מכבסת המילים הישראלית עולה מדרגה. המוח היהודי הקודח שהמציא מילים יפות, רלבנטיות וחדשניות באמת אחרי אלפיים שנות גלות- פעם פעימות נוספות. והרעיון שמהותו לבלבל את האויב, אומץ כשיטה של השלטון לבלבל את דעתם של נתיניו. התקדמות לאחור הפכה לנסיגה לפנים למען השלום. אחר כך היא תורגמה ל-פעימה. ובריחה מבישה מלבנון נקראת בעברית "יציאה" או אגם שיבה הביתה.
במקום עברית ברורה ומובנת אנו מקבלים שפה דיפלומטית ששומעה צריך לחזור ולתהות "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת"? ל1%- או ל95- אחוזים? ואגב, למה אחוזים בכלל? הרי פה מדובר דווקא בהפסקת האחיזה, בבריחה מבוהלת, אז מה אוחזים פה בכלל? ומה באמת פירושה של "פגיעה" בתחנת השידור, בעמדה או במפקדה?
ועכשיו נוספה לנו מילה לועזית של רלבנטיות. מה זה שערפאת הוא לא רלבנטי, מה זה אומר ? שהוא לא קיים? שיפסיק לרצוח? שהוא חוזר בתשובה? מתגייר? או אולי מתגלח?
לא רלבנטי, בהבנה הקטנה שלי, זה כשראיתי את הלוויה שלו כשפרס סופד לו ליד הקבר. וכשהיורש שלו מכריז על זכות השיבה, ועל הכרה בזכויות של עם ישראל, ומוליך את ערביי ארץ ישראל חזרה למדבריות סעודיה או להתישבות חדשה בלוב ומצרים.
שרון אי רלבנטי
עד אז, מסתבר יותר שהבלתי רלבנטי הוא, למשל, שרון. האיש שנישא לתפקידו על גלי הצבעה חסרי תקדים והתגייסות מאסיבית של הימין (כולל החתום על המאמר הזה) שעבד קשה למענו, סופר את מספר הנרצחים היהודים הגדול ביותר של ראש ממשלה מכהן.
המצביא הנערץ שהוביל את עם ישראל לנצחונות גדולים, מכריעים ומלהיבים, מפסיד מול נוכל קטן ורמאי. האיש שנכנס ללכסיקון הפוליטי עם הצעקה הבלתי נשכחת: "מי בעד חיסול הטרור". עלה על המסלול של מי שהטרור מחסל אותו, את הקריירה שלו, ואת מקומו המכובד בהיסטוריה היהודית והישראלית.
אריק שרון שהבטיח בטחון לכל אזרח במדינה, הביא למצב שהבטחון האישי אינו נתפס כרלבנטי כלל. הוא הביא להסתגרות העם בביתו. לפגיעה קשה בכלכלה. לסגירת מלונות, מסעדות וחברות טיולים.
שמעון פרס
כבר לא רלבנטי. כבר לא ריאלי. ואולי יקרה נס והוא יכריז על הסכמי אוסלו כבלתי רלבנטיים. מה שיחזיר אותו לשדה הרלבנטי.
שבכל דור ודור
אז, מי כן רלבנטי? לא האויב, בהכרזת ממשלה. לא מי שהציג עצמו כאוהב- על פי מבחן התוצאה. מי שנותר רלבנטי, כתמיד, הוא עם ישראל. העם הבלתי מובן הזה שעל פי הסקרים פוחד יותר, אך פטריוטי יותר.
זה שחייליו מתמגנים והולכים בתוקף צו השלטון, אך אזרחיו הולכים ומתישבים, בתוקף צו מצפונם והרוח היהודית שבתוכם. האומה הקטנה, מוקפת האויבים, שרלבנטית וחזקה יותר ממי שמתימרים להוביל אותה. עם שאיתן יותר ממנהיגיו. זהו ציבור שמישיר מבטו אל ההיסטוריה ופועל בניגוד לחוקיה. זוהי קהילה מפולגת, שסועה, שקועה בריב ובמדון בתוך תוכה בירור מתמיד וחריף של מהותה, ועם זאת עומדת בחיוך כנגד העולם כולו.
