תפיסתה של ספינת הנשק הפלסטינית זכתה לתהודה רבה בישראל, אבל העולם הגדול מצא בזה עניין מועט למדי. אצלנו התחילו מיד לדבר על 'מחדל הסברתי'. בהחלט ייתכן שההסברה הישראלית לוקה בחסר, אבל לא זו הסיבה לאדישותו של העולם. האמת היא שגם אצלנו איש לא ממש נפל מהכיסא.
הפרשה עשתה בארץ כותרות גדולות בגלל המשמעות הביטחונית המצומצמת של תפיסת הנשק. כל אדם שחי בישראל מבין את האיום שהיה נשקף מהמחבלים אילו היה נשק ארוך-טווח כזה מגיע לידיהם. אך טבעי אפוא שכולנו מודים לקב"ה על שסייע בידי צה"ל לגלות את הספינה ולהשתלט עליה. אבל אי-אפשר לומר שמישהו הופתע מהעובדה שהרשות הפלסטינית מנסה להבריח לתחומה נשק כזה.
משחק כפול
חשיפת ספינת הנשק חשפה שוב את המשחק הכפול שאנו נתונים בו. מי שמכנה את אנשי הרשות שקרנים, כדאי שישאל את עצמו אם אנו עצמנו איננו חלק מהשקר המוסכם הזה. פתאום נזכרו אצלנו שיש הסכמים חתומים. וכי מישהו האמין שההסכמים הללו יכובדו? הלוא כל ההסכמים עבי-הכרס ומרובי-הסעיפים לא היו אלא כסות עיניים, כדי להוליך שולל את הציבור.
קשה לומר על אדריכלי הסכם אוסלו שהם פתאים גמורים. כשהחתימו את ראשי המחבלים על הסכם המחייב אותם להסגיר מרצחים, ידעו שהדבר לעולם לא יקרה. כשתבעו מהם להתחייב על מספר ה'שוטרים' וכלי-הנשק - יכלו להעריך שהמספר הממשי יהיה גדול פי כמה וכמה. כשקבעו מנגנוני פיקוח על העברת ציוד וסחורות לתחום הרשות, ידעו על קיומן של המנהרות המשמשות להברחת נשק וחומרי חבלה. היה ברור שההסכמים שווים כקליפת השום, אבל היה חשוב לעשות את ההצגה כדי לזרות חול בעיני הציבור.
משחק השקר לא התחיל בימי אוסלו. כל מי שהתנגדו בחריפות להקמת מדינה פלסטינית, אבל הציעו אוטונומיה, הונו למעשה את הציבור. הם ידעו, מה שהעולם כולו יודע, שכל אוטונומיה סופה להיות מדינה. באותה מידה, גם הדיבורים על מדינה פלסטינית מפורזת וקצוצת סמכויות, הם מסך עשן. אין חיה כזאת. אין שום יכולת מעשית למנוע ממדינה להיות ריבונית, ככל מדינה בעולם. פשוט מוליכים אותנו שולל.
לעלות על דרך האמת
זו הסיבה האמיתית שהעולם אינו מתרגש מתפיסת ספינת הנשק. הרגלנו את העולם לראות ברשות הפלסטינית מעין מדינה בהקמה, מה הפלא שככל מדינה, גם היא רוכשת נשק? וכי מישהו באמת האמין שהיא תסתפק ברובים ובכמה ג'יפים חלודים?!
מדוע שלא ינהג העולם בצביעות, אם אנו-עצמנו נוהגים כך? הלוא בעצם הימים הללו מוסיפים להידבר עם המחבלים, ומצהירים כי "הם חייבים להבין" שצריך לשוב לדרך המשא-ומתן. כלומר, אם ישובו לשולחן הדיונים, יחתמו עמם על עוד הסכמים, לאחר שהופרו כל ההסכמים הקודמים. כשראש-הממשלה מצהיר כי הוא נכון לתת לפלסטינים מדינה, אין הוא פתי המאמין שלא תבריח נשק לתחומה. ובכן, מה החגיגה הגדולה על תפיסת הספינה?
משחקי השקר הללו הם המונעים את הסקת המסקנות האמיתית. הם הגורמים את הבלבול בציבור, שמצד אחד אינו מאמין למחבלי הרשות הפלסטינית, ומצד אחר רוצה הסכם. דעת הקהל יש בה סתירה פנימית, כי הקברניטים משדרים אותה ללא הרף. צריך לומר חד וחלק, שעם כנופיית המחבלים הזאת לא יהיה שום הסכם, אלא מלחמת חורמה.
למסקנה הזאת היה אפשר להגיע מכבר. הרבי מליובאוויטש זעק אותה שנים רבות מלב כואב ודואג. נהגנו כאותו ילד שוטה, שחייב להיכוות באש כדי להבין שהיא מסוכנת. לפחות עכשיו נעלה על דרך האמת.
