תהליך אוסלו איננו תהליך של סתם התאבדות . זהו חרקירי ארוך, כואב ומשפיל, שבו החברה היהודית בארץ ישראל משספת את עצמה לדעת על מזבח ההזיות של השמאל. האלטרנטיבה הראשונית לרוע ולרשעות מן הסוג הזה הוא פרישה והתנתקות. לא להיות שותפים לפשע. את בעיותינו המהותיות נצליח, ואולי לא נצליח, לפתור, אבל לא יעלה על הדעת כי אמת המידה שלנו תוכתב על ידי ביילין ודחלאן. ראשית סור מרע, אחר כך עשה, או לא תעשה, טוב.
השאלה היא מהן תחזיותינו לגבי עתידו של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל וכיצד ניתן, אולי, לשפר את המצב. נדמה לי שניתן לגייס לצורך הנתוח רעיון בסיסי מתחום המחקר של מערכות דינמיות.
שוו בנפשכם מיכל גדול ובו שני סוגי דגים, טורפים ונטרפים. אם מספר הטורפים עולה הם יאכלו יותר דגים קטנים ואז יהיה להם פחות אוכל וחלק מהם ימותו ברעב. אם מספר הטורפים יורד כמות האוכל גדלה ואז יש מקום ליותר טורפים וכן הלאה. מערכת מסוג זה נקראת מערכת דינמית - באופן כללי היא נמצאת בשינוי מתמיד.
כעת דמיינו מצב בו במקרה הדגים הטורפים אכלו את כל יתר הדגים. במקרה כזה לאחר כמה זמן ימותו כל הטורפים בחוסר כל ונגמר העניין. לחילופין ניתן לחשוב על מצב בו קצב הטריפה שווה לקצב הלידה ולכן שתי האוכלוסיות לא ישתנו. מצבים כאלו נקראים נקודות שבת, ואנשים המנתחים מערכות דינמיות למדו מזמן לחפש בראש ובראשונה את הנקודות הללו. ולמה ? מפני שהמערכת משתנה עד שהיא מגיעה לנקודת שבת ונתקעת שם, לכן בלי לדעת יותר מדי על צורת השינוי וטיבו אפשר לדעת ישר מה יהיה בסוף.
מצבנו הבסיסי הוא כי אנו, חמשה מליון יהודים, נמצאים בסכסוך עם מאה מליון ערבים, המגובים על ידי כמיליארד מוסלמים, וכל הציבור החשוב הזה מעוניין לזרוק אותנו לים. מהן נקודות השבת של התהליך ? פשוט מאד: אפשרות א', והיא ההגיונית והסבירה יותר: אנחנו בים. במקרה כזה המצב הופך ליציב ביותר. האפשרות השניה היא מהפך תרבותי בעולם הערבי. אם וכאשר יעבור העולם הערבי לחשוב בפסים מערביים-מודרניים ולהעדיף רווחה כלכלית וחברתית על כבוד לאומי ודתי, או אז ניתן יהיה להגיע להסדר יציב על בסיס פשרה טריטוריאלית כלשהי שאותה, למרבה הצער, לא יקבעו מאזיני ערוץ שבע כי אם הרוב הנמצא סביב מרכז המפה הפוליטית בארץ, אי שם בין רענן כהן למאיר שטרית, רחמנא ליצלן.
מה שהוכח בעשר השנים האחרונות הוא כי הנסיון להשרות ולהאיץ את תהליך השינוי התרבותי הזה, וזהו חזון המזרח התיכון החדש של שמעון פרס, לא עלה יפה. לכן המיטב שאנו יכולים לצפות לו בעתיד הנראה לעיין הוא המשך המאבק האלים מול הערבים, כאשר האלטרנטיבה האמיתית היא בין חמשה עשר הרוגים לשנה בשנה טובה לבין מאות הרוגים מטרור או אלפי הרוגים במלחמה, בשנה רעה. זו הפרספקטיבה האמיתית בה עלינו לראות את מרחב התמרון העומד בפנינו. אם ניגמל מהזיות שווא על פתרונות רציונליים למצב בו אנו ואויבינו מחזיקים ברציונל שונה - והיה זה שכרנו.
השאלה הסבוכה באמת היא איך עושים אופטימיזציה של המצב הנתון. ההרגשה הבסיסית שלי אומרת שצריך למצוא את הנקודות הכואבות לצד השני, ואלו אינן אבדן חיי אדם אלא הפסד של שטח ומעמד בינלאומי, ולהכות בהן בצורה שתביא במידת האפשר למאזן שלילי של המשך האלימות מבחינתם. ככל שנקים מאחזים יהודיים חדשים וככל שנפגע באחיזה הקרקעית, העירונית והחקלאית, של האוכלוסיה הערבית תרגיש עצמה ההנהגה של הצד השני יותר ויותר מאוימת. הדיכאון שבכל העניין הוא שביום בו תיפסק האלימות נתחיל לריב מחדש על חנויות חזיר בבית שמש וכולל של ש"ס בכרכור, ואז השמאל שוב יעלה לשלטון ויביא מחבלים חדשים שירצחו אותנו, אבל זו כבר אופרה אחרת.
