איך אפשר להפסיק את פיגועי ההתאבדות? הנה הצעה: תארו לכם שנשמתו של מחבל מתאבד היתה חוזרת לעולמנו, מתראיינת בטלוויזיית אל-ג'זירה, ומודיעה שם חד-משמעית: חברים, עבדו עלינו. לא שאהיד ולא בטיח. לא הלכנו לשום גן-עדן, להיפך - אנחנו נשרפים באש הגיהינום. לא שבעים בתולות מלטפות אותנו שם, אלא שבעים מלאכי חבלה מכים אותנו מכות רצח בשבעים אלות, ותוקעים בנו את כל המסמרים והברגים ששמנו במטען הנפץ. ולא זו בלבד, אלא שמכינים בגיהינום מדור מיוחד לאבא שלנו בין הגנבים ולאמא שלנו בין הפרוצות, לבי-+זיון ולעונש על שגידלו בבית בני בליעל כמונו. ונניח שכל שבוע מגיע מן השאול עוד אחד ועוד אחד, עד שברור לכל שזו האמת: הולכים לגיהינום.

צודק מי שמבקש להעיר בשלב הזה שההצעה לא כל-כך מעשית. אני יודע. אני אישית אמנם מאמין בכל הרצינות שהמחבלים המתפוצצים אכן נשרפים באש הגיהינום, אבל את ההופעה בטלוויזיה רק ראיתי מהרהורי ליבי, ואפילו אם תרצו אין זו אלא אגדה. אני יודע, ובכל זאת האגדה הזו שווה מחשבה שנייה: זו לא חוכמה, אתם אומרים, ברור שאילו אפשר היה לשכנע את הצעיר הפלשתיני, שההתאבדות לא מוליכה אותו לגן עדן אלא לגיהינום, ושזה דבר בטוח ונחרץ ואין עליו שום ויכוח - ברור שבמצב כזה טרור המתאבדים היה נפסק, אבל -

רגע. בכל זאת יש לנו נוסחה למלחמה יעילה בטרור: צריך למצוא את הדרך המעשית איך אפשר, בלי השאהיד שחזר מן השאול, לשכנע אותם באופן ברור ובהיר שהטרור לא מוביל אותם לשום גן-עדן, רק לגיהינום. זו אכן הדרך היחידה להלחם בטרור. היא דרך ארוכה ומחייבת הרבה סבלנות וכוח התמדה, ולמרות כל הסבל שנגרם במלחמה הזאת, עדיין לא התחלנו לצעוד בה. הפלשתינים, רובם ככולם, עדיין מאמינים שהטרור נגד ישראל הוא הכלי שמוביל אותם לאיזשהו גן-עדן שהם חולמים עליו.

ואולי דווקא הם צודקים? אולי הטרור באמת מוביל אותם לגן-עדן? הם צודקים אם אנחנו אכן, כדברי שמעון פרס, לא יכולים להלחם בלי לשמור כל הזמן על "אופק מדיני" ועל תקוה. ברגע זה התקוה היא הדבר השלילי ביותר, היא הגורם העיקרי לטרור. כל זמן שיש טרור, לא תקוה אנחנו צריכים לעורר בהם, אלא רק יאוש. רק גיהינום. וכיוון שמדובר בגן עדן מדיני וגיהינום פוליטי, הגיהינום הזה לא חייב להיות אכזרי. רק עקשני ובהיר וחד-משמעי.

אין שום צורך "לאותת" להם שאם יפסיקו את הטרור אנחנו מוכנים להידבר איתם. את זה הם יודעים יותר טוב מאתנו, וזו בדיוק הבעיה. שהם יודעים שגם אם הם ימשיכו בטרור הם לא עלולים להפסיד משהו משמעותי. זה הפירוש של האופק המדיני. פירושו שבשום מקרה שבעולם הפלשתינים לא עלולים לאבד שום דבר מן הנכסים המדיניים שיש להם. יתר על כן, הם בטוחים שגם החבילה שהובטחה להם בקמפ-דייויד על ידי ברק וקלינטון, מונחת בכספת הרשומה על שמם, ובשום אופן הם לא יאבדו משהו ממה שיש בתוכה. בעיניהם כל המלחמה כעת היא רק על נכסים שעוד אין להם. ואם זה נכון, הרי מבחינת גן העדן המדיני שאליו הם שואפים, הטרור באמת רק מקדם אותם.

לכן הצעד היעיל ביותר נגד הטרור ולמען השלום היה מתבצע, אילו היו למשל שמעון פרס ויוסי ביילין, או יוסי שריד ושלמה בן-עמי, מודיעים היום במילים ברורות שבגלל פעולות הטרור שנעשו בשנה האחרונה, לעולם ובשום תנאי, הם שוב לא יסכימו למה שהסכימו בקמפ-דייויד או בטאבה לפני הטרור. כלומר שמבחינת היהודים, במידה כלשהי ולו אפילו סימלית, הטרור מצמצם את האופק המדיני לנצח וללא תקנה. מבחינת הערבים פירוש הדבר שדרך הטרור מובילה קצת יותר לגיהינום מאשר לגן עדן, והקצת הזה היה עשוי להספיק כדי להציל חיים.

אבל ההצעה הזאת לא יותר ריאלית מן ההצעה לראיין בטלוויזיה את המתאבדים שחזרו מהעבר ההוא. ולכן אין ברירה אלא ששרון יאמר את הדברים, שזה פחות יעיל, וצריך יהיה לחזק את המסר בעשיית כמה צעדים בלתי הפיכים באותו כיוון.
===========
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
מאמרו של אורי אליצור התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ב- כב כסלו תשס"ב.