אגדת השוק החופשי אומרת שאם רק נניח לכל אדם לעשות מה שטוב לו, יילך ויגדל השפע בעולם, וייטב לכל. שהרי כל אדם שעובד ומייצר, גורם לכך שיהיה כדאי לאנשים אחרים לעבוד ולייצר. וכן הלאה וכן הלאה, ייצור גורר ייצור, עושר גורר עושר ושפע מוליד שפע, ואין לדבר סוף. על פי ההבטחה המלהיבה הזאת, תפקידה של הממשלה הוא רק לסלק את המכשולים ולפתוח את הדרך.
אלא שגם המיתון פועל בשוק החופשי ורק הכיוון הפוך. בדיוק כשם שעושר גורר עושר כך עוני גורר עוני. כל אדם שלא עובד ולא מייצר, גורם לכך שאנשים אחרים לא יעבדו ולא ייצרו. וכן הלאה וכן הלאה, אבטלה גוררת אבטלה, מחסור גורר מחסור וקיצוץ מוליד קיצוץ. כמו גוף שמשהו השתבש במנגנון החיסוני שלו, השוק החופשי מסוגל לעבוד נגד עצמו: לפתע פתאום המוני בני אדם בריאים ויצרניים לא עושים מה שטוב להם - לא עובדים לא מייצרים לא קונים ולא מרחיבים, אלא עושים מה שרע להם - מקמצים, מצמצמים, מקצצים, ובכך גורמים לאחרים לעשות גם הם מה שרע להם, ואין לדבר סוף.
אני לא מתכוון כאן להציע תוכנית כלכלית, להטיף לשר האוצר או להגיד לנגיד. אני לא מקנא באף אחד מהם על ההחלטות הקשות שמוטל עליו להחליט. צריך רק לומר דבר אחד עקרוני: המובטל עושה נכון כשהוא מקמץ ומקצץ ומצמצם, וממתין לימים טובים יותר שיבואו. אבל עם כל הכבוד לנביאי השוק החופשי, הממשלה לא יכולה לעמוד על יד החלון ולהמתין לימים טובים יותר. בהחלט יכול להיות שאם היא לא תעשה משהו גדול, הימים היותר טובים לא יבואו לעולם. אם גם בשעה הזאת תשאיר לשוק לעשות את שלו, השוק החופשי יוליך אותך מקיצוץ לקיצוץ ומאבטלה לאבטלה ומעוני לעוני, ללא תחתית. הממשלה, ורק היא יכולה, צריכה להשקיע הרבה מאוד כסף, זמן, ומשאבים אחרים, בתשתיות יוצרות עבודה. זה עיקר תפקידה עכשיו, היא יודעת את זה, אבל צריך להזכיר לה ללא הרף, כי הזרם החזק המוביל לתחתית גורף איתו גם אותה.
ובניגוד למה שמקובל לומר, לא רק המעשים חשובים, גם הדיבורים חשובים מאוד. אי אפשר להוציא את המדינה ממצב מקוצץ ומצומצם, באמצעות קיצוצים וצמצומים. לא שלא צריך לעשות קיצוץ, אבל אסור שהקיצוצים יהיו הנושא העיקרי שמדברים עליו. לממשלה יש גם השפעה על סדר היום ועל האווירה הציבורית. שתדון הממשלה דיונים דרמטיים, ותתווכח עד משבר, בשאלה איפה משקיעים, את מה מרחיבים, מה הולכים לבנות, איזה אזורים הולכים להתפתח. שיפגינו אנשי הנגב על זה שהממשלה החליטה לפתח את הגליל, או להיפך. שיתמרמרו אנשי התעשייה על זה שהממשלה החליטה להשקיע בענף הבניה, או להיפך. ולא שיבואו ויבכו יחד בייאוש, הנגב על כתפי הגליל, הנכים על כתפי הגימלאים, ומפוטרי ההיי טק על צווארם של מובטלי המתפרות, כאשר שרי הממשלה יורדים אליהם ובוכים יחד איתם.
קרדיט לנתניהו
דניס רוס אמר בראיון לקרולין גליק ב"מקור ראשון", שהיום הוא רואה שנתניהו צדק בעקרון של "יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו", וחבל שאנחנו (כלומר מימשל קלינטון) בשעתנו, לא התיחסנו לתביעה הזאת ברצינות. נדמה שהיום המסקנה הזאת היא לגמרי טריוויאלית, ובכל זאת, מן הראיון ניכר שהיה קשה מאוד לדניס רוס לומר את זה. לא ברור למה כל כך קשה לאנשים לומר שנתניהו צדק במשהו, גם כשהדברים מונחים על השולחן באופן הכי גלוי. השבוע בכנס הרצליה, כמעט כל הדוברים מימין ומשמאל אמרו את הדברים שאמר נתניהו רגע אחרי הפיצוץ במגדלי התאומים, ואחר כך חזר ואמר שוב ושוב, לבדו, באמריקה ובכל כלי התקשורת של העולם: הטרור הוא אחד. אין טרור רע וטרור טוב. אנחנו צריכים לומר את זה בקול רם ואמריקה תקשיב, כי דעת הקהל שלה היא מוסרית ולא סובלת סטנדרטים כפולים וצביעויות.
בתקשורת הישראלית, להזכירנו, היתה על נתניהו ביקורת קשה מאוד על הדיבורים האלה, למה הוא תוקע את העניין שלנו לתוך ההלם האמריקני. משרד החוץ הישראלי גינה את הקו הזה, והורה לנציגינו בעולם להוריד פרופיל, לא לעסוק בהסברה ישראלית ולא להראות כאילו ישראל תופסת טרמפ. השבוע כולם אמרו את הדברים של נתניהו כמובן מאליו, אבל מובן מאליו שאף אחד לא נתן קרדיט לנתניהו. לא נואם, לא פרשן ולא כתב.
