כל מי שלמד בשיעורי היסטוריה את הפרק על תקופת החסידות יודע שבאותם ימים התפלג העם היהודי לתלמידי-חכמים וליהודים פשוטים, אנשי עמל. היהודים הפשוטים הרגישו אבודים למדי, מכיוון שנדחו על-ידי חברת הלמדנים. החסידות באה לרומם את רוחם. היא נתנה להם הרגשה, שגם הם יכולים להתקרב אל ה', על-ידי תפילה בכוונה, אמירת תהילים ושמחה של מצווה.
התיאור הזה נכון בבסיסו, אבל הוא פשטני מאוד. הוא מתמקד בהיבט אחד, צר, של המפנה שחוללה החסידות. מי שידיעותיו על החסידות שאובות ממקורות כאלה, מצטיירת במוחו תמונה חלקית ומאוד לא מדוייקת של החסידות והמהפך שחוללה.
המהפך האמיתי
אין ספק שהחסידות הצילה את המוני העם, שנדחו בהדרגה לשוליים. ביניהם היו רבים שלא זכו ללמוד אפילו חומש, והיו עמי-הארץ. הם לא מצאו את מקומם בבתי-המדרש, ואילו תלמידי-החכמים לא עשו מאמץ לקרבם אליהם. החל להתפתח תהליך שבו נדחקו היהודים הללו אל חיק הגויים, איכרים ובעלי-מלאכה כמותם, שעמם מצאו שפה משותפת.
הבעל-שם-טוב, בתחילה במסגרת הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן כמנהיג החסידות, עשה רבות כדי להחזיר את היהודים הפשוטים הללו אל חיק היהדות. הוא, עם חבריו ותלמידיו, לימדו אותם כי בעיני ה' יקרה גם תפילה של יהודי פשוט, הנאמרת בלב חם. החסידות נתנה משמעות לא רק ללימוד התורה, אלא גם לקיום מצוות של איש פשוט, למעשי צדקה וחסד ולאהבת-ישראל.
אבל באותה שעה חוללה החסידות מהפך גם בקרב השכבה הלמדנית. די לראות מי היו תלמידי הבעש"ט, כדי להבין שסביב הבעש"ט לא הסתובבו יהודים פשוטים בלבד. תלמידי הבעש"ט היו כולם גאוני-עולם, צדיקים, אנשים שעמדו בדרגה רוחנית גבוהה ביותר. אם דבקו בו, סימן שהבעש"ט נתן להם משהו מעבר להרמת רוחם של יהודים פשוטים.
רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, לא היה יהודי פשוט ועממי. כנער כבר נודע כגאון אדיר, ובהיותו בחור צעיר כבר התרכזה סביבו חבורת תלמידים איכותית ביותר. מה משך אותו אל החסידות? ברור אפוא שהחסידות הביאה עמה בשורה רוחנית גדולה גם לתלמידי-חכמים ולאנשי-מעלה.
מבט פנימי
ואכן, כשהחל בעל התניא לגלות את חסידות חב"ד, הקים בעירו, ליאוזנה, 'חדרים' לתלמידיו. מדהים לראות מה היו הדרישות כדי להתקבל ל'חדרים' הללו. המועמדים נדרשו להיבחן ולגלות בקיאות בש"ס, במדרש, בעיקרים וידיעה בזוהר. רק מי שעבר את הבחינה בהצלחה היה יכול להיכנס ל'חדר א'. ב'חדרים' ב' וג' למדו גאונים ממש.
כל אלה נהרו אל החסידות משום שהיא העניקה להם מבט פנימי ומעמיק יותר על כל עולמה של היהדות. החסידות, פנימיות התורה, היא נשמת התורה. היא מאירה ומחיה כל פרט בעולמו של יהודי. הסבריה המעמיקים והמופלאים שופכים אור חדש על כל סוגיה בתורה, ונותנים משמעות אחרת לחיי התורה והמצוות.
בנקודה זו טמונה מהותה האמיתית של החסידות, ומכאן באים שאר כל פעולותיה. מכיוון שהיא מגלה את מעלתו של כל יהודי, לכן אפשר לרומם את היהודים הפשוטים. הואיל והיא חושפת את הנשמה שבכל דבר, לכן היא מביאה שמחה והתלהבות. ומאחר שהיא הנשמה של התורה, לכן היא מחזקת את כוחותיה של הנשמה ומלהיטה את האמונה.
