קשה לראות בעין יפה את ההתגייסות של ר' מוישה גפני ור' ישראל לאו למען קמפיין המסכנות של יאסר עראפת, בנוגע לתפילת חג המולד. הסיבה פשוטה, את ערפאת לא מעניינת המיסה ואת גפני על אחת כמה וכמה, אז למה לתת לו סיוע שהופך אותו לנגזל? ואם כבר מדברים על "ניצוצות-התשובה" שלו להבדיל, זאת לא הפעם הראשונה שהוא מנצל את הימצאותם של המיעוט הנוצרי בתחומו. כמעט כל נוצרי פלסטיני שתפגשו יאמר לכם ששלטון ערפת מתייחס אליו גרוע מש-פריצקי מתייחס אלינו, ופעם בשנה כשמיליונים בעולם צופים לבית לחם, מוכרח ערפאת לצבוע את המסך בפרצופו הדואב .
מאידך, עכשיו יאמרו עליו את מה שמפקדים חילוניים אומרים לדתיים בטירונות "אהה, פתאום אתה צריך לצאת להתפלל? תשמור עכשיו ותתפלל אח"כ...".
ועוד מאידך, שמעתי שחבר הכנסת קליינר הציע לערפאת להתנצר ואז יקבל אישור לנסוע לבית-לחם. תכלס, אני הייתי אומר לו: אם חופש הפולחן מעניין אותך, תן לאנשי ישיבת עוד יוסף חי לחזור לסטנדרים שלהם בקבר יוסף ואולי נשלח אותך לבית לחם. אם זה לא ילך, בפסח יש ברכת כוהנים בכותל, תבוא. איך תצא משם, זה כבר עניין שלך...
הלם זעם ותדהמה
עד לרגע זה טרם נרגעתי ממה ששמעתי. מתברר ששלמה בן-עמי, האיש והשפה, שוקל לפרוש מהחיים הפוליטיים! אויה לנו ואבוי לנו אם זה יקרה...
כיצד יתאוששו קציני המשטרה לדורותיהם אם תיפול עלינו המכה הזאת? מי יטפל בצוערי משרד החוץ שכמעט ונגעו בחלום ההיסטורי הגדול? מי יסיר חול מעינינו ויתרגם לנו שפה חיצונית של שלמה? מי יתחב את אפו המלומד לכל ראיון כל אימת שערפאת ירגיש שעולמו נחרב? מי יצדיק מעכשיו את דרישותיו של הראיס?
מי? ביילין?
בלתי נלאה
מידי פעם אני נוטל ספר שלא נכתב ע"י רבותינו כדי להתעדכן בנעשה בעולם. לאחרונה גיליתי את יצחק רבין. מתברר, שהוא הספיק לאמר כמה דברים נכונים עד שפגש ביגאל עמיר. בספר שכתב הוא מנבא את שעשוי לקרות לנו אם לא נגרש לאי בודד ונטול קווי טלפון את חברו מנוער שמעון פרס. כמה עמודים בריאים הוא מייחד לתופעת החתרנות הבלתי נלאית, תופעה שרק משביחה עם השנים. דהיינו, אם בעבר הוא "חיתרן" מאחורי גבם של חבריו, כעת הוא עושה זאת באופן כזה מוצלח שפתאום יוצא א. שרון, ומודיע ש"החתרנות", הייתה בכלל באישורו ובציוויו. פלאי פלאים!
מצד אחד מכריז ראש הממשלה ש"לא נקיים מו"מ תחת אש" ומצד שני מסכם שר החוץ עם הפלסטינים על הקמת מדינה פלסטינית ועוד.
מאידך, שרון גם אמר שהוא מצא את הדרך להילחם בטרור, אז מה אני בא בטענות?
הוא צחק עלי
כמעט כל אחד מאיתנו זוכר את הנודניק התורן, שהקפיד להתלונן אצל המורה או הרב בכיתה על כל דבר כמעט, "המורה, הוא הסתכל עלי" "הרב, הוא עומד לידי" ושאר ניג'וזים קטנים. במקרים קיצוניים היינו מערבים את האח הגדול ולפעמים קצה נפשנו והתקשרנו להורי התכשיט. אין אבא אחד שלא פטר אותנו במילים הנדושות "אני לא רוצה להתערב בויכוחים של ילדים", מה שאגב, היה נוסך בנודניק מוטיבציה נוספת. עכשיו הנודניק התורן הוא בעצם נודניקית. אשתו של שר האוצר לא רואה עין בעין, את יחס מעסיקו של בעלה והיא מתראיינת ומשתלחת בא. שרון. נו באמת? להשתלח בא. שרון מותר רק למי שלא סועד ע"ח הממשלה. לערב את האישה בויכוח עם ראש ממשלה? איך אמרו המורים שלי לדורותיהם, "אני לא רוצה להתערב בויכוחים של ילדים"...
חידות של האיחוד האירופי
השלטים בשלוש שפות שמפיץ ארגונו של יצחק פרנקטל עם ציטוט מדברי יצחק רבין,
"טובים כאבי השלום מיסורי המלחמה" או להפך, גורמים לי בכל פעם להתנגש כמעט בכל מי שנוסע מולי.
