לא רק הפצצת מיפקדות ריקות לא תועיל, גם הפצצת מיפקדות מאויישות לא תועיל. והיא תבוא. גם כניסה מסיבית יותר לשטחי איי, ולזמן ממושך יותר, גם היא תבוא כאשר היא כבר לא תועיל. וגם סילוק ערפאת יבוא, כאשר גם הוא כבר לא יועיל. הפכנו להיות מומחים לתרופות יעילות שפג תוקפן, ובמכות העיתוי הוא שאלה קריטית הרבה יותר מבתרופות. מכה שיכולה ברגע מסויים להפיל את היריב על הקרשים ולסיים את הקרב, עלולה להיות בלתי משמעותית רבע שעה יותר מאוחר. ומה שמעצבן במיוחד הוא, שאת התורה הזאת למדנו מאריאל שרון. כל שנותיו בצה"ל הוא היה אומר - תמיד להכות את האוייב בזמן ובמקום הבלתי צפויים. רק אם תוציא אותו משיווי משקלו, תוכל להכריע את המערכה.
כך אני מבין את האמירה האומללה שלו יומיים לפני גל הפיגועים הנורא של השבוע שעבר, ש"מצאנו את התשובה לטרור". באופן חלקי הוא צדק. החיסול הממוקד הוא אמצעי מהסוג שמכריע מערכות. אבל הוא האמצעי היחיד שבו ישראל בראשות שרון פועלת כמו משהו בראשות שרון. אם זה היה מספיק, לא היה צורך להפציץ מיפקדות, ריקות או לא, ולא היה צריך להביא את הממשלה עד משבר סביב הצהרה מדינית כזו או אחרת, ולא היה צריך להעלות באש את המסוקים של הראיס, ולהטיל כתר וסגר, ולחדור לכאן ולהכניס טנקים לשם. את כל אלה אנחנו עושים כי הסיכול הממוקד הוא רק חלק של התמונה. ובכל הצעדים האחרים אנחנו מכים את האוייב תמיד במקום הכי צפוי, ותמיד בזמן הכי צפוי, ותמיד מפעילים אמצעים חדשים וחריפים יותר רק אחרי שהצד השני הספיק להתכונן לקראתם היטב, מבצעית מדינית ונפשית.
נדמה שמלבד כמה שמאלנים קנאים במיוחד, כולנו כבר יודעים שכל המהומה הזאת לא פרצה בגלל ביקור שרון בהר הבית או בכלל בגלל משהו. היא בכלל לא פרצה. כמו בתשדיר על השרפות, אינתיפדת אל-אקצה לא קרתה אלא נגרמה. לערפאת היתה תכנית מההתחלה, לקבל את המדינה שלו במלחמה ולא בשלום, מהעולם ולא מישראל. והוא כבר ניסה פעם, נסיון שלא הצליח, להתחיל את המהלך הזה, כולל השם: אל-אקצה. אינתיפדת אל-אקצה הראשונה היא מה שאנחנו נוהגים לקרוא "ארועי פתיחת המנהרה". גם אז פתאום, אאוט אוף דה בלו, התחוללה מלחמה רבתי בשטח, עם חילופי אש בין כוחות פלשתיניים וישראלים, כאשר רוב היורים היו אנשי כנופיות ללא מדים, אבל אפשר היה להבחין שהם מונחים מגבוה. גם אז התירוץ היה אל אקצה וגם אז הוא היה קלוש ולא סביר.
מבחינת ערפאת, העיתוי ההוא היה הרבה יותר מתאים לפרוץ מלחמת העצמאות הפלשתינית, שכן מולו עמד נתניהו הסרבן ולא ברק המתמסר עד הסוף. אבל נתניהו חיסל את אינתיפדת אל-אקצה תוך כמה שעות, ולא מפני שהוא היה אכזרי יותר, אלא מפני שהוא פעל בזמן. נתניהו הודיע לערפאת שאם האש לא נפסקת, טנקים של צה"ל ייכנסו לרמאללה ושכם. ערפאת ידע שהוא מתכוון ברצינות, וזה הרתיע אותו. היום טנקים של צה"ל כבר נכנסים לפאתי שכם ורמאללה, וזה לא מרתיע. אילו היו נכנסים למרכז רמאללה זה היה מרתיע, אבל לשם הם יגיעו רק אחרי שגם זה כבר לא ירתיע.
יש שני סימנם בדוקים לפעולה שעבר זמנה והיא כבר לא תועיל: אם פרס מסכים לה ואם אמריקה נותנת לה גיבוי. אין ארוחות חינם: אם אתה רוצה לנצח יש לזה מחיר בינלאומי ולאומי. אם אתה רוצה לא לשלם כלום, ולצאת בסדר עם כולם, המלחמה תלך ותסלים, וכל הדם יישפך לחינם.
