כבר הרבה שנים אני חולם, והנה המוני ילדי בתי ספר בישראל וגם קבוצות רבות של חיילים בהדרכת אנשי קצין חינוך ראשי מבקרים בחנוכה באתרי הקרבות והנצחונות של המקבים, וממילא ביישובים היהודים החדשים סביבם, וכל זה תחת הסיסמה "בימים ההם- בזמן הזה": מתנחלים בעקבות חשמונאים. והנה, ככל שעברו השנים רבו והתעצמו שתי תופעות מנוגדות: מצד אחד גדל הניכור והריחוק של ישראלים יהודים מבמת ההר, היא יהודה ושומרון, היא ארץ המקבים, עד כדי כך שאולי מחצית מן הנסקרים, ובראשם ראש הממשלה שרון, מוכנים להשליך את הארץ לערבים על מנת שיקימו בה מדינה פלסטינית. מן הצד השני גדל מספר המתנחלים היהודים ומספר יישוביהם, שהכו שורש בארץ המקבים וקשרו בה את גורלם.
עד ליום שבו אראה את חלומי מתגשם, לא נותר לי אלא לעשות את טיולנו כאן, מעל גלי האתר.
הכפר מידיה, מודיעין של הימים ההם, שתול היום בתוך התישבות יהודית צפופה, משני צידי הקו הירוק. העיר מודיעין, שילת וכפרים אחרים מכאן ומן הצד השני של הקו הירוק חשמונאים, מתיתיהו, רמת מודיעין וגבעת אהוד היא מנורה, והעיר בת 20,000 התושבים מודיעין עלית, הידועה יותר בשם קרית ספר. והלאה משם נילי ונעלה.
לאחר שמתתיהו הרים את נס המרד, הוא ברח להרים. לאן? להרי גופנה, הידועים היום כאיזור ביר זית, מכביש פנחס וולרשטיין, המחבר את בית אל עם דולב, וצפונה. המבקר שם רואה בעיניו, כיצד ההרים המבותרים האלה, עם הוודיות העמוקות, סיפקו מיסתור אידיאלי, והצבא היווני הכבד לא היה יכול לתמרן במקום הזה. ובזמן הזה שומרים על הרי גופנה חלמיש היא נווה צוף, עטרות ונחליאל, דולב וה"טלמונים": טלמון, נריה, זית רענן, חורש ירון, הר חרשה.
מהרי גופנה ניהלו המקבים מלחמת גרילה, הגיחו בהפתעה. את הקרב הראשון נגד כוח צבאי סדיר לחמו כנראה במעלה הלבונה שהיתה הקצה הצפוני של היישוב היהודי. צפונה משם ישבו השומרונים, שמיד עם פרוץ המרד הצטרפו לצוררים ורדפו את היהודים. במעלה הלבונה היכה יהודה את אפולוניוס, ומאז לחם כשחרב אפולוניוס בידו. סעו היום ליישוב מעלה לבונה, הביטו סביב, וראו על ראשי ההרים את עלי ההולכת ומתרחבת, ושכונתה החדשה, פלגי מים, כמעט ונושקת ביישוב רחלים, בואכה לאריאל. ומן הצד השני עלי כמעט ונוגעת בשילה, הנוגעת בשבות רחל, שבנותיה, מצפה אחייה, עדיעד ועוד, כבר נוגעות בבקעת הירדן.
הקרב השני נגד צבא יווני סדיר היה מארב שהניח יהודה למצביא היווני סרון. זה היה בכביש 443 של הזמן הזה, היורד מגבעת זאב ללטרון, בימים ההם מעלה בית חורון. סרון הוכה. הקרב הגדול הראשון, נגד ניקנור וגורגיאס, הסתיים בנצחון כפול. בעמק איילון היתה בימים ההם עיר בשם אמאוס, ושם חנו היוונים ועמם סוחרי עבדים עם כספם הרב, לקנות בו את העבדים היהודים שיילקחו לאחר הנצחון היווני הבטוח. ליד אמאוס היום מבוא חורון ופרק קנדה. יהודה שרף את המחנה היווני ואח'כ עלה במעלה בית חורון להשמיד את החלק השני של הצבא היווני שיצא לחפש אותו בהרים. שם - היישוב בית חורון והעיר גבעת זאב של הזמן הזה.
