למדנו שישנו איסור מן התורה לעקור עץ פרי, אלא שצריך לדעת שכל זה אמור לגבי עץ פרי שעדיין מניב פירות, אבל אם העץ הזדקן או חלה, עד שכמעט ואינו מניב פירות, פקע ממנו דין עץ מאכל ומותר לעוקרו.

וקבעו חכמים שמעת שהעץ נחלש עד שאינו יכול להניב אפילו קב פירות בשנה, פקע ממנו דין עץ פרי ומותר לעוקרו. קב הוא כמות של 1.176 ק"ג (לפי שיעור ר"ח נאה). וכל עץ שמוציא שיעור כזה בשנה אסור לעוקרו.

לגבי עץ זית ישנו דין מיוחד, שמפאת חשיבותו אפילו אם מוציא רק רבע הקב, כבר אסור לעוקרו. רבע הקב הוא 294 גרם (לשיעור ר"ח נאה). יש להדגיש, שלפעמים צריך לעקוב אחר העץ מספר שנים, כדי להיות בטוחים שאכן אין בכוחו להניב יותר מהשיעור הנזכר. במיוחד הדברים אמורים לגבי עץ הזית, שיש שנים שמניב בהן יותר ויש שמניב בהן פחות, ורק כאשר ברור שעץ הזית אינו מסוגל להניב 294 גרם לשנה, מותר לעוקרו.

כל זה אמור לגבי גינות פרטיות וחצרות, אבל לגבי מטעים מסחריים השיקול ההלכתי המרכזי הוא כלכלי. אם המטע הגיע למצב שאין כדאיות לטפל בו, מפני שמחיר הטיפול גבוה ממחיר הפירות, למרות שכל עץ מעצי המטע מניב הרבה יותר מקב בשנה, מותר לעקור את עצי המטע כדי לנטוע במקומם עצים שניתן לשער שיניבו רווחים. ובכל מקרה ומקרה יש לשאול שאלת חכם.

אבל לגבי גינה או חצר, החשבון הוא כפי שאמרנו, שאם העץ מניב 1.176 ק"ג לשנה, אסור מן התורה לעוקרו. כאן המקום להזכיר את דברי החתם סופר שכתב (יו"ד ק"ב) שבהלכה זו יש לנהוג בזהירות יתירה, שכן נאמר "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא", כלומר רק כאשר תדע בוודאות ללא צל של ספק, שאכן עץ הפרי אינו מניב מספיק פירות, רק אז מותר לעוקרו.
=======
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.