בלהט הסערה שחוללו דבריו של ח"כ צבי הנדל בשבוע שעבר מעל דוכן הכנסת, עת כינה את שגריר ארה"ב בישראל, דן קרצר, "יהודון קטן" דומה שתשומת הלב הציבורית הוסטה מעיקר העניין.
חרף התבטאותו הפוגעת של מר הנדל, התגובה לדבריו מעוררת מספר תהיות. בנוסף לעובדה כי הלחץ המסיבי שהופעל עליו והסנקציות בהן איימו לנקוט נגדו מהווים פגיעה בעקרון חופש הדיבור ובמהות החסינות העניינית ממנה אמור להנות כח"כ, הצביעות מימין ומשמאל זועקת למרחוק. הרי כבר היו דברים מעולם. אנשי ציבור ישראליים השתמשו בעבר בכינויים דומים כלפי יהודים בשירות החוץ האמריקאי, בתגובה להפעלת לחץ מדיני כבד מצדם על ישראל. לא זכור לי כי אותם אישים גונו מצד ראשי מחנה הימין כמו במקרהו של מר הנדל. יתר על כן, ח"כים מהשמאל משתלחים חדשות לבקרים בעמיתיהם מן הימין, תוך שימוש בכינויי גנאי חריפים פי כמה. האם מישהו מהם זומן בתכיפות שכזאת להעיד בפני אותו גוף המכונה ועדת האתיקה של הכנסת?
לעצם העניין, התבטאותו הקשה של מר הנדל באה לשקף את שאט הנפש, הסלידה העמוקה והתסכול הרב שחשים רבים מאזרחי ישראל לנוכח התערבותו הבוטה של שגריר ארה"ב בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, ללא כל תגובה מצד קברניטיה. נאומו של השגריר, ממנו נשתמעה קריאה להשקיע כספים בנכים על חשבון המתנחלים, ודרישתו מראשי מערכת הביטחון לספק לו הסברים על בנייה אסורה כביכול בהתנחלויות, הן רק שתי דוגמאות בולטות מן העת האחרונה. מיותר לציין כיצד ארה"ב היתה מגיבה אילו נהג שגריר ישראל בוושינגטון באורח דומה.
התופעה שיהודים נושאי משרות רמות בשירות ממשל זר יוצאים מגדרם כדי להפגין את מידת ה"אובייקטיביות" שלהם ביחסם לישראל, בעודם עושים שימוש ביהדותם כדי לכסות על פגיעתם באינטרסים חיוניים שלה, מכה בנו משחר קיומנו. אם נדמה היה שסינדרום זה של "הנציב (היהודי) העליון" מוצה עד תום בתקופתו של הנשיא לשעבר, ביל קלינטון, ש"צוות השלום" שלו מנה לא פחות מ-9 יהודים(!), אשר שיחקו תפקיד מכריע בסחיטת ויתורים מרחיקי לכת מישראל, תוך כירסום מעמדה המדיני והביטחוני לשפל כמעט חסר תקדים, הרי שהתבטאויותיו ומעשיו של מר קרצר מהווים נדבך נוסף בתסמונת זו.
חשוב לציין כי הכתובת היתה על הקיר זמן רב לפני מינויו של מר קרצר לשגריר ארה"ב בישראל. במאמרו, "שיפטו את קרצר על פי דבריו ומעשיו" (ג'רוזלם פוסט, 06.05.2001), סוקר מורטון קליין, ראש הארגון הציוני של אמריקה (ZOA), נקודות בולטות בכל הקשור לגישתו הפרו-אש"פית של מר קרצר במהלך 25 השנים האחרונות. לפי דברי מר קליין, עוד בשנות ה-70 עת ביצע הארגון שורה ארוכה של מעשי טרור מעוררי זוועה בארץ ובעולם מצא לנכון מר קרצר להתייחס בעבודת הדוקטורט שלו אל אש"פ כאל ארגון גרילה, וטען כי מדיניותה של ישראל "שכנעה את הפלסטינים שהאלימות היתה התשובה היחידה לתסכולם". במהלך שירותו הדיפלומטי פעל מר קרצר ללא לאות למען אש"פ, ואף היה בין האחראים העיקריים להכרה הרשמית לה זכה ארגון הטרור ב-1988 מארה"ב, בניגוד גמור לעמדת ישראל. אין פלא שלאור הרקורד המוטה באופן קיצוני של מר קרצר, הביעו פובליציסטים ואישים ידועי שם, כמו גם עיתונים וארגונים יהודיים שונים, את התנגדותם העזה לאפשרות מינויו כשגריר בישראל. יש להצטער כי ממשלת ישראל במיוחד לאור הניסיון המר עם השגריר הקודם, מרטין אינדיק לא שעתה לקריאתם ולא עמדה על כך כי ימונה שגריר אחר תחת מר קרצר.