=========
השאלה היא מהן תחזיותינו לגבי עתידו של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל וכיצד ניתן, אולי, לשפר את המצב. נדמה לי שניתן לגייס לצורך הנתוח רעיון בסיסי מתחום המחקר של מערכות דינמיות.
שוו בנפשכם מיכל גדול ובו שני סוגי דגים, טורפים ונטרפים. אם מספר הטורפים עולה הם יאכלו יותר דגים קטנים ואז יהיה להם פחות אוכל וחלק מהם ימותו ברעב. אם מספר הטורפים יורד כמות האוכל גדלה ואז יש מקום ליותר טורפים וכן הלאה. מערכת מסוג זה נקראת מערכת דינמית - באופן כללי היא נמצאת בשינוי מתמיד.
כעת דמיינו מצב בו במקרה הדגים הטורפים אכלו את כל יתר הדגים. במקרה כזה לאחר כמה זמן ימותו כל הטורפים בחוסר כל ונגמר העניין. לחילופין ניתן לחשוב על מצב בו קצב הטריפה שווה לקצב הלידה ולכן שתי האוכלוסיות לא ישתנו. מצבים כאלו נקראים נקודות שבת, ואנשים המנתחים מערכות דינמיות למדו מזמן לחפש בראש ובראשונה את הנקודות הללו. ולמה ? מפני שהמערכת משתנה עד שהיא מגיעה לנקודת שבת ונתקעת שם, לכן בלי לדעת יותר מדי על צורת השינוי וטיבו אפשר לדעת ישר מה יהיה בסוף.
מצבנו הבסיסי הוא כי אנו, חמשה מליון יהודים, נמצאים בסכסוך עם מאה מליון ערבים, המגובים על ידי כמיליארד מוסלמים, וכל הציבור החשוב הזה מעוניין לזרוק אותנו לים. מהן נקודות השבת של התהליך ? פשוט מאד: אפשרות א', והיא ההגיונית והסבירה יותר: אנחנו בים. במקרה כזה המצב הופך ליציב ביותר. האפשרות השניה היא מהפך תרבותי בעולם הערבי. אם וכאשר יעבור העולם הערבי לחשוב בפסים מערביים-מודרניים ולהעדיף רווחה כלכלית וחברתית על כבוד לאומי ודתי, או אז ניתן יהיה להגיע להסדר יציב על בסיס פשרה טריטוריאלית כלשהי שאותה, למרבה הצער, לא יקבעו מאזיני ערוץ שבע כי אם הרוב הנמצא סביב מרכז המפה הפוליטית בארץ, אי שם בין רענן כהן למאיר שטרית, רחמנא ליצלן.
מה שהוכח בעשר השנים האחרונות הוא כי הנסיון להשרות ולהאיץ את תהליך השינוי התרבותי הזה, וזהו חזון המזרח התיכון החדש של שמעון פרס, לא עלה יפה. לכן המיטב שאנו יכולים לצפות לו בעתיד הנראה לעיין הוא המשך המאבק האלים מול הערבים, כאשר האלטרנטיבה האמיתית היא בין חמשה עשר הרוגים לשנה בשנה טובה לבין מאות הרוגים מטרור או אלפי הרוגים במלחמה, בשנה רעה. זו הפרספקטיבה האמיתית בה עלינו לראות את מרחב התמרון העומד בפנינו. אם ניגמל מהזיות שווא על פתרונות רציונליים למצב בו אנו ואויבינו מחזיקים ברציונל שונה - והיה זה שכרנו.
השאלה הסבוכה באמת היא איך עושים אופטימיזציה של המצב הנתון. ההרגשה הבסיסית שלי אומרת שצריך למצוא את הנקודות הכואבות לצד השני, ואלו אינן אבדן חיי אדם אלא הפסד של שטח ומעמד בינלאומי, ולהכות בהן בצורה שתביא במידת האפשר למאזן שלילי של המשך האלימות מבחינתם. ככל שנקים מאחזים יהודיים חדשים וככל שנפגע באחיזה הקרקעית, העירונית והחקלאית, של האוכלוסיה הערבית תרגיש עצמה ההנהגה של הצד השני יותר ויותר מאוימת. הדיכאון שבכל העניין הוא שביום בו תיפסק האלימות נתחיל לריב מחדש על חנויות חזיר בבית שמש וכולל של ש"ס בכרכור, ואז השמאל שוב יעלה לשלטון ויביא מחבלים חדשים שירצחו אותנו, אבל זו כבר אופרה אחרת.
=========