בחייה של אומה יש מצבים, שעם חש כי אין ברירה אלא לקום ולנקוט צעדים נועזים. בחיי השגרה מקובל לשקול חלופות, להעריך התפתחויות, לנסות להתאפק. אולם לעיתים ברור כי חייבים לוותר על כל השיקולים - באין ברירה.
זה בעצם סיפורו של חנוכה. שנים ראו היהודים בכאב כיצד היוונים משליטים בארץ-ישראל את תרבותם ואורחותיהם. הם ממנים את הכוהן הגדול, מטמאים את השמנים במקדש, מושכים את לב הצעירים לאלילי יוון, מנסים לשטוף את הארץ בסממניה של התרבות ההלניסטית. היהודים ראו, כאבו והחרישו. מה יכלו לעשות מול כוח אדיר כל-כך?
אבל כשהחלו היוונים לגזור גזירות על הדת ומנעו מיהודים מלשמור את מצוות התורה - פרץ המרד. העם היהודי הגיע לנקודת אין-ברירה. סולקו כל השיקולים הרציונליים, וקומץ מכבים קם והניף את נס המרד באימפריה היוונית. והוא גם ניצח, כי כאשר עם-ישראל נאבק על נפשו וגבו אל הקיר - אין כוח בעולם שיכול לעמוד נגדו.
קץ להקזת הדם!
גם מלחמת החורמה שהכריזה ארה"ב נגד הטרור העולמי באה מאותה הכרה של אין ברירה. מומחים ופרשנים למיניהם הסבירו שגורלם של חיילי ארה"ב ובעלות-בריתה יהיה כגורל חיילי בריה"מ שניסו להילחם באפגנים ונסוגו מוכים ומובסים. אבל ארה"ב ידעה שהפעם אין מקום לכל השיקולים הללו. חובה לקום ולהכות בכל העוצמה בראש הנחש של הטרור, כי ברירה אחרת אין. הנחישות הזאת אכן הוכחה.
ואצלנו, חמישה-עשר חודשים מנסים להתחמק מלהביט למציאות בעיניים. מאותתים, רומזים, נענים למאמצי תיווך, מתפתים להבטחות-שקר, ובינתיים דם יהודים נשפך כמים. הציבור כבר התחיל להתרגל להקזת דמו טיפין-טיפין, כי אין 'זבנג וגמרנו', כדברי המלומדים.
השבוע דומה שהגענו לרגע האמת. מקרב כל שכבות העם עלתה זעקה אחת, מרה וכואבת - די! חייבים לשים קץ לשפיכות-הדמים הזאת. מוכרחים לשנות, ביד קשה ונחושה, את מציאות-החיים שבה הטרור הרצחני משתולל ברחובותינו וגודע את חייהם של אזרחים שלווים, אנשים ונשים, זקנים ונערים צעירים, ילדים ותינוקות. כך אי-אפשר להמשיך!
כן, לפרק ולחסל
כבר נמאס להקשיב לפטפוטי-ההבל מלאי הסתירות הפנימיות (מצד אחד, ערפאת החליט לנקוט אסטרטגיה של טרור. משמע, הוא טרוריסט. מצד שני, הוא צריך להילחם בטרור. משמע, הוא מהטובים, ורק צריך לדרבן אותו לפעול). קצה נפשנו לשמוע את השאלה המטופשת בדבר ה'אלטרנטיבה', כאילו הרשות הטרוריסטית של ערפאת היא בכלל אלטרנטיבה למשהו.
את הרשות הפלסטינית יש לסלק מן העולם, כי היא מקור האסון שנחת עלינו בשמונה השנים האחרונות. רק בגללה נרצחו בשנים האלה יותר מחמש-מאות יהודים - מספר חסר-תקדים. רק בשל היד החופשית שניתנה על-ידה למחבלים נפצעו אלפי יהודים ובוצעו אין-ספור פיגועי טרור וחבלה.
מחובתנו להחזיר את הביטחון לידנו, ומשמעות הדבר - פירוק הפלסטינים מנשקם וחיסול כל מנגנוני ה'משטרה' וה'ביטחון' שלהם, שאינם אלא מנגנוני טרור. גם אז עדיין ייתכנו ניסיונות של טרור וחבלה, אבל תהיה לנו יכולת טובה לאין-ערוך לגדוע את ההתארגנויות החבלניות באיבן ולפגוע מיד במחבלים.
די להיסוסים ולחששות. אין לנו ברירה אלא להילחם ככל יכולתנו במבקשי נפשנו. ומי שעשה ניסים לאבותינו, יעשה ניסים לנו, בימים האלה ובזמן הזה.