לא רק שהשגריר לא הביע חרטה על התערבותו החריגה והבלתי מקובלת, דובר שגרירות ארה"ב בראיון לערוץ 7 אף הצדיק התערבות זאת, מתוקף הסיוע השנתי שמעניקה ארה"ב לישראל. זוהי גישה מתנשאת, שכן הסיוע האמריקני הינו בפירוש גם השקעה שהתועלת שמפיקה ממנה ארה"ב מבחינה אסטרטגית, צבאית וכלכלית לא תסולא בפז. יתר על כן, עצם הניסיון להתניית הסיוע מהווה פגיעה חמורה במעמדה של ישראל כמדינה עצמאית ריבונית. האם גם במהלך כהונתו כשגריר במצרים, כפי שתמה ח"כ קליינר, טרח מר קרצר להגדיר יעדי עדיפות לראשי המשטר שם, באשר להקצאת כספי הסיוע האמריקאי למצרים?
אין ספק כי ממשלה העוברת לסדר היום על התערבויות חוזרות ונשנות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, מבלי להוקיע את השגריר הזר בפומבי ולהכריז עליו כעל פרסונה-נון-גרטה, תורמת בהתנהגותה ליצירת דימוי של מדינה הססנית וחסרת עמוד שידרה. זהו אך סימפטום אחד להעדר מדיניות אחידה, החלטית ועקבית, מה שמאפיין את הממשלה הנוכחית מראשית כהונתה. בל נתפלא, איפוא, שאנו נתקלים לעיתים כה קרובות ביחס של איפה ואיפה מצד ראשי הממשל בארה"ב ובקשיים בלתי הגיוניים בבואנו להסביר שם את צדקת דרכנו. חרף התבטאותו המצערת של מר הנדל, זהו הלקח המרכזי שיש ללמוד מפרשת השגריר.
ד"ר נתן נתניהו הוא מרצה וחוקר במדעי המחשב וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
חרף התבטאותו הפוגעת של מר הנדל, התגובה לדבריו מעוררת מספר תהיות. בנוסף לעובדה כי הלחץ המסיבי שהופעל עליו והסנקציות בהן איימו לנקוט נגדו מהווים פגיעה בעקרון חופש הדיבור ובמהות החסינות העניינית ממנה אמור להנות כח"כ, הצביעות מימין ומשמאל זועקת למרחוק. הרי כבר היו דברים מעולם. אנשי ציבור ישראליים השתמשו בעבר בכינויים דומים כלפי יהודים בשירות החוץ האמריקאי, בתגובה להפעלת לחץ מדיני כבד מצדם על ישראל. לא זכור לי כי אותם אישים גונו מצד ראשי מחנה הימין כמו במקרהו של מר הנדל. יתר על כן, ח"כים מהשמאל משתלחים חדשות לבקרים בעמיתיהם מן הימין, תוך שימוש בכינויי גנאי חריפים פי כמה. האם מישהו מהם זומן בתכיפות שכזאת להעיד בפני אותו גוף המכונה ועדת האתיקה של הכנסת?
לעצם העניין, התבטאותו הקשה של מר הנדל באה לשקף את שאט הנפש, הסלידה העמוקה והתסכול הרב שחשים רבים מאזרחי ישראל לנוכח התערבותו הבוטה של שגריר ארה"ב בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, ללא כל תגובה מצד קברניטיה. נאומו של השגריר, ממנו נשתמעה קריאה להשקיע כספים בנכים על חשבון המתנחלים, ודרישתו מראשי מערכת הביטחון לספק לו הסברים על בנייה אסורה כביכול בהתנחלויות, הן רק שתי דוגמאות בולטות מן העת האחרונה. מיותר לציין כיצד ארה"ב היתה מגיבה אילו נהג שגריר ישראל בוושינגטון באורח דומה.
