בושה וכלימה צריכה לאחוז בכל ישראלי הידיעה על בריחתם של אישי שלטון וממשל מביתם, מפחדם של ארגוני החבלה ושליחיהם. אישי שלטון וממשל לא בארה"ב אלא כאן, אצלנו בישראל. אכן, השב"כ הורה להם להחליף את מקום המגורים שלהם במקלט, עד עת מצוא. אז מה? אין להם פה ויכולת חשיבה? האמנם החשש לביטחונם האישי עומד מעל הערכים וההסכמות שהם אמורים להיות הראשונים השומרים עליהם? היכן המלחמה בטרור וההצהרות על אי כניעה לו?
כבוד השר דני נווה עבר לגור במקום אחר, סודי, עד יעבור זעם. כלומר, עד אותו הרגע שהאיש מהשב"כ יחשוב שגם המקום החדש מסוכן. ואז הוא ינוע הלאה למקום נוסף. את השר ליברמן חילצו במסוק, חילוץ חירום, מביתו- הוא- מבצרו. מנוסה דרמטית ומתוקשרת המשדרת את הפחד שאחז בזרועות הביטחון הטובות ביותר בעולם, מפני כנופיית מרצחים. וכי מה יאמרו מעתה כל יוצאי יחידות השב"כ המייעצים לכל ראשי מדינות העולם? לברוח חברים, לברוח. זה הפתרון. אנחנו המומחים ללוחמה בטרור מייעצים לכם לברוח ממנו, להיכנע למה שהוא מכתיב. זאת עד שיקום הנשיא החכם, באיזשהו מקום בעולם, ויגיד: הי, חברה, לברוח גם אני יודע. אני משלם לכם הון עתק כדי שלא לברוח. בעצם, יותר מזה. כדי ש"הם" יברחו.
למה מדינת ישראל לא יכולה לגייס פלוגה, של טנקים, חי"ר, או יחידת בנות קרביות, כדי להגן על שר שלה? מה צריך להסיק מזה אזרח פשוט שגר בכפר הס, בדיזינגוף או בבאר שבע? שהמדינה אינה יכולה לספק לו הגנה אלא רק בריחה מוצלחת? מה זה? השתגענו לגמרי?
אכן, רחבעם זאבי הי"ד נפל בידי מרצחים. אך עד מותו הוא עמד על עקרונותיו. הוא הבין שהטרור ניזון משיבוש אורחות החיים של מטרותיו. הוא, גנדי, ידע שנגד טרור צריך להעמיד רוח איתנה ובלתי נכנעת. שאל הטרור יש להישיר מבט עד שהוא זה שישפיל מבטו. רחבעם ידע שהוא עלול להיות הקורבן על מזבח אמונתו זו, ואף על פי כן סירב להתיישר עם הכתבות אנשי האבטחה עליו. והנה השדר שמשדרים השב"כ והשרים הוא הפוך. אנחנו, מנהיגיכם, נדאג לעצמנו. ואתם, האזרחים הקטנים והכל כך נאמנים, אל תדאגו. נבוא עם אבטחה כבדה- להספיד אתכם בעת שהטרור ימצא אתכם בלתי מוגנים. "במיקרופונים אנחנו המומחים"- הם יבהירו.
וכאן בולטת דווקא העמידה האיתנה של תושבי ישראל הפשוטים. האזרחים הקטנים חסרי המאבטחים הצמודים. הם ממשיכים לקנות בקניון בנתניה ובמרכז חדרה. הם ממשיכים ללכת לדיסקוטקים. ואנשי יש"ע, שפושעי הישות הפלישטינאית הוציאו חוזה גלוי ומפורסם על חייהם, ממשיכים בשגרת חייהם. ממשיכים לנסוע בכבישים, לחנך וליצור ולעבוד, כאילו התותחים אינם רועמים סביבם. מפגן מתמיד ורצוף של מסר יהודי גאה.
ועולה התמיהה האמנם השרים, השב"כ וחברי הכנסת אינם מבינים את המצב. האין הם תופסים שהברירה היחידה היא הפגנת נחישות וחיסול הטרור. באומץ וללא רחמים. שאי אפשר להגן ולהתגונן ויש לתקוף ולתקוף ושוב לתקוף. שהם יתגוננו ושערפאת ייאלץ לברוח ממקום למקום. שרג'וב יקיף את עצמו בגדוד של שומרי ראש. שהם י-פ-ח-ד-ו . שמול הטרור יש להבטיח דרור.
עד אז, שרים שפנים, מחבואים לא נעימים. ביישתם אותנו. ואגב, בבחירות הבאות לא השב"כ עומד לדין בקלפיות. רק אתם. והיכולת שלכם להנהיג אומה. האם תתחבאו גם אז?