=============
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" ו' טבת תשס"ב.
אלא שגם המיתון פועל בשוק החופשי ורק הכיוון הפוך. בדיוק כשם שעושר גורר עושר כך עוני גורר עוני. כל אדם שלא עובד ולא מייצר, גורם לכך שאנשים אחרים לא יעבדו ולא ייצרו. וכן הלאה וכן הלאה, אבטלה גוררת אבטלה, מחסור גורר מחסור וקיצוץ מוליד קיצוץ. כמו גוף שמשהו השתבש במנגנון החיסוני שלו, השוק החופשי מסוגל לעבוד נגד עצמו: לפתע פתאום המוני בני אדם בריאים ויצרניים לא עושים מה שטוב להם - לא עובדים לא מייצרים לא קונים ולא מרחיבים, אלא עושים מה שרע להם - מקמצים, מצמצמים, מקצצים, ובכך גורמים לאחרים לעשות גם הם מה שרע להם, ואין לדבר סוף.
אני לא מתכוון כאן להציע תוכנית כלכלית, להטיף לשר האוצר או להגיד לנגיד. אני לא מקנא באף אחד מהם על ההחלטות הקשות שמוטל עליו להחליט. צריך רק לומר דבר אחד עקרוני: המובטל עושה נכון כשהוא מקמץ ומקצץ ומצמצם, וממתין לימים טובים יותר שיבואו. אבל עם כל הכבוד לנביאי השוק החופשי, הממשלה לא יכולה לעמוד על יד החלון ולהמתין לימים טובים יותר. בהחלט יכול להיות שאם היא לא תעשה משהו גדול, הימים היותר טובים לא יבואו לעולם. אם גם בשעה הזאת תשאיר לשוק לעשות את שלו, השוק החופשי יוליך אותך מקיצוץ לקיצוץ ומאבטלה לאבטלה ומעוני לעוני, ללא תחתית. הממשלה, ורק היא יכולה, צריכה להשקיע הרבה מאוד כסף, זמן, ומשאבים אחרים, בתשתיות יוצרות עבודה. זה עיקר תפקידה עכשיו, היא יודעת את זה, אבל צריך להזכיר לה ללא הרף, כי הזרם החזק המוביל לתחתית גורף איתו גם אותה.
ובניגוד למה שמקובל לומר, לא רק המעשים חשובים, גם הדיבורים חשובים מאוד. אי אפשר להוציא את המדינה ממצב מקוצץ ומצומצם, באמצעות קיצוצים וצמצומים. לא שלא צריך לעשות קיצוץ, אבל אסור שהקיצוצים יהיו הנושא העיקרי שמדברים עליו. לממשלה יש גם השפעה על סדר היום ועל האווירה הציבורית. שתדון הממשלה דיונים דרמטיים, ותתווכח עד משבר, בשאלה איפה משקיעים, את מה מרחיבים, מה הולכים לבנות, איזה אזורים הולכים להתפתח. שיפגינו אנשי הנגב על זה שהממשלה החליטה לפתח את הגליל, או להיפך. שיתמרמרו אנשי התעשייה על זה שהממשלה החליטה להשקיע בענף הבניה, או להיפך. ולא שיבואו ויבכו יחד בייאוש, הנגב על כתפי הגליל, הנכים על כתפי הגימלאים, ומפוטרי ההיי טק על צווארם של מובטלי המתפרות, כאשר שרי הממשלה יורדים אליהם ובוכים יחד איתם.
קרדיט לנתניהו
דניס רוס אמר בראיון לקרולין גליק ב"מקור ראשון", שהיום הוא רואה שנתניהו צדק בעקרון של "יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו", וחבל שאנחנו (כלומר מימשל קלינטון) בשעתנו, לא התיחסנו לתביעה הזאת ברצינות. נדמה שהיום המסקנה הזאת היא לגמרי טריוויאלית, ובכל זאת, מן הראיון ניכר שהיה קשה מאוד לדניס רוס לומר את זה. לא ברור למה כל כך קשה לאנשים לומר שנתניהו צדק במשהו, גם כשהדברים מונחים על השולחן באופן הכי גלוי. השבוע בכנס הרצליה, כמעט כל הדוברים מימין ומשמאל אמרו את הדברים שאמר נתניהו רגע אחרי הפיצוץ במגדלי התאומים, ואחר כך חזר ואמר שוב ושוב, לבדו, באמריקה ובכל כלי התקשורת של העולם: הטרור הוא אחד. אין טרור רע וטרור טוב. אנחנו צריכים לומר את זה בקול רם ואמריקה תקשיב, כי דעת הקהל שלה היא מוסרית ולא סובלת סטנדרטים כפולים וצביעויות.
בתקשורת הישראלית, להזכירנו, היתה על נתניהו ביקורת קשה מאוד על הדיבורים האלה, למה הוא תוקע את העניין שלנו לתוך ההלם האמריקני. משרד החוץ הישראלי גינה את הקו הזה, והורה לנציגינו בעולם להוריד פרופיל, לא לעסוק בהסברה ישראלית ולא להראות כאילו ישראל תופסת טרמפ. השבוע כולם אמרו את הדברים של נתניהו כמובן מאליו, אבל מובן מאליו שאף אחד לא נתן קרדיט לנתניהו. לא נואם, לא פרשן ולא כתב.
=============
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" ו' טבת תשס"ב.