התופעה שיהודים נושאי משרות רמות בשירות ממשל זר יוצאים מגדרם כדי להפגין את מידת ה"אובייקטיביות" שלהם ביחסם לישראל, בעודם עושים שימוש ביהדותם כדי לכסות על פגיעתם באינטרסים חיוניים שלה, מכה בנו משחר קיומנו. אם נדמה היה שסינדרום זה של "הנציב (היהודי) העליון" מוצה עד תום בתקופתו של הנשיא לשעבר, ביל קלינטון, ש"צוות השלום" שלו מנה לא פחות מ-9 יהודים(!), אשר שיחקו תפקיד מכריע בסחיטת ויתורים מרחיקי לכת מישראל, תוך כירסום מעמדה המדיני והביטחוני לשפל כמעט חסר תקדים, הרי שהתבטאויותיו ומעשיו של מר קרצר מהווים נדבך נוסף בתסמונת זו.
חשוב לציין כי הכתובת היתה על הקיר זמן רב לפני מינויו של מר קרצר לשגריר ארה"ב בישראל. במאמרו, "שיפטו את קרצר על פי דבריו ומעשיו" (ג'רוזלם פוסט, 06.05.2001), סוקר מורטון קליין, ראש הארגון הציוני של אמריקה (ZOA), נקודות בולטות בכל הקשור לגישתו הפרו-אש"פית של מר קרצר במהלך 25 השנים האחרונות. לפי דברי מר קליין, עוד בשנות ה-70 עת ביצע הארגון שורה ארוכה של מעשי טרור מעוררי זוועה בארץ ובעולם מצא לנכון מר קרצר להתייחס בעבודת הדוקטורט שלו אל אש"פ כאל ארגון גרילה, וטען כי מדיניותה של ישראל "שכנעה את הפלסטינים שהאלימות היתה התשובה היחידה לתסכולם". במהלך שירותו הדיפלומטי פעל מר קרצר ללא לאות למען אש"פ, ואף היה בין האחראים העיקריים להכרה הרשמית לה זכה ארגון הטרור ב-1988 מארה"ב, בניגוד גמור לעמדת ישראל. אין פלא שלאור הרקורד המוטה באופן קיצוני של מר קרצר, הביעו פובליציסטים ואישים ידועי שם, כמו גם עיתונים וארגונים יהודיים שונים, את התנגדותם העזה לאפשרות מינויו כשגריר בישראל. יש להצטער כי ממשלת ישראל במיוחד לאור הניסיון המר עם השגריר הקודם, מרטין אינדיק לא שעתה לקריאתם ולא עמדה על כך כי ימונה שגריר אחר תחת מר קרצר.
לא רק שהשגריר לא הביע חרטה על התערבותו החריגה והבלתי מקובלת, דובר שגרירות ארה"ב בראיון לערוץ 7 אף הצדיק התערבות זאת, מתוקף הסיוע השנתי שמעניקה ארה"ב לישראל. זוהי גישה מתנשאת, שכן הסיוע האמריקני הינו בפירוש גם השקעה שהתועלת שמפיקה ממנה ארה"ב מבחינה אסטרטגית, צבאית וכלכלית לא תסולא בפז. יתר על כן, עצם הניסיון להתניית הסיוע מהווה פגיעה חמורה במעמדה של ישראל כמדינה עצמאית ריבונית. האם גם במהלך כהונתו כשגריר במצרים, כפי שתמה ח"כ קליינר, טרח מר קרצר להגדיר יעדי עדיפות לראשי המשטר שם, באשר להקצאת כספי הסיוע האמריקאי למצרים?
אין ספק כי ממשלה העוברת לסדר היום על התערבויות חוזרות ונשנות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, מבלי להוקיע את השגריר הזר בפומבי ולהכריז עליו כעל פרסונה-נון-גרטה, תורמת בהתנהגותה ליצירת דימוי של מדינה הססנית וחסרת עמוד שידרה. זהו אך סימפטום אחד להעדר מדיניות אחידה, החלטית ועקבית, מה שמאפיין את הממשלה הנוכחית מראשית כהונתה. בל נתפלא, איפוא, שאנו נתקלים לעיתים כה קרובות ביחס של איפה ואיפה מצד ראשי הממשל בארה"ב ובקשיים בלתי הגיוניים בבואנו להסביר שם את צדקת דרכנו. חרף התבטאותו המצערת של מר הנדל, זהו הלקח המרכזי שיש ללמוד מפרשת השגריר.
ד"ר נתן נתניהו הוא מרצה וחוקר במדעי המחשב וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.