אני מדבר אליכם מקרית ארבע, היא חברון, בימים ההם עיר אדומית. האדומים שלטו על כל הדרום, עד חלחול, עד המצודה היהודית בית צור. את חברון כבש יהודה, ושרף. את החשבון הסופי עם האדומים עשה יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון: הוא כבש את השטח והעמיד את האדומים בפני ברירה טרנספר או גיור. רובם התגיירו, ונטמעו בעם ישראל.
ליד בית צור היכה יהודה צבא יווני אדיר בפיקודו של ליזיאס, והנצחון הזה איפשר לו לנוע צפונה לירושלים ולטהר את המקדש. היהודים לא שכחו את בית צור, ובזמן הזה הקימו לידה יישוב פורח בשם כרמי צור.
אך ליזיאס בא פעם שניה, לפרוץ לירושלים דרך הדרום. הפעם נפלה בית צור, וצבאו התגלגל והגיע עד לגוש עציון של הזמן הזה. שם, בבית זכריה ח'רבת זכריא של היום בין אלון שבות, ראש צורים ואלעזר ניטש קרב גדול, שבו ניצחו היוונים. היישוב אלעזר נקרא על שם אלעזר החשמונאי, שראה פיל מלחמה ועליו מגדל מפואר , חשב ששם המלך, פרץ לשם ונעץ את פגיונו בבטן הפיל. הפיל קרס, ומחץ אותו.
ושוב אנחנו ליד מעלה בית חורון, משם עלה ניקנור עם צבא גדול, הפעם עם פקודה להשמיד את היהודים, ולא רק להוציאם לשמד. בירושלים חרף וגידף, רצח ואיים להחריב את המקדש, והקרב הבלתי נמנע התחולל בכפר חדשה, שם נחל יהודה ניצחון מכריע, הרג את ניקנור, ואת ראש וידו הוקיע על חומות ירושלים. "יום ניקנור" נקבע כחג. על שדה הקרב יושבת היום גבעון החדשה , שתמיד שאלו את תושביה: חדשה מה? אז שיהיה "גבעון החדשה", על שם גבעון המקראית, היא הכפר אל ג'יב שבקרבת מקום.
יהודה נפל בקרב אלעשה. בכחידס היווני חנה בבארות (אלבירה?) ויהודה בבאר זית, נשמע מוכר. יהודה היכה את האגף הימני של האויב, ליד הר בעל חצור, אך הוכרע ונפל בידי האגף האחר: היום שומר על הר בעל חצור הישוב עופרה, ומעל לאל-בירה יושבת פסגות.
יונתן, שקיבל את הפיקוד, ברח "למדבר תקוע", שאת נופו רואים היום מחלונות היישובים היהודיים תקוע, נוקדים ואלדד. כשהתחזק, עבר למכמש, ומשם חזר והשתלט על הארץ. היום: מעלה מכמש, כוכב השחר, רימונים, מעלה ארז (על שם ארז גרשטיין, מפקד יק'ל שנפל בלבנון) מצפה דני (ע'ש דני פריי, שנרצח בבת במעלה מכמש בשנת 1994, מראשוני קרבנות "שלום אוסלו") ומצפה חגית (על שם חגית זוויצקי, שביחד עם חברתה ליאת קסטיאל נרצחו בנחל פרת, הוא וודי קלט). היום חזרו יהודים והתישבו בנחל.
את מקדש השומרונים בהר גריזים החריב יוחנן הורקנוס. אנשי היישוב הר ברכה יושבים בסמיכות לחורבותיו, שנחשפו לא מכבר. את סבסטיה, שומרון הקדומה, כבשו בניו של הורקנוס, אריסטובלוס ואנטיגונוס, לאחר מצור של שנה. מול סבסטיה יושבת היום שבי שומרון. ליד יריחו, בשטח הנשלט ע'י ישראל ארמונות החשמונאים ובקירבתם וורד יריחו ומיצפה יריחו.
השלמנו "סיבוב" בארץ המקבים, ומצאנו את "ארץ המתנחלים", זאת הארץ שאריאל שרון מבקש להפוך למדינת פלסטין, אבל היה לא תהיה, וכדברי שמעון החשמונאי ליוונים:
"לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר נכבשה בעת מן העתים בלא משפט, וכאשר היה לאל ידינו השיבונו אותה לנו".