* * *
ערפאת הוא אמנם צרה איומה, אין צירוף גרוע יותר מאשר טרוריסט חסר מצפון ושקרן ללא ניד עפעף, שיחד עם זה הוא גם מניפולטור גאוני, תקשורתי ומדיני, גם גיבור בעיני עמו, וגם בעל מעמד בינלאומי נכבד. בטוח שכל מה שיבוא במקומו יהיה גרוע פחות. בכל מקרה את ערפאת צריך לסלק, ולפרק עד כמה שאפשר את ממלכת הרשע והשחיתות שהוא הקים כאן.אבל גם את זה, כנראה, נעשה אחרי הזמן. וללא תועלת.
=======
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות בכ"ט כסלו תשס"ב.
כך אני מבין את האמירה האומללה שלו יומיים לפני גל הפיגועים הנורא של השבוע שעבר, ש"מצאנו את התשובה לטרור". באופן חלקי הוא צדק. החיסול הממוקד הוא אמצעי מהסוג שמכריע מערכות. אבל הוא האמצעי היחיד שבו ישראל בראשות שרון פועלת כמו משהו בראשות שרון. אם זה היה מספיק, לא היה צורך להפציץ מיפקדות, ריקות או לא, ולא היה צריך להביא את הממשלה עד משבר סביב הצהרה מדינית כזו או אחרת, ולא היה צריך להעלות באש את המסוקים של הראיס, ולהטיל כתר וסגר, ולחדור לכאן ולהכניס טנקים לשם. את כל אלה אנחנו עושים כי הסיכול הממוקד הוא רק חלק של התמונה. ובכל הצעדים האחרים אנחנו מכים את האוייב תמיד במקום הכי צפוי, ותמיד בזמן הכי צפוי, ותמיד מפעילים אמצעים חדשים וחריפים יותר רק אחרי שהצד השני הספיק להתכונן לקראתם היטב, מבצעית מדינית ונפשית.
נדמה שמלבד כמה שמאלנים קנאים במיוחד, כולנו כבר יודעים שכל המהומה הזאת לא פרצה בגלל ביקור שרון בהר הבית או בכלל בגלל משהו. היא בכלל לא פרצה. כמו בתשדיר על השרפות, אינתיפדת אל-אקצה לא קרתה אלא נגרמה. לערפאת היתה תכנית מההתחלה, לקבל את המדינה שלו במלחמה ולא בשלום, מהעולם ולא מישראל. והוא כבר ניסה פעם, נסיון שלא הצליח, להתחיל את המהלך הזה, כולל השם: אל-אקצה. אינתיפדת אל-אקצה הראשונה היא מה שאנחנו נוהגים לקרוא "ארועי פתיחת המנהרה". גם אז פתאום, אאוט אוף דה בלו, התחוללה מלחמה רבתי בשטח, עם חילופי אש בין כוחות פלשתיניים וישראלים, כאשר רוב היורים היו אנשי כנופיות ללא מדים, אבל אפשר היה להבחין שהם מונחים מגבוה. גם אז התירוץ היה אל אקצה וגם אז הוא היה קלוש ולא סביר.
מבחינת ערפאת, העיתוי ההוא היה הרבה יותר מתאים לפרוץ מלחמת העצמאות הפלשתינית, שכן מולו עמד נתניהו הסרבן ולא ברק המתמסר עד הסוף. אבל נתניהו חיסל את אינתיפדת אל-אקצה תוך כמה שעות, ולא מפני שהוא היה אכזרי יותר, אלא מפני שהוא פעל בזמן. נתניהו הודיע לערפאת שאם האש לא נפסקת, טנקים של צה"ל ייכנסו לרמאללה ושכם. ערפאת ידע שהוא מתכוון ברצינות, וזה הרתיע אותו. היום טנקים של צה"ל כבר נכנסים לפאתי שכם ורמאללה, וזה לא מרתיע. אילו היו נכנסים למרכז רמאללה זה היה מרתיע, אבל לשם הם יגיעו רק אחרי שגם זה כבר לא ירתיע.
יש שני סימנם בדוקים לפעולה שעבר זמנה והיא כבר לא תועיל: אם פרס מסכים לה ואם אמריקה נותנת לה גיבוי. אין ארוחות חינם: אם אתה רוצה לנצח יש לזה מחיר בינלאומי ולאומי. אם אתה רוצה לא לשלם כלום, ולצאת בסדר עם כולם, המלחמה תלך ותסלים, וכל הדם יישפך לחינם.
* * *
ערפאת הוא אמנם צרה איומה, אין צירוף גרוע יותר מאשר טרוריסט חסר מצפון ושקרן ללא ניד עפעף, שיחד עם זה הוא גם מניפולטור גאוני, תקשורתי ומדיני, גם גיבור בעיני עמו, וגם בעל מעמד בינלאומי נכבד. בטוח שכל מה שיבוא במקומו יהיה גרוע פחות. בכל מקרה את ערפאת צריך לסלק, ולפרק עד כמה שאפשר את ממלכת הרשע והשחיתות שהוא הקים כאן.אבל גם את זה, כנראה, נעשה אחרי הזמן. וללא תועלת.
=======
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות בכ"ט כסלו תשס"ב.