מילא הציטוט, שנלקח ממי שהביא אותנו למצב הזה, מילא המימון שמגיע ממי ששמח מהמצב הזה, מילא המחווה "המדהימה" של הרשות הפלסטינית שהסכימה לתלות את השלטים בתחומה. אבל מה שמעסיק אותי כבר כמה ימים זאת השאלה במה משתי האפשרויות אנחנו נמצאים כעת? מה זה מה שקורה עכשיו, כאבים או ייסורים?
==============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7.
הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.
מאידך, עכשיו יאמרו עליו את מה שמפקדים חילוניים אומרים לדתיים בטירונות "אהה, פתאום אתה צריך לצאת להתפלל? תשמור עכשיו ותתפלל אח"כ...".
ועוד מאידך, שמעתי שחבר הכנסת קליינר הציע לערפאת להתנצר ואז יקבל אישור לנסוע לבית-לחם. תכלס, אני הייתי אומר לו: אם חופש הפולחן מעניין אותך, תן לאנשי ישיבת עוד יוסף חי לחזור לסטנדרים שלהם בקבר יוסף ואולי נשלח אותך לבית לחם. אם זה לא ילך, בפסח יש ברכת כוהנים בכותל, תבוא. איך תצא משם, זה כבר עניין שלך...
הלם זעם ותדהמה
עד לרגע זה טרם נרגעתי ממה ששמעתי. מתברר ששלמה בן-עמי, האיש והשפה, שוקל לפרוש מהחיים הפוליטיים! אויה לנו ואבוי לנו אם זה יקרה...
כיצד יתאוששו קציני המשטרה לדורותיהם אם תיפול עלינו המכה הזאת? מי יטפל בצוערי משרד החוץ שכמעט ונגעו בחלום ההיסטורי הגדול? מי יסיר חול מעינינו ויתרגם לנו שפה חיצונית של שלמה? מי יתחב את אפו המלומד לכל ראיון כל אימת שערפאת ירגיש שעולמו נחרב? מי יצדיק מעכשיו את דרישותיו של הראיס?
מי? ביילין?
בלתי נלאה
מידי פעם אני נוטל ספר שלא נכתב ע"י רבותינו כדי להתעדכן בנעשה בעולם. לאחרונה גיליתי את יצחק רבין. מתברר, שהוא הספיק לאמר כמה דברים נכונים עד שפגש ביגאל עמיר. בספר שכתב הוא מנבא את שעשוי לקרות לנו אם לא נגרש לאי בודד ונטול קווי טלפון את חברו מנוער שמעון פרס. כמה עמודים בריאים הוא מייחד לתופעת החתרנות הבלתי נלאית, תופעה שרק משביחה עם השנים. דהיינו, אם בעבר הוא "חיתרן" מאחורי גבם של חבריו, כעת הוא עושה זאת באופן כזה מוצלח שפתאום יוצא א. שרון, ומודיע ש"החתרנות", הייתה בכלל באישורו ובציוויו. פלאי פלאים!
מצד אחד מכריז ראש הממשלה ש"לא נקיים מו"מ תחת אש" ומצד שני מסכם שר החוץ עם הפלסטינים על הקמת מדינה פלסטינית ועוד.
מאידך, שרון גם אמר שהוא מצא את הדרך להילחם בטרור, אז מה אני בא בטענות?
הוא צחק עלי
כמעט כל אחד מאיתנו זוכר את הנודניק התורן, שהקפיד להתלונן אצל המורה או הרב בכיתה על כל דבר כמעט, "המורה, הוא הסתכל עלי" "הרב, הוא עומד לידי" ושאר ניג'וזים קטנים. במקרים קיצוניים היינו מערבים את האח הגדול ולפעמים קצה נפשנו והתקשרנו להורי התכשיט. אין אבא אחד שלא פטר אותנו במילים הנדושות "אני לא רוצה להתערב בויכוחים של ילדים", מה שאגב, היה נוסך בנודניק מוטיבציה נוספת. עכשיו הנודניק התורן הוא בעצם נודניקית. אשתו של שר האוצר לא רואה עין בעין, את יחס מעסיקו של בעלה והיא מתראיינת ומשתלחת בא. שרון. נו באמת? להשתלח בא. שרון מותר רק למי שלא סועד ע"ח הממשלה. לערב את האישה בויכוח עם ראש ממשלה? איך אמרו המורים שלי לדורותיהם, "אני לא רוצה להתערב בויכוחים של ילדים"...
חידות של האיחוד האירופי
השלטים בשלוש שפות שמפיץ ארגונו של יצחק פרנקטל עם ציטוט מדברי יצחק רבין,
"טובים כאבי השלום מיסורי המלחמה" או להפך, גורמים לי בכל פעם להתנגש כמעט בכל מי שנוסע מולי.
מילא הציטוט, שנלקח ממי שהביא אותנו למצב הזה, מילא המימון שמגיע ממי ששמח מהמצב הזה, מילא המחווה "המדהימה" של הרשות הפלסטינית שהסכימה לתלות את השלטים בתחומה. אבל מה שמעסיק אותי כבר כמה ימים זאת השאלה במה משתי האפשרויות אנחנו נמצאים כעת? מה זה מה שקורה עכשיו, כאבים או ייסורים?
==============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7.
הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.