השמאל המציא מנטרה חדשה במקום "השלום" שהתרסק: "אופק מדיני", וכוונתו כמובן לאופק פלסטיני אבל לנו יש אופק יהודי - למהר ולהביא מליון יהודים לארץ המקבים.
אנחנו , הרואים את האופק היהודי, מחפשים דרכים להתגבר על מכשול הבעייה הערבית שלא יחסום לנו את האופק הזה.
הם רואים אופק פלסטיני ואת "בעיית" ההתנחלות היהודית כמכשול.
זה כל ההבדל.
=====================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.
עד ליום שבו אראה את חלומי מתגשם, לא נותר לי אלא לעשות את טיולנו כאן, מעל גלי האתר.
הכפר מידיה, מודיעין של הימים ההם, שתול היום בתוך התישבות יהודית צפופה, משני צידי הקו הירוק. העיר מודיעין, שילת וכפרים אחרים מכאן ומן הצד השני של הקו הירוק חשמונאים, מתיתיהו, רמת מודיעין וגבעת אהוד היא מנורה, והעיר בת 20,000 התושבים מודיעין עלית, הידועה יותר בשם קרית ספר. והלאה משם נילי ונעלה.
לאחר שמתתיהו הרים את נס המרד, הוא ברח להרים. לאן? להרי גופנה, הידועים היום כאיזור ביר זית, מכביש פנחס וולרשטיין, המחבר את בית אל עם דולב, וצפונה. המבקר שם רואה בעיניו, כיצד ההרים המבותרים האלה, עם הוודיות העמוקות, סיפקו מיסתור אידיאלי, והצבא היווני הכבד לא היה יכול לתמרן במקום הזה. ובזמן הזה שומרים על הרי גופנה חלמיש היא נווה צוף, עטרות ונחליאל, דולב וה"טלמונים": טלמון, נריה, זית רענן, חורש ירון, הר חרשה.
מהרי גופנה ניהלו המקבים מלחמת גרילה, הגיחו בהפתעה. את הקרב הראשון נגד כוח צבאי סדיר לחמו כנראה במעלה הלבונה שהיתה הקצה הצפוני של היישוב היהודי. צפונה משם ישבו השומרונים, שמיד עם פרוץ המרד הצטרפו לצוררים ורדפו את היהודים. במעלה הלבונה היכה יהודה את אפולוניוס, ומאז לחם כשחרב אפולוניוס בידו. סעו היום ליישוב מעלה לבונה, הביטו סביב, וראו על ראשי ההרים את עלי ההולכת ומתרחבת, ושכונתה החדשה, פלגי מים, כמעט ונושקת ביישוב רחלים, בואכה לאריאל. ומן הצד השני עלי כמעט ונוגעת בשילה, הנוגעת בשבות רחל, שבנותיה, מצפה אחייה, עדיעד ועוד, כבר נוגעות בבקעת הירדן.
הקרב השני נגד צבא יווני סדיר היה מארב שהניח יהודה למצביא היווני סרון. זה היה בכביש 443 של הזמן הזה, היורד מגבעת זאב ללטרון, בימים ההם מעלה בית חורון. סרון הוכה. הקרב הגדול הראשון, נגד ניקנור וגורגיאס, הסתיים בנצחון כפול. בעמק איילון היתה בימים ההם עיר בשם אמאוס, ושם חנו היוונים ועמם סוחרי עבדים עם כספם הרב, לקנות בו את העבדים היהודים שיילקחו לאחר הנצחון היווני הבטוח. ליד אמאוס היום מבוא חורון ופרק קנדה. יהודה שרף את המחנה היווני ואח'כ עלה במעלה בית חורון להשמיד את החלק השני של הצבא היווני שיצא לחפש אותו בהרים. שם - היישוב בית חורון והעיר גבעת זאב של הזמן הזה.
אני מדבר אליכם מקרית ארבע, היא חברון, בימים ההם עיר אדומית. האדומים שלטו על כל הדרום, עד חלחול, עד המצודה היהודית בית צור. את חברון כבש יהודה, ושרף. את החשבון הסופי עם האדומים עשה יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון: הוא כבש את השטח והעמיד את האדומים בפני ברירה טרנספר או גיור. רובם התגיירו, ונטמעו בעם ישראל.
ליד בית צור היכה יהודה צבא יווני אדיר בפיקודו של ליזיאס, והנצחון הזה איפשר לו לנוע צפונה לירושלים ולטהר את המקדש. היהודים לא שכחו את בית צור, ובזמן הזה הקימו לידה יישוב פורח בשם כרמי צור.
אך ליזיאס בא פעם שניה, לפרוץ לירושלים דרך הדרום. הפעם נפלה בית צור, וצבאו התגלגל והגיע עד לגוש עציון של הזמן הזה. שם, בבית זכריה ח'רבת זכריא של היום בין אלון שבות, ראש צורים ואלעזר ניטש קרב גדול, שבו ניצחו היוונים. היישוב אלעזר נקרא על שם אלעזר החשמונאי, שראה פיל מלחמה ועליו מגדל מפואר , חשב ששם המלך, פרץ לשם ונעץ את פגיונו בבטן הפיל. הפיל קרס, ומחץ אותו.
ושוב אנחנו ליד מעלה בית חורון, משם עלה ניקנור עם צבא גדול, הפעם עם פקודה להשמיד את היהודים, ולא רק להוציאם לשמד. בירושלים חרף וגידף, רצח ואיים להחריב את המקדש, והקרב הבלתי נמנע התחולל בכפר חדשה, שם נחל יהודה ניצחון מכריע, הרג את ניקנור, ואת ראש וידו הוקיע על חומות ירושלים. "יום ניקנור" נקבע כחג. על שדה הקרב יושבת היום גבעון החדשה , שתמיד שאלו את תושביה: חדשה מה? אז שיהיה "גבעון החדשה", על שם גבעון המקראית, היא הכפר אל ג'יב שבקרבת מקום.
יהודה נפל בקרב אלעשה. בכחידס היווני חנה בבארות (אלבירה?) ויהודה בבאר זית, נשמע מוכר. יהודה היכה את האגף הימני של האויב, ליד הר בעל חצור, אך הוכרע ונפל בידי האגף האחר: היום שומר על הר בעל חצור הישוב עופרה, ומעל לאל-בירה יושבת פסגות.
יונתן, שקיבל את הפיקוד, ברח "למדבר תקוע", שאת נופו רואים היום מחלונות היישובים היהודיים תקוע, נוקדים ואלדד. כשהתחזק, עבר למכמש, ומשם חזר והשתלט על הארץ. היום: מעלה מכמש, כוכב השחר, רימונים, מעלה ארז (על שם ארז גרשטיין, מפקד יק'ל שנפל בלבנון) מצפה דני (ע'ש דני פריי, שנרצח בבת במעלה מכמש בשנת 1994, מראשוני קרבנות "שלום אוסלו") ומצפה חגית (על שם חגית זוויצקי, שביחד עם חברתה ליאת קסטיאל נרצחו בנחל פרת, הוא וודי קלט). היום חזרו יהודים והתישבו בנחל.
את מקדש השומרונים בהר גריזים החריב יוחנן הורקנוס. אנשי היישוב הר ברכה יושבים בסמיכות לחורבותיו, שנחשפו לא מכבר. את סבסטיה, שומרון הקדומה, כבשו בניו של הורקנוס, אריסטובלוס ואנטיגונוס, לאחר מצור של שנה. מול סבסטיה יושבת היום שבי שומרון. ליד יריחו, בשטח הנשלט ע'י ישראל ארמונות החשמונאים ובקירבתם וורד יריחו ומיצפה יריחו.
השלמנו "סיבוב" בארץ המקבים, ומצאנו את "ארץ המתנחלים", זאת הארץ שאריאל שרון מבקש להפוך למדינת פלסטין, אבל היה לא תהיה, וכדברי שמעון החשמונאי ליוונים:
"לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר נכבשה בעת מן העתים בלא משפט, וכאשר היה לאל ידינו השיבונו אותה לנו".
השמאל המציא מנטרה חדשה במקום "השלום" שהתרסק: "אופק מדיני", וכוונתו כמובן לאופק פלסטיני אבל לנו יש אופק יהודי - למהר ולהביא מליון יהודים לארץ המקבים.
אנחנו , הרואים את האופק היהודי, מחפשים דרכים להתגבר על מכשול הבעייה הערבית שלא יחסום לנו את האופק הזה.
הם רואים אופק פלסטיני ואת "בעיית" ההתנחלות היהודית כמכשול.
זה כל ההבדל.
=====================
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.