הספידו אותנו כלא רלבנטים עוד, קברו אותנו כברית ישנה והעמידו עלינו ציון מצבה של ברית חדשה, עד שגילו שאיכשהו אנו עומדים על הרגליים, איתן וגבוה מעל כולם. סולם ניצב ארצה וראשו נטוע בשמיים.
את זה לא מבינות כל הממשלות שלנו. שאם הם רוצים להיות רלבנטיים באמת שילכו "אל בית המדרש, אל המעיין ממנו שאבו אחינו המומתים עוז ותעצומות נפש". המעיין הנובע שביאליק לא הצליח לשכוח, ושב לגמוע ממנו גם ממחוזות מרוחקים. המעיין שהמשומד הגדול, היינריך היינה- שבימים אלו מציינים בארץ ישראל את פעלו- שב אליו בבכי של חרטה.
מי שרלבנטי זה לא מנהיג כנופיות, וגם לא מזכ"ל האו"ם, ואפילו לא בוש המפתיע לטובה. המנהיגים הרלבנטיים הם הרב אליהו, והרב שפירא, והרב עובדיה, והרב אלישיב ועוד ועוד. זו הרבנות הראשית של ארץ ישראל, עם הרב לאו והרב בקשי-דורון, של אלו המחברים אותנו לאבינו שבשמיים, הרלבנטי ביותר והבלעדי. וביום ששרון יבין את זה, ויפנה בנתיב הזה, הוא יהיה מאד רלבנטי. אגב, גם פרס.
ועל פני הארץ
אנו רק בני אדם, במערכות מדיניות ופוליטיות. ולמרבית הפלא, מתברר שהכי רלבנטי, והעדכני ביותר, הוא דווקא מי שהיה. רחבעם זאבי הי"ד, בתירגום עכשווי של גלגול רעיונותיו של גנדי ההודי למציאות המזרח תיכונית. הטרנספר הופך יותר ויותר רלבנטי. השמאל מעדכן אותו במונחים של "היפרדות". של אנחנו כאן והם שם, ושלום על ישראל. (איך אמרנו? הרלבנטיות של התורה, של "הפרד נא מעלי", שהציע אברהם ללוט) הרעיון מחלחל עמוק, עמוק. כי כל השחקנים על במת המזרח התיכון החדש, הובילו אליו. מי במרחץ דמים ומי בקוצר הראות שלו. ורק חבל שהאיש שקבע אותו כרלבנטי במציאות החיים שלנו, לא יזכה לראותו במו עיניו.
============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
במקום עברית ברורה ומובנת אנו מקבלים שפה דיפלומטית ששומעה צריך לחזור ולתהות "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת"? ל1%- או ל95- אחוזים? ואגב, למה אחוזים בכלל? הרי פה מדובר דווקא בהפסקת האחיזה, בבריחה מבוהלת, אז מה אוחזים פה בכלל? ומה באמת פירושה של "פגיעה" בתחנת השידור, בעמדה או במפקדה?
ועכשיו נוספה לנו מילה לועזית של רלבנטיות. מה זה שערפאת הוא לא רלבנטי, מה זה אומר ? שהוא לא קיים? שיפסיק לרצוח? שהוא חוזר בתשובה? מתגייר? או אולי מתגלח?
לא רלבנטי, בהבנה הקטנה שלי, זה כשראיתי את הלוויה שלו כשפרס סופד לו ליד הקבר. וכשהיורש שלו מכריז על זכות השיבה, ועל הכרה בזכויות של עם ישראל, ומוליך את ערביי ארץ ישראל חזרה למדבריות סעודיה או להתישבות חדשה בלוב ומצרים.
שרון אי רלבנטי
עד אז, מסתבר יותר שהבלתי רלבנטי הוא, למשל, שרון. האיש שנישא לתפקידו על גלי הצבעה חסרי תקדים והתגייסות מאסיבית של הימין (כולל החתום על המאמר הזה) שעבד קשה למענו, סופר את מספר הנרצחים היהודים הגדול ביותר של ראש ממשלה מכהן.
המצביא הנערץ שהוביל את עם ישראל לנצחונות גדולים, מכריעים ומלהיבים, מפסיד מול נוכל קטן ורמאי. האיש שנכנס ללכסיקון הפוליטי עם הצעקה הבלתי נשכחת: "מי בעד חיסול הטרור". עלה על המסלול של מי שהטרור מחסל אותו, את הקריירה שלו, ואת מקומו המכובד בהיסטוריה היהודית והישראלית.
