בסך הכל העולם לא נרעש ולא נדהם מהגילוי של ספינת הנשק, ולא בגלל כשל הסברה ישראלי, אלא בגלל כשל הבנה ישראלי. זה לא שהעולם לא השתכנע שהנשק היה מיועד לרשות הפלשתינית, בדיוק להיפך. אילו הנשק היה מיועד לחמאס ("ארגון טרור"), כמות כזאת של נשק היתה ידיעה מרעישה. אבל כשהוא מיועד לרש"פ ("כמעט מדינה"), מה יש כאן להזדעזע? העולם מסתכל מה יש למדינת ישראל, במטוסים, בטנקים, בתותחים, בראשי חץ. ושואל את עצמו מה ישראל הזאת מתמרמרת כל-כך אם גם ליריבתה יהיו 20 משגרי קטיושות. מה קרה?
המסקנה היא שביילין צריך להעלות לבויידעם גם את החלום הנאיבי על מדינה פלשתינית מפורזת. חודשיים אחרי הקמתה של מדינה פלשתינית, יהיו לה מטוסי קרב, טנקים ותותחים, גם אם היא חתמה עשר חתימות ונשבעה שבע שבועות שלא יהיו לה. העולם לא ירצה להזדעזע מזה. העולם סבור שלמדינה צריך להיות נשק, גם אם היא חתמה שלא יהיה לה. הסכמים מהסוג הזה, חושב העולם, הם שטויות קטנוניות ומן הצדק להפר אותם.
ואחר כך יפלו הקטיושות באשקלון.
קרצר, אתה התחלת
"יהודון", בפי גויים אנטישמים, הוא כינוי לשימצה לכל יהודי באשר הוא. יהודון היא גם מילת גנאי פנים-יהודית, שמשמעה יהודי כפוף קומה, מתרפס או מלשינון. אחד כזה שמוכן לפגוע באחיו היהודים כדי שהגויים יראו שהוא בסדר. במובנה זה, המילה היא אולי ביטוי חריף מאוד ולא יפה, אבל בהיותו ביקורת של יהודים על יהודים, הוא בוודאי לא אנטישמי, ועד כאן רגע של עברית. כל המזועזעים מהתבטאותו של ח"כ צבי הנדל מכירים גם את המובן השני של המילה יהודון, ויודעים שאליו התכוון הנדל. אבל ועדת האתיקה של הכנסת לא באמת התכנסה כינוס חירום בגלל האנטישמיות. הזעזוע לא היה פחות היסטרי אם הנדל היה משתמש כלפי דן קרצר, במילים יהודי עלוב, מלשינון או מתרפס.
טענת הכאילו אנטישמיות היתה רק תירוץ להגברת קצב גלגול העיניים, ולא היא העניין. העניין האמיתי הוא שהנדל הפר שני טבואים שהם בגדר פרות קדושות בישראל. ראשית, לעולם אל תבטא ביקורת בוטה כנגד בכיר אמריקני, אל תשכח שהם אדוני העולם. שנית, יהדותו של אדם לא ישראלי היא עניינו הפרטי, ורק הוא רשאי להחליט מתי ובאיזה הקשר מותר להזכיר אותה.
אלא שבהפרת הכללים קרצר התחיל. שום שגריר אמריקני בשום מדינה בעולם, לא היה מרשה לעצמו להתבטא כך כנגד הממשלה שמולה הוא משרת. קרצר עצמו היה גם שגריר במצרים. האם אפשר לדמיין את השגריר (היהודי, תסלחו לי) קרצר אומר בפומבי בקהיר, שממשלת מצרים מזניחה את הנכים והעניים שלה כי היא מוציאה את הכסף על שטויות? ואם כן, האם לא היה השגריר (היהודי) קרצר מוחלף, או לפחות נקרא לבירור בסטייט דיפרטמנט, ונדרש להתנצל בפני מארחיו?
גם גדולי שונאינו במחלקת המדינה (ויש כאלה), מדליפי ההדלפות המרושעות ומטפטפי הארס ממקרות רמי דרג, דיברו נגד ההתנחלויות והדליפו ביטוים מעליבים על מנהיגים ישראלים מן הימין, אבל הם מעולם לא נכנסו להתחשבנות הפופוליסטית, על גבול ההסתה, של ההתנחלויות על חשבון הכסף של הנכים. אפילו בהדלפות ולחישות לא לציטוט יש גבול עד כמה אתה נכנס לתוך ויכוח פנים ישראלי ופנים יהודי. וזה בדיוק העניין: שום דיפלומט אמריקני לא היה מתבטא כך בשום מדינה על פני הגלובוס, וגם השגריר האמריקני קרצר לעולם לא היה אומר דבר כזה במצרים. רק בישראל, ורק שגריר יהודי, יכול היה לשכוח את עצמו ולהגרר בצורה כזאת לתוך הוויכוח הפנים יהודי.
מותר לנו ללחוש לעצמנו באוזן, שהמימשל הנוכחי שבו רוב האנשים העוסקים בישראל אינם יהודים, עדיף לישראל על פני המימשל הקודם, שבו במשלחת אמריקנית לכל סבב שיחות לא יכולת למצוא אפילו גוי אחד לשבת. על פי כללי הטאבו מותר לנו ללחוש את זה באוזן ולא מנומס לומר את זה בקול רם. אבל מי שנסחף לגמרי והפר את כללי הטאבו, לא היה הנדל אלא דן קרצר. טוב שמישהו העיר לו על זה, ואין סיבה להזדעזע מכך שהמעיר עשה את זה במילים שהקפיצו לכולם את הפיוזים. מו הראוי היה שיקפצו.
