ערוץ 7.
מאידך, כדי שלא יהיה ניגוד אינטרסים, אולי היה עדיף למנות את הרעייה לתפקיד בבית המשפט, ואת היועץ להעביר לתפקיד אחר בפרקליטות, לארכיון למשל, שם אגב לא צועקים, לכן זה יוכל לסייע לו בעניין הצרידות.
===============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית