ערפאת נשא נאום ראשון בסטטוס החדש שלו כ"בלתי רלוונטי". כל כך "בלתי רלוונטי", שהנאום שודר חי במלואו, בעברית, ותורגם תוך כדי.

אינני זוכר נאום של ראש ממשלה בישראל שזכה לרלוונטיות כזאת. ולא עוד, אלא שנציגי אירופה ומצרים וירדן השתתפו בניסוחו ושר החוץ האמריקני טרח לפרסם הודעה פומבית לפני הנאום במטרה להשפיע על מה שייאמר בו.

והם לא הסתירו, כל "הידידים" האלה שלנו, למה ומדוע. ערפאת בעצמו, בגוף נאומו, אמר את זאת: שלא לתת לשרון עילה להתחמק מן המלכודת של אוסלו, מטצ'ל, טנט וזיני. זיני הפציר בערפאת שתמורת כמה ימי שקט – כל המסלול למדינה פתוח לפניו. פאול הזכיר לו בפומבי את נאומו ואת נאום נשיא ארה'ב בדבר "חזון המדינה הפלסטינית". ושרון התראיין לפני כמה ימים לשבועון "ניוסוויק" וחזר על תכנית-השלבים, שבסופה מדינה לערבים בשם פלסטין בלב ארץ ישראל. מי אומר שאין לו "אופק מדיני"?

אנחנו איננו יודעים אם ערפאת הפעם - מקורקע ברמאללה, בלחץ צבאי ישראלי, תחת איומי אמריקה ואירופה – ישחק את המשחק ויעשה הצגה של 7 ימי שקט יחסי. יתכן שלא, ושרון יצא גדול. אבל זה הימור. כל עתידו של עם ישראל במולדתו תלוי עכשיו על חוט אחד, על טענה אחת, על קו הגנה אחד ושמו הטרור, שאם הוא נפרץ, כל הארץ חשופה ללא הגנה. מפני ששרון נטש והפקיר כל טיעון איכותי, חיובי, פוזיטיבי – למה אנחנו יושבים ביש"ע.

להיפך, הוא הודה, כביכול, שאותה האדמה אשר כל הדורות שלפנינו קראו לה "אדמת ארץ ישראל" היא אדמת פלסטין ורק בגלל הטרור, וכל עוד יש טרור, אנחנו יושבים עליה. וכאשר יקפיאו הערבים את הטרור – יקפיאו היהודים, בתמורה, את ההתנחלות, שהיא הביטוי למימוש תביעתם העתיקה וההיסטורית על הארץ, ויתחיל תהליך של נסיגה והקמת מדינה לפלסטינים על האדמה שמעכשיו עם ישראל מודה שהיא שייכת לעם אחר.

רק החוט הדק הזה – 7 ימי טרור – חוצץ בינינו לבין המהפך ההיסטורי הזה, ניתוק קו-החיים שבין עמנו לארצו עתיקת היומין, על ידינו – ובמו ידינו.

על הרקע הזה מובן, מדוע הכל חיכו בכיליון עיניים שכזה לנאומו של ערפאת. האם הוא יאפשר סוף סוף ליהודים לתלות את עצמם על עמוד התליה שבנו לעצמם, ושמו תכנית מיטצ'ל, הקובעת שהסכמי אוסלו תקפים למרות 600 הרציחות שהן 600 הפרות, תכנית מיטצ'ל היוצרת את המשוואה הממארת: התנחלות שווה טרור.

ובמיוחד מחכים הכל לפצצה המתקתקת של המדינה הפלסטינית, תכנית מפורטת ששרון הביא בסודי סודות לנשיא בוש, לפאוול ולקונדוליסה רייס בביקורו האחרון בוושינגטון, בהקפידו שאף אחד, אף יהודי ישראלי, לא יהיה נוכח מפני שאלו נודע מה שהוא הראה שם, ומפות שבוודאי הציג – הרב בני אלון לא היה יכול להמשיך ולשבת בממשלה אפילו יום אחד נוסף.

ההימור הזה של שרון על הטרור הוא כמובן רק הנחה של המצדדים להמשיך ולשבת בממשלה. אחרים יכולים לחשוב, ששרון באמת ובתמים חפץ בהקמת מדינה פלסטינית, כפי שחפץ, בשעתו, לסגת מכל סיני תמורת שלום עם מצרים ולצורך זה הרס עד היסוד את כל ההתישבות היהודית שם, אותה הקים במו ידיו.

וזה המלט הקושר ומחבר יחד אותו ואת פרס, זו להם תכנית מדינית ומשותפת – לתת לערפאת מדינה על 60%-50 משטח יש"ע במסגרת הסדר-בינים, תמורת וויתורו לעת עתה על ירושלים ועל זכות השיבה, וכך להציל את אוסלו. לו הפנים הרב אלון שזה שרון וזו האידיאולוגיה שלו, הוא היה מקיים את צוואתו של גנדי ולא היה חוזר לממשלה כל עיקר. לזכותו של השר בני אלון עלינו להניח כאן שהוא מאמין שזו לא האידיאולוגיה של שרון, וכי שרון רק מהמר, ומאמין שערפאת לא ירפה מן הטרור, למרות כל הלחצים, והטרור – אוי ואבוי שאני חייב לומר זאת – הטרור יציל אותנו מפלסטין, ממיטצ'ל, מטנט, מזיני ומאוסלו.