======================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 779, כ"ב בכסלו תשס"ב (7.12.01)
זה בעצם סיפורו של חנוכה. שנים ראו היהודים בכאב כיצד היוונים משליטים בארץ-ישראל את תרבותם ואורחותיהם. הם ממנים את הכוהן הגדול, מטמאים את השמנים במקדש, מושכים את לב הצעירים לאלילי יוון, מנסים לשטוף את הארץ בסממניה של התרבות ההלניסטית. היהודים ראו, כאבו והחרישו. מה יכלו לעשות מול כוח אדיר כל-כך?
אבל כשהחלו היוונים לגזור גזירות על הדת ומנעו מיהודים מלשמור את מצוות התורה - פרץ המרד. העם היהודי הגיע לנקודת אין-ברירה. סולקו כל השיקולים הרציונליים, וקומץ מכבים קם והניף את נס המרד באימפריה היוונית. והוא גם ניצח, כי כאשר עם-ישראל נאבק על נפשו וגבו אל הקיר - אין כוח בעולם שיכול לעמוד נגדו.
קץ להקזת הדם!
גם מלחמת החורמה שהכריזה ארה"ב נגד הטרור העולמי באה מאותה הכרה של אין ברירה. מומחים ופרשנים למיניהם הסבירו שגורלם של חיילי ארה"ב ובעלות-בריתה יהיה כגורל חיילי בריה"מ שניסו להילחם באפגנים ונסוגו מוכים ומובסים. אבל ארה"ב ידעה שהפעם אין מקום לכל השיקולים הללו. חובה לקום ולהכות בכל העוצמה בראש הנחש של הטרור, כי ברירה אחרת אין. הנחישות הזאת אכן הוכחה.
ואצלנו, חמישה-עשר חודשים מנסים להתחמק מלהביט למציאות בעיניים. מאותתים, רומזים, נענים למאמצי תיווך, מתפתים להבטחות-שקר, ובינתיים דם יהודים נשפך כמים. הציבור כבר התחיל להתרגל להקזת דמו טיפין-טיפין, כי אין 'זבנג וגמרנו', כדברי המלומדים.
השבוע דומה שהגענו לרגע האמת. מקרב כל שכבות העם עלתה זעקה אחת, מרה וכואבת - די! חייבים לשים קץ לשפיכות-הדמים הזאת. מוכרחים לשנות, ביד קשה ונחושה, את מציאות-החיים שבה הטרור הרצחני משתולל ברחובותינו וגודע את חייהם של אזרחים שלווים, אנשים ונשים, זקנים ונערים צעירים, ילדים ותינוקות. כך אי-אפשר להמשיך!
כן, לפרק ולחסל
כבר נמאס להקשיב לפטפוטי-ההבל מלאי הסתירות הפנימיות (מצד אחד, ערפאת החליט לנקוט אסטרטגיה של טרור. משמע, הוא טרוריסט. מצד שני, הוא צריך להילחם בטרור. משמע, הוא מהטובים, ורק צריך לדרבן אותו לפעול). קצה נפשנו לשמוע את השאלה המטופשת בדבר ה'אלטרנטיבה', כאילו הרשות הטרוריסטית של ערפאת היא בכלל אלטרנטיבה למשהו.
את הרשות הפלסטינית יש לסלק מן העולם, כי היא מקור האסון שנחת עלינו בשמונה השנים האחרונות. רק בגללה נרצחו בשנים האלה יותר מחמש-מאות יהודים - מספר חסר-תקדים. רק בשל היד החופשית שניתנה על-ידה למחבלים נפצעו אלפי יהודים ובוצעו אין-ספור פיגועי טרור וחבלה.
מחובתנו להחזיר את הביטחון לידנו, ומשמעות הדבר - פירוק הפלסטינים מנשקם וחיסול כל מנגנוני ה'משטרה' וה'ביטחון' שלהם, שאינם אלא מנגנוני טרור. גם אז עדיין ייתכנו ניסיונות של טרור וחבלה, אבל תהיה לנו יכולת טובה לאין-ערוך לגדוע את ההתארגנויות החבלניות באיבן ולפגוע מיד במחבלים.
די להיסוסים ולחששות. אין לנו ברירה אלא להילחם ככל יכולתנו במבקשי נפשנו. ומי שעשה ניסים לאבותינו, יעשה ניסים לנו, בימים האלה ובזמן הזה.
======================
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 779, כ"ב בכסלו תשס"ב (7.12.01)