============
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד התפרסם גיליון 'שיחת השבוע' גיליון 784, כ"ז בטבת תשס"ב (11.1.02)
הפרשה עשתה בארץ כותרות גדולות בגלל המשמעות הביטחונית המצומצמת של תפיסת הנשק. כל אדם שחי בישראל מבין את האיום שהיה נשקף מהמחבלים אילו היה נשק ארוך-טווח כזה מגיע לידיהם. אך טבעי אפוא שכולנו מודים לקב"ה על שסייע בידי צה"ל לגלות את הספינה ולהשתלט עליה. אבל אי-אפשר לומר שמישהו הופתע מהעובדה שהרשות הפלסטינית מנסה להבריח לתחומה נשק כזה.
משחק כפול
חשיפת ספינת הנשק חשפה שוב את המשחק הכפול שאנו נתונים בו. מי שמכנה את אנשי הרשות שקרנים, כדאי שישאל את עצמו אם אנו עצמנו איננו חלק מהשקר המוסכם הזה. פתאום נזכרו אצלנו שיש הסכמים חתומים. וכי מישהו האמין שההסכמים הללו יכובדו? הלוא כל ההסכמים עבי-הכרס ומרובי-הסעיפים לא היו אלא כסות עיניים, כדי להוליך שולל את הציבור.
קשה לומר על אדריכלי הסכם אוסלו שהם פתאים גמורים. כשהחתימו את ראשי המחבלים על הסכם המחייב אותם להסגיר מרצחים, ידעו שהדבר לעולם לא יקרה. כשתבעו מהם להתחייב על מספר ה'שוטרים' וכלי-הנשק - יכלו להעריך שהמספר הממשי יהיה גדול פי כמה וכמה. כשקבעו מנגנוני פיקוח על העברת ציוד וסחורות לתחום הרשות, ידעו על קיומן של המנהרות המשמשות להברחת נשק וחומרי חבלה. היה ברור שההסכמים שווים כקליפת השום, אבל היה חשוב לעשות את ההצגה כדי לזרות חול בעיני הציבור.
משחק השקר לא התחיל בימי אוסלו. כל מי שהתנגדו בחריפות להקמת מדינה פלסטינית, אבל הציעו אוטונומיה, הונו למעשה את הציבור. הם ידעו, מה שהעולם כולו יודע, שכל אוטונומיה סופה להיות מדינה. באותה מידה, גם הדיבורים על מדינה פלסטינית מפורזת וקצוצת סמכויות, הם מסך עשן. אין חיה כזאת. אין שום יכולת מעשית למנוע ממדינה להיות ריבונית, ככל מדינה בעולם. פשוט מוליכים אותנו שולל.
לעלות על דרך האמת
זו הסיבה האמיתית שהעולם אינו מתרגש מתפיסת ספינת הנשק. הרגלנו את העולם לראות ברשות הפלסטינית מעין מדינה בהקמה, מה הפלא שככל מדינה, גם היא רוכשת נשק? וכי מישהו באמת האמין שהיא תסתפק ברובים ובכמה ג'יפים חלודים?!
מדוע שלא ינהג העולם בצביעות, אם אנו-עצמנו נוהגים כך? הלוא בעצם הימים הללו מוסיפים להידבר עם המחבלים, ומצהירים כי "הם חייבים להבין" שצריך לשוב לדרך המשא-ומתן. כלומר, אם ישובו לשולחן הדיונים, יחתמו עמם על עוד הסכמים, לאחר שהופרו כל ההסכמים הקודמים. כשראש-הממשלה מצהיר כי הוא נכון לתת לפלסטינים מדינה, אין הוא פתי המאמין שלא תבריח נשק לתחומה. ובכן, מה החגיגה הגדולה על תפיסת הספינה?
משחקי השקר הללו הם המונעים את הסקת המסקנות האמיתית. הם הגורמים את הבלבול בציבור, שמצד אחד אינו מאמין למחבלי הרשות הפלסטינית, ומצד אחר רוצה הסכם. דעת הקהל יש בה סתירה פנימית, כי הקברניטים משדרים אותה ללא הרף. צריך לומר חד וחלק, שעם כנופיית המחבלים הזאת לא יהיה שום הסכם, אלא מלחמת חורמה.
למסקנה הזאת היה אפשר להגיע מכבר. הרבי מליובאוויטש זעק אותה שנים רבות מלב כואב ודואג. נהגנו כאותו ילד שוטה, שחייב להיכוות באש כדי להבין שהיא מסוכנת. לפחות עכשיו נעלה על דרך האמת.
============
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
מאמרו של הרב מנחם ברוד התפרסם גיליון 'שיחת השבוע' גיליון 784, כ"ז בטבת תשס"ב (11.1.02)