ובכלל, חברים יקרים, צריך לזכור שאין לאן לברוח. העם היהודי שלנו, האומה הישראלית, למדה על בשרה שלא רק שבריחה אינה מועילה. שהרי בסופה תמיד הרגע שיש להתיצב בעוז, מול המציאות, ולנצח. אולם, יותר מזה. ליהודי אין לאן לברוח. אף אחד לא רוצה אותו מלבד אחיו היהודים. וממילא, כדאי להפסיק לברוח. עכשיו!
===============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
כבוד השר דני נווה עבר לגור במקום אחר, סודי, עד יעבור זעם. כלומר, עד אותו הרגע שהאיש מהשב"כ יחשוב שגם המקום החדש מסוכן. ואז הוא ינוע הלאה למקום נוסף. את השר ליברמן חילצו במסוק, חילוץ חירום, מביתו- הוא- מבצרו. מנוסה דרמטית ומתוקשרת המשדרת את הפחד שאחז בזרועות הביטחון הטובות ביותר בעולם, מפני כנופיית מרצחים. וכי מה יאמרו מעתה כל יוצאי יחידות השב"כ המייעצים לכל ראשי מדינות העולם? לברוח חברים, לברוח. זה הפתרון. אנחנו המומחים ללוחמה בטרור מייעצים לכם לברוח ממנו, להיכנע למה שהוא מכתיב. זאת עד שיקום הנשיא החכם, באיזשהו מקום בעולם, ויגיד: הי, חברה, לברוח גם אני יודע. אני משלם לכם הון עתק כדי שלא לברוח. בעצם, יותר מזה. כדי ש"הם" יברחו.
למה מדינת ישראל לא יכולה לגייס פלוגה, של טנקים, חי"ר, או יחידת בנות קרביות, כדי להגן על שר שלה? מה צריך להסיק מזה אזרח פשוט שגר בכפר הס, בדיזינגוף או בבאר שבע? שהמדינה אינה יכולה לספק לו הגנה אלא רק בריחה מוצלחת? מה זה? השתגענו לגמרי?
אכן, רחבעם זאבי הי"ד נפל בידי מרצחים. אך עד מותו הוא עמד על עקרונותיו. הוא הבין שהטרור ניזון משיבוש אורחות החיים של מטרותיו. הוא, גנדי, ידע שנגד טרור צריך להעמיד רוח איתנה ובלתי נכנעת. שאל הטרור יש להישיר מבט עד שהוא זה שישפיל מבטו. רחבעם ידע שהוא עלול להיות הקורבן על מזבח אמונתו זו, ואף על פי כן סירב להתיישר עם הכתבות אנשי האבטחה עליו. והנה השדר שמשדרים השב"כ והשרים הוא הפוך. אנחנו, מנהיגיכם, נדאג לעצמנו. ואתם, האזרחים הקטנים והכל כך נאמנים, אל תדאגו. נבוא עם אבטחה כבדה- להספיד אתכם בעת שהטרור ימצא אתכם בלתי מוגנים. "במיקרופונים אנחנו המומחים"- הם יבהירו.
וכאן בולטת דווקא העמידה האיתנה של תושבי ישראל הפשוטים. האזרחים הקטנים חסרי המאבטחים הצמודים. הם ממשיכים לקנות בקניון בנתניה ובמרכז חדרה. הם ממשיכים ללכת לדיסקוטקים. ואנשי יש"ע, שפושעי הישות הפלישטינאית הוציאו חוזה גלוי ומפורסם על חייהם, ממשיכים בשגרת חייהם. ממשיכים לנסוע בכבישים, לחנך וליצור ולעבוד, כאילו התותחים אינם רועמים סביבם. מפגן מתמיד ורצוף של מסר יהודי גאה.
ועולה התמיהה האמנם השרים, השב"כ וחברי הכנסת אינם מבינים את המצב. האין הם תופסים שהברירה היחידה היא הפגנת נחישות וחיסול הטרור. באומץ וללא רחמים. שאי אפשר להגן ולהתגונן ויש לתקוף ולתקוף ושוב לתקוף. שהם יתגוננו ושערפאת ייאלץ לברוח ממקום למקום. שרג'וב יקיף את עצמו בגדוד של שומרי ראש. שהם י-פ-ח-ד-ו . שמול הטרור יש להבטיח דרור.
עד אז, שרים שפנים, מחבואים לא נעימים. ביישתם אותנו. ואגב, בבחירות הבאות לא השב"כ עומד לדין בקלפיות. רק אתם. והיכולת שלכם להנהיג אומה. האם תתחבאו גם אז?
ובכלל, חברים יקרים, צריך לזכור שאין לאן לברוח. העם היהודי שלנו, האומה הישראלית, למדה על בשרה שלא רק שבריחה אינה מועילה. שהרי בסופה תמיד הרגע שיש להתיצב בעוז, מול המציאות, ולנצח. אולם, יותר מזה. ליהודי אין לאן לברוח. אף אחד לא רוצה אותו מלבד אחיו היהודים. וממילא, כדאי להפסיק לברוח. עכשיו!
===============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.