בדם קדושינו, בטרגדיות קורעות הלב שאנו חווים כמעט יום יום – האם לששה המשותקת, הילדה שאיבדה עין, אב ושני בניו שנרצחו יחד – בדם הזה נחלץ את עצמנו ממלכודת מדינית שבנינו לעצמנו, או שמא גרוע אף יותר, אלף מונים, אם ההימור ייכשל - בדם הזה חס ושלום תוקם מדינה פלסטינית בארץ ישראל.

מי מהמר כך בארצו, מי מהמר כך בדם בני עמו?

הלא גם אהוד ברק יכול לומר – ואולי גם אומר – ידעתי שערפאת לא יוותר על זכות השיבה, ולכן נתתי לו הכל, וכך הצלחתי לגלות את ערוותו, ואלו אנחנו, וגם הרב אלון, אומרים לו: מי מהמר ככה עם ירושלים? אולם, אם הימור על זכות השיבה פסול, הימור על הטרור – מותר?
אומר השר, הרב אילון: אנחנו יושבים בממשלה מתוך הנחה שהכיוון שלה הוא ביטול אוסלו ופירוק הרשות הפלסטינית, אולם אם יתברר ששרון ייכנס לתוך תכנית מיטצ'ל ול-7 ימי שקט ולמלכודת המדינה הפלסטינית – אזי נצא! כך אמר ברדיו, רשמתי את המלים.

כלומר - הוא, אלון, הולך "על בטוח", כל זמן שיבש. ירד גשם – הוא יברח. ואינו שואל את עצמו אם וכאשר ההימור ייכשל, וערפאת ישחק את משחק שבעת הימים, שמא אז כבר יהיה מאוחר?

האם לא שמעו שרי וחכ"י האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו את רמזיו של פרס, להבטיח לעצמו ולשרון גם את השלמת הקדנציה הזאת, וגם קדנציה נוספת – בעזרת עוד הימור אחד, ההימור על השלום? ערפאת יתן את השקט, העם ינשום לרווחה, הסקרים יתהפכו ובבחירות יושג רוב לנסיגה, לחיסול ההתנחלויות ולמדינה הפלסטינית? או אז יתברר, שלרב אלון ולאנשיו היה – גם מבחינתו של השמאל – תפקיד מועיל בממשלה, תפקיד של גישור, של מתן הכשר – למדיניות הכי יונית שהייתה מעולם. כי אפילו באוסלו אין זכר להקפאת ההתיישבות ואין הבטחת מדינה פלסטינית. ואחרי שלא יהיה עוד צורך בגישור הזה, וערפאת, או יורשו (ולצורך זה שרון והאמריקנים מחפשים יורש "פרגמטי") יקיימו "שבעת הנקיים", יעשו פרס ושרון בימין הקיצוני הנאיבי והתמים - "זרוק אחרי השימוש". על כן, "להליכה על בטוח" של הרב אלון יש מחיר, והמחיר הוא, שהוא וחבריו ייכנסו להיסטוריה כמו ש"ס בשעתה, שעל גבה בא עלינו אסון אוסלו. כך, הם – חלילה – ייחשבו אחראים לאסון המדינה הפלסטינית.

אנשי ליברמן ואילון עדיין מתלבטים. בטרם יחליטו סופית יואילו נא לעיין בדבריו של שרון בפני וועדת העורכים בכ"ט בנובמבר, ולאחרונה בשבועון "טיים", שמשם אני מצטט:
"אינני רואה עכשיו מישהו זולתי, המסוגל לקבל את ההחלטות הקשות האלה.. אולי אני אחד היחידים היכול לקום כאן בארץ הזאת ולומר לעם, שבעבור שלום אמת ובר קיימא עלינו להיות נכונים לפשרות ולוויתורים כואבים. אני יכול לעשות זאת. אינני ידוע אם מישהו אחר יכול".

יש להניח, שכך גם שיכנע שרון את נשיא ארה"ב, מדוע דווקא הוא מביא תועלת ואולי גם הראה לו את הקבלות שיש לו בנדון – מסיני.

לנין קרא לאינטלקטואלים התמימים והנאיבים במערב שתמכו בקומניזם וסרבו לראות את התליות, היריות, הגולאגים ומשפטי הראווה – בתרגום לאנגלית - "useful idiots " אידיוטים מועילים.
בקטע הנ'ל ב"טיים" שרון מציג את עצמו בפני הגויים הפרו-פלסטינים כ-"useful idiot " לעניין הפלסטיני, ולרב אילון ולחבריו תיאמר מילת אזהרה ידידותית: היזהרו, אל תהיו "useful idiots " של פרס ושרון.
==========
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.