אריק שרון שהבטיח בטחון לכל אזרח במדינה, הביא למצב שהבטחון האישי אינו נתפס כרלבנטי כלל. הוא הביא להסתגרות העם בביתו. לפגיעה קשה בכלכלה. לסגירת מלונות, מסעדות וחברות טיולים.
שמעון פרס
כבר לא רלבנטי. כבר לא ריאלי. ואולי יקרה נס והוא יכריז על הסכמי אוסלו כבלתי רלבנטיים. מה שיחזיר אותו לשדה הרלבנטי.
שבכל דור ודור
אז, מי כן רלבנטי? לא האויב, בהכרזת ממשלה. לא מי שהציג עצמו כאוהב- על פי מבחן התוצאה. מי שנותר רלבנטי, כתמיד, הוא עם ישראל. העם הבלתי מובן הזה שעל פי הסקרים פוחד יותר, אך פטריוטי יותר.
זה שחייליו מתמגנים והולכים בתוקף צו השלטון, אך אזרחיו הולכים ומתישבים, בתוקף צו מצפונם והרוח היהודית שבתוכם. האומה הקטנה, מוקפת האויבים, שרלבנטית וחזקה יותר ממי שמתימרים להוביל אותה. עם שאיתן יותר ממנהיגיו. זהו ציבור שמישיר מבטו אל ההיסטוריה ופועל בניגוד לחוקיה. זוהי קהילה מפולגת, שסועה, שקועה בריב ובמדון בתוך תוכה בירור מתמיד וחריף של מהותה, ועם זאת עומדת בחיוך כנגד העולם כולו.
הספידו אותנו כלא רלבנטים עוד, קברו אותנו כברית ישנה והעמידו עלינו ציון מצבה של ברית חדשה, עד שגילו שאיכשהו אנו עומדים על הרגליים, איתן וגבוה מעל כולם. סולם ניצב ארצה וראשו נטוע בשמיים.
את זה לא מבינות כל הממשלות שלנו. שאם הם רוצים להיות רלבנטיים באמת שילכו "אל בית המדרש, אל המעיין ממנו שאבו אחינו המומתים עוז ותעצומות נפש". המעיין הנובע שביאליק לא הצליח לשכוח, ושב לגמוע ממנו גם ממחוזות מרוחקים. המעיין שהמשומד הגדול, היינריך היינה- שבימים אלו מציינים בארץ ישראל את פעלו- שב אליו בבכי של חרטה.
מי שרלבנטי זה לא מנהיג כנופיות, וגם לא מזכ"ל האו"ם, ואפילו לא בוש המפתיע לטובה. המנהיגים הרלבנטיים הם הרב אליהו, והרב שפירא, והרב עובדיה, והרב אלישיב ועוד ועוד. זו הרבנות הראשית של ארץ ישראל, עם הרב לאו והרב בקשי-דורון, של אלו המחברים אותנו לאבינו שבשמיים, הרלבנטי ביותר והבלעדי. וביום ששרון יבין את זה, ויפנה בנתיב הזה, הוא יהיה מאד רלבנטי. אגב, גם פרס.
ועל פני הארץ
אנו רק בני אדם, במערכות מדיניות ופוליטיות. ולמרבית הפלא, מתברר שהכי רלבנטי, והעדכני ביותר, הוא דווקא מי שהיה. רחבעם זאבי הי"ד, בתירגום עכשווי של גלגול רעיונותיו של גנדי ההודי למציאות המזרח תיכונית. הטרנספר הופך יותר ויותר רלבנטי. השמאל מעדכן אותו במונחים של "היפרדות". של אנחנו כאן והם שם, ושלום על ישראל. (איך אמרנו? הרלבנטיות של התורה, של "הפרד נא מעלי", שהציע אברהם ללוט) הרעיון מחלחל עמוק, עמוק. כי כל השחקנים על במת המזרח התיכון החדש, הובילו אליו. מי במרחץ דמים ומי בקוצר הראות שלו. ורק חבל שהאיש שקבע אותו כרלבנטי במציאות החיים שלנו, לא יזכה לראותו במו עיניו.
============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.