על השואה נכתבו בזמן השואה שני ספרים בידי שני תלמידי חכמים גדולים שבעצמם נלכדו בה ונהרגו על קידוש השם. האחד, "אם הבנים שמחה" לרבי ייששכר טייכטהאל הי"ד, והשני, "אש קודש" לר' קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד. כמעט כל הדברים שלהלן הם ציטוטים מדברי בעל "אש קודש" שדרש באזני שומעיו (ת"ש-תש"ב) והעלה אותן על הכתב בתוככי גטו ורשה, ועם חיסולו.

וכי מי יכול להעיז ולדבר על נושא כזה? רק מי שהיה שם ונהרג – לו הזכות לדבר.

"מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה", אורו של הקב"ה מופיע לאדם דווקא מן המצרים. וככל שהמצרים עמוקים וקשים יותר, כך מגיע אליו אור עליון יותר. "משל לבן מלך שנשבה בין פוחזים וריקים שמענים אותו והרגיש פתאום שהמלך קרוב אליו, התחיל לצעוק בקולות מרים מאד: "הושיעני אבי, הושיעני מלכי". הרי ההרגשה שהמלך קרוב אליו היא שהביאה אותו לצעוק. "נמצא שצעקתו היתירה סימן התגלות המלך הוא". כן גם התגברות שברון הלב של איש ישראל על צרותיו, על צרות אוהביו ועל צרות כלל ישראל – התגברות זו היא סימן להתגלות מלכות שמים, אם אכן מרגיש האדם שיראתו את ד' יתברך התחזקה ותשוקתו להמליכו התגברה. נמצא, שבאופן פרדוכסלי הסתר פנים הוא סוג מיוחד של התגלות ד'. הקב"ה מביא את האדם למצב של ייסורים נוראים, ופתאום האדם מרגיש שהוא קרוב לרבש"ע ומבין שרבש"ע קרוב אליו.

הייסורים – חסד נסתר

כל הצרות, הסבל והייסורים – במחשבתו יתברך הם חסד. חסד נסתר. צריך האיש הישראלי לעלות ולהתקרב אל מחשבתו, יתברך, ולהמשיכה אל הדיבור והעשיה, כדי שגם למטה יתגלה החסד, ולא דין והסתרת החסד. אדם צריך להבין שהצרות הן חסד, וכשהוא מבין אותן כך, זהו אכן חסד, אבל אם אין הדבר מובן כך לאדם – אזי בפועל הצרות הן רק דין וייסורים.

התגלות הדין היא למעלה מהתגלות של רחמים, אלא שלעת עתה קשה עלינו לקבלו ולהשיגו, איננו יכולים לעמוד בדין והוא לדידנו רק דין ועונש. כשראה הקב"ה שאיננו יכולים לעמוד במידת הדין, שיתף עמה מידת הרחמים. בעולם הזה העבודה היא בכהנים והלכה כבית הלל, שהם בחינת חסד. אבל לעתיד לבוא עבודה בלויים והלכה כבית שמאי שהם בחינת דין. לעתיד תתגלה בחינת החסד אשר בדין, יתגלה החסד שבכל הצרות של ישראל ורק מפני שעכשיו העולם אינו ראוי לכך – נעשו לנו הצרות הללו דין ועונש.

הנביאים שהביטו על צרות ישראל כצופים מלמעלה, ראו בהן גודל האור, מה שאין כן מי שמביט על הצרות מלמטה – לו קשה לראות את האור שבהן.

ומשה רבינו, כאשר פרעה הרע עוד לישראל ואחר שבא משה לפניו, שאל לקב"ה: "למה הרעתה לעם הזה" (שמות ה כב) – כי ישראל אז היו מחשבותם כמחשבותינו עתה: ציפינו לישועה, ולבסוף עוד הרע לנו, עוד חזקו הצרות, על כן פנה משה אל ד' ואמר: אני אכן יודע שהצרות לטובה, אבל "למה הרעתה לעם הזה" – שהם אינם יכולים כבר לסבול הצרות ואינם יכולים לראות את הטוב שבהן, מצד האמת המוחלטת. ודאי, שבצרות גנוזה טובה, אבל אנשים רגילים אינם רואים זאת.

חבלי משיח - שבירת היש לשם הופעת אור הגאולה

חבלי משיח הם כמו חבלי לידה – נולדים מתוך הייסורים. פשוט הוא, שמצבנו בא למרק את העוונות קודם התגלות ביאת המשיח. אי אפשר לכל דבר שייוולד, היינו שיימשך על ידו ויתגלה ממנו אור חדש, בלתי שיבוא חלק האור של עצמו לידי ביטול. הופעת אור חדש צריכה לבטל אור ישן. כי אי אפשר לכל דבר שיתגלה באור ד' אלא על ידי "ביטול היש" כנודע. כמו הגרעין הנזרע – קודם שתתגלה על ידו בריאה חדשה של פירות ועלים שהיו טמונים בו ולא נראים , והם גדולים ממנו כמה מונים – קודם לכן צריכה יישות הגרעין להירקב באדמה, ואחרי שהוא מתבטל, צומח ממנו עץ נפלא. וזוהי בחינת "מיתה" משמעות "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג טז) – שקודם שבריאה חדשה נולדת מן האשה, צריכים כוחות עצמה להתבטל ממנה. האם הרוצה ללדת ילד, צריכה במידה מסוימת להימחק ולהיבטל.

וכעין זה הם חבלי משיח: כי הגאולה היא התגלות אלוהית שד' יתברך יגלה את אורו על ידי ישראל בעולם כולו. וכדי שיזכו ישראל שיתגלה אור גדול כל כך על ידם, צריכים להתבטלות כוחותיהם – והם חבלי משיח. וזה שנאמר: "האני אשביר ולא אוליד יאמר ד'" (ישעיה סו ט). ד' מושיב אותנו למשבר ואז מוליד. ככל שהכאב גדול יותר, בוקע אור גדול יותר. כשרואים איש ישראל סובל יותר מחבלו של משיח, נודע שעל ידו מתגלה חלק גדול יותר מאורו של משיח. הייסורים הללו הם ייסורים של שבירה לשם תיקון, ולא ייסורים לשם ייסורים. כריקבון הזרע לשם הופעת העץ וכחבלי לידה לשם ההולדה, כן חבלי משיח באים לשם הופעת הגאולה. ריבונו של עולם פועל ישועות על ידי ייסורים. לכן צריך לקבל את הייסורים, לדעת שזה תוכן הייסורים. לא למרוד בד', אלא להבין שהייסורים הם חסד מריבונו של עולם. חסד עליון מחסד. ומי שנקלע למצב כזה, נקרא להבין שאלה ייסורים של התקרבות לריבונו של עולם מתוך ביטול היש.

"צללי החושך של העתקת התורה ליונית, יהפכו לאור, כשיגלה המקור העברי בטהרתו" (מגד ירחים, עמ' מג) . על-ידי התרגום הכירו כל העמים את "ספר הספרים", אמנם בצורה מוקטנת זעירה, ולפיכך באו אותם "צללי החושך". אבל מצב זה מכשיר אותם ומחנך אותם לייעוד הגדול, שכל העולם מקטנם ועד גדולם יכירו את ה' ויעבדוהו, ואז "יהפכו לאור" – אותם צללי החושך.
=================
הרב שלמה אבינר הוא ראש ישיבת "עטרת כוהנים " ורב הישוב בית אל.
(המאמר המופיע כאן הוא לקט מהספר של הרב שלמה אבינר "טל חרמון - מועדים" )