זה החידוש הגדול של החסידות, ועליו אנו שמחים בחג-הגאולה י"ט בכסלו ומאחלים איש לרעהו בברכה החסידית המקובלת:
"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".
===============
מאמרו של הרב מנחם ברוד התפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 778, ט"ו בכסלו תשס"ב .
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
התיאור הזה נכון בבסיסו, אבל הוא פשטני מאוד. הוא מתמקד בהיבט אחד, צר, של המפנה שחוללה החסידות. מי שידיעותיו על החסידות שאובות ממקורות כאלה, מצטיירת במוחו תמונה חלקית ומאוד לא מדוייקת של החסידות והמהפך שחוללה.
המהפך האמיתי
אין ספק שהחסידות הצילה את המוני העם, שנדחו בהדרגה לשוליים. ביניהם היו רבים שלא זכו ללמוד אפילו חומש, והיו עמי-הארץ. הם לא מצאו את מקומם בבתי-המדרש, ואילו תלמידי-החכמים לא עשו מאמץ לקרבם אליהם. החל להתפתח תהליך שבו נדחקו היהודים הללו אל חיק הגויים, איכרים ובעלי-מלאכה כמותם, שעמם מצאו שפה משותפת.
הבעל-שם-טוב, בתחילה במסגרת הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן כמנהיג החסידות, עשה רבות כדי להחזיר את היהודים הפשוטים הללו אל חיק היהדות. הוא, עם חבריו ותלמידיו, לימדו אותם כי בעיני ה' יקרה גם תפילה של יהודי פשוט, הנאמרת בלב חם. החסידות נתנה משמעות לא רק ללימוד התורה, אלא גם לקיום מצוות של איש פשוט, למעשי צדקה וחסד ולאהבת-ישראל.
אבל באותה שעה חוללה החסידות מהפך גם בקרב השכבה הלמדנית. די לראות מי היו תלמידי הבעש"ט, כדי להבין שסביב הבעש"ט לא הסתובבו יהודים פשוטים בלבד. תלמידי הבעש"ט היו כולם גאוני-עולם, צדיקים, אנשים שעמדו בדרגה רוחנית גבוהה ביותר. אם דבקו בו, סימן שהבעש"ט נתן להם משהו מעבר להרמת רוחם של יהודים פשוטים.
רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, לא היה יהודי פשוט ועממי. כנער כבר נודע כגאון אדיר, ובהיותו בחור צעיר כבר התרכזה סביבו חבורת תלמידים איכותית ביותר. מה משך אותו אל החסידות? ברור אפוא שהחסידות הביאה עמה בשורה רוחנית גדולה גם לתלמידי-חכמים ולאנשי-מעלה.
מבט פנימי
ואכן, כשהחל בעל התניא לגלות את חסידות חב"ד, הקים בעירו, ליאוזנה, 'חדרים' לתלמידיו. מדהים לראות מה היו הדרישות כדי להתקבל ל'חדרים' הללו. המועמדים נדרשו להיבחן ולגלות בקיאות בש"ס, במדרש, בעיקרים וידיעה בזוהר. רק מי שעבר את הבחינה בהצלחה היה יכול להיכנס ל'חדר א'. ב'חדרים' ב' וג' למדו גאונים ממש.
כל אלה נהרו אל החסידות משום שהיא העניקה להם מבט פנימי ומעמיק יותר על כל עולמה של היהדות. החסידות, פנימיות התורה, היא נשמת התורה. היא מאירה ומחיה כל פרט בעולמו של יהודי. הסבריה המעמיקים והמופלאים שופכים אור חדש על כל סוגיה בתורה, ונותנים משמעות אחרת לחיי התורה והמצוות.
בנקודה זו טמונה מהותה האמיתית של החסידות, ומכאן באים שאר כל פעולותיה. מכיוון שהיא מגלה את מעלתו של כל יהודי, לכן אפשר לרומם את היהודים הפשוטים. הואיל והיא חושפת את הנשמה שבכל דבר, לכן היא מביאה שמחה והתלהבות. ומאחר שהיא הנשמה של התורה, לכן היא מחזקת את כוחותיה של הנשמה ומלהיטה את האמונה.
זה החידוש הגדול של החסידות, ועליו אנו שמחים בחג-הגאולה י"ט בכסלו ומאחלים איש לרעהו בברכה החסידית המקובלת:
"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".
===============
מאמרו של הרב מנחם ברוד התפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 778, ט"ו בכסלו תשס"ב .
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.