==============
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בכ"ז טבת תשס"ב.
המסקנה היא שביילין צריך להעלות לבויידעם גם את החלום הנאיבי על מדינה פלשתינית מפורזת. חודשיים אחרי הקמתה של מדינה פלשתינית, יהיו לה מטוסי קרב, טנקים ותותחים, גם אם היא חתמה עשר חתימות ונשבעה שבע שבועות שלא יהיו לה. העולם לא ירצה להזדעזע מזה. העולם סבור שלמדינה צריך להיות נשק, גם אם היא חתמה שלא יהיה לה. הסכמים מהסוג הזה, חושב העולם, הם שטויות קטנוניות ומן הצדק להפר אותם.
ואחר כך יפלו הקטיושות באשקלון.
קרצר, אתה התחלת
"יהודון", בפי גויים אנטישמים, הוא כינוי לשימצה לכל יהודי באשר הוא. יהודון היא גם מילת גנאי פנים-יהודית, שמשמעה יהודי כפוף קומה, מתרפס או מלשינון. אחד כזה שמוכן לפגוע באחיו היהודים כדי שהגויים יראו שהוא בסדר. במובנה זה, המילה היא אולי ביטוי חריף מאוד ולא יפה, אבל בהיותו ביקורת של יהודים על יהודים, הוא בוודאי לא אנטישמי, ועד כאן רגע של עברית. כל המזועזעים מהתבטאותו של ח"כ צבי הנדל מכירים גם את המובן השני של המילה יהודון, ויודעים שאליו התכוון הנדל. אבל ועדת האתיקה של הכנסת לא באמת התכנסה כינוס חירום בגלל האנטישמיות. הזעזוע לא היה פחות היסטרי אם הנדל היה משתמש כלפי דן קרצר, במילים יהודי עלוב, מלשינון או מתרפס.
טענת הכאילו אנטישמיות היתה רק תירוץ להגברת קצב גלגול העיניים, ולא היא העניין. העניין האמיתי הוא שהנדל הפר שני טבואים שהם בגדר פרות קדושות בישראל. ראשית, לעולם אל תבטא ביקורת בוטה כנגד בכיר אמריקני, אל תשכח שהם אדוני העולם. שנית, יהדותו של אדם לא ישראלי היא עניינו הפרטי, ורק הוא רשאי להחליט מתי ובאיזה הקשר מותר להזכיר אותה.
אלא שבהפרת הכללים קרצר התחיל. שום שגריר אמריקני בשום מדינה בעולם, לא היה מרשה לעצמו להתבטא כך כנגד הממשלה שמולה הוא משרת. קרצר עצמו היה גם שגריר במצרים. האם אפשר לדמיין את השגריר (היהודי, תסלחו לי) קרצר אומר בפומבי בקהיר, שממשלת מצרים מזניחה את הנכים והעניים שלה כי היא מוציאה את הכסף על שטויות? ואם כן, האם לא היה השגריר (היהודי) קרצר מוחלף, או לפחות נקרא לבירור בסטייט דיפרטמנט, ונדרש להתנצל בפני מארחיו?
גם גדולי שונאינו במחלקת המדינה (ויש כאלה), מדליפי ההדלפות המרושעות ומטפטפי הארס ממקרות רמי דרג, דיברו נגד ההתנחלויות והדליפו ביטוים מעליבים על מנהיגים ישראלים מן הימין, אבל הם מעולם לא נכנסו להתחשבנות הפופוליסטית, על גבול ההסתה, של ההתנחלויות על חשבון הכסף של הנכים. אפילו בהדלפות ולחישות לא לציטוט יש גבול עד כמה אתה נכנס לתוך ויכוח פנים ישראלי ופנים יהודי. וזה בדיוק העניין: שום דיפלומט אמריקני לא היה מתבטא כך בשום מדינה על פני הגלובוס, וגם השגריר האמריקני קרצר לעולם לא היה אומר דבר כזה במצרים. רק בישראל, ורק שגריר יהודי, יכול היה לשכוח את עצמו ולהגרר בצורה כזאת לתוך הוויכוח הפנים יהודי.
מותר לנו ללחוש לעצמנו באוזן, שהמימשל הנוכחי שבו רוב האנשים העוסקים בישראל אינם יהודים, עדיף לישראל על פני המימשל הקודם, שבו במשלחת אמריקנית לכל סבב שיחות לא יכולת למצוא אפילו גוי אחד לשבת. על פי כללי הטאבו מותר לנו ללחוש את זה באוזן ולא מנומס לומר את זה בקול רם. אבל מי שנסחף לגמרי והפר את כללי הטאבו, לא היה הנדל אלא דן קרצר. טוב שמישהו העיר לו על זה, ואין סיבה להזדעזע מכך שהמעיר עשה את זה במילים שהקפיצו לכולם את הפיוזים. מו הראוי היה שיקפצו.
==============
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
מאמרו של אורי אליצור התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בכ"ז טבת תשס"ב.