אמש, ליד הטלוויזיה, ראיתי את ישראל הנוצצת והמכוערת בכל מערומיה: צפיתי בהכתרתו בתואר דוקטור לשם כבוד של הנשיא לשעבר קלינטון, האדם שמקובל בארצו כגדול השקרנים וגדול המושחתים, ובעת כהונתו היה גם גדול יריביה המסוכנים של ישראל.
עודני זוכר אותו ביחד עם הילרי והבת, קורנים בחנוכת נמל התעופה הפלסטיני, אותו העלו על נס כסמל למדינתם שבדרך, ומי אינו זוכר את המהתלה הזדונית בעזה, ביום הביטול, כביכול, ביטול שקרי וכוזב, של האמנה הפלסטינית, ובלבד להכניס את ישראל למלכודת השלום והנסיגות.
האיש שבארצו הענקית נאסר עליו השימוש בתואר עורך הדין, בארץ הגמדים קיבל תואר דוקטור.
מי שלא ראה את המיצעד הפורימי, החקייני של בכירי האקדמיה בכותונות פסים מגוחכות אדומות כדם, לקול צלילי המרש האנגלי של אלגר pomp and circumstance , בתרגום מדוייק הוד מתגנדר עם גינונים, ובעברית פשוטה - רהב והתנפחות, לא ראה קרתנות פרובינציאלית עלובה מימיו.
-.1,100$ שילם החוג הנוצץ, כדי לראות ולשמוע את הנואף ומפתה הנערות שנשבע "מעולם לא היו לי יחסים עם האשה הזאת", ועל כך נשלל רשיונו וכמעט הודח מכהונת נשיא ארצות הברית.
זה דודם וזה רעם, זה איש המופת של החברה הגבוהה בישראל, כל כך נמוכה היא החברה הזאת.
אפילו בצאתו מן הבית הלבן עוד נתפס קלינטון סוחב משם חפצים ורהיטים יקרים השייכים למדינה. את פולרד לא חנן, למרות שהבטיח לנתניהו לעשות זאת, תחת מכבש הלחץ של ווי פלנטיישן, כאשר סחט ממנו 13 אחוזים מיהודה ושומרון. וכי מה יש אם הבטיח? למי לא הבטיח? ולא שאיננו יודע לחלק חנינות. עם לכתו חנן כל מושחת שישב בכלא ונמנה על מקורביו, ללא בושה. לרבות המיליארדר מרק ריץ' היושב בשוייץ, בורח מן החוק באמריקה, ואשר גרושתו תרמה למפלגה הדמוקרטית. ו"הידיד" הזה, הנערץ על ישראל השמאלנית , המזוייפת והנהנתנית לא נרתע מלהעביר את הלכלוך שבמתן החנינה הזאת... לישראל, לראש ממשלתה ברק, אשר גם הוא ביקש, ברוב חוכמתו, לחון את העבריין הנמלט הזה, מפני שגם בישראל מרח מרק ריץ' את דרכו בשלמונים שמנים.
שרון היה שם, ואין להאשימו על כך, משרתו מחייבת. אולם, האם היה זה יאה , דווקא לכבוד האיש הזה, המסמל את קיצוץ ארצנו, לדבר על "וויתורם כואבים"? וכל כוהני כת השלום המשיחית שלנו, בוגרי פשלות קמפ דייוויד וטבה, היו שם, והם הסתודדו עוד שעה ארוכה לפני הטקס, וכל כך לא יכלו להיפרד, שמוזמני ה-.1,100 $ נאלצו לחכות ולחכות בטרם יכלו לשבת לארוחתם הדשנה.
מה הם חגגו שם, שמנה וסלתה של החברה הגבוהה? את הבגידה בירושלים? את התרת השבועה "אם אשכחך"? את אובדן הארץ שבה כל שורשינו, ארצם של נביאינו ומלכינו? את הבאתו והמלכתו של הטרוריסט והמרצח ערפאת עם כנופייתו? את 600 קורבנות מלחמת-אוסלו? ביום בו קברו עוד שישה "קרבנות שלום", ריח של זבחי מתים עלה מן הארוחה הזאת, מכל הערב הזה, שגבי גזית בערוץ השני כמה אופייני! - קרא לו "לילה קסום"...
מתק שפתיים יש לו לאיש התעתועים, שכן מהו כלי העבודה של הרמאי, אם לא לשונו החלקלקה? וכך, על חורבות מדיניותו, היתה לו החוצפה להטיף מוסר לגמדי הרוח שישבו למרגלותיו, לטפטף עליהם נופת צופים של שלום, נסים משמים, תקווה ושאר מלים יפות שבעזרתן נוכלים מקצועיים מרוקנים לטיפשים ולתמימים את הכיסים.
אמרתי חוצפה? טעות. התכוונתי ל-"חוצפה" זו מילה באידיש שכבר נכנסה גם לשפה האמריקנית, משהו יותר קרוב למצח נחושה, מצח אישה פרוצה. היתה לקלינטון הזדמנות ללמוד את המושג הזה מן החבורה היהודית שסובבה אותו ואת אשתו כל העת עסקני שלום-עכשיו יהודים, מתרפסים ושונאי עצמם, נמוכים מעשב בסביבתם, אבל מלאי "חוצפה" יהירות, שתלטנות ושחץ כלפי אחיהם היהודים ומדינתם.
קלינטון אינו הולך מאתנו, בתוך רעם מחיאות כפיים, מבלי להשאיר את הלכלוך שלו על השטיח: עוד תשובו, הוא אמר, אל המורשת שלי, כלומר אל "מיתווה קלינטון", זה המתכון לחורבן - קנטון יהודי קטן בחסות מועצת הבטחון ואמריקה, עם פרופיל לאומי ותרבותי כמו אוניברסיטת תל אביב.
שישה שרים היו שם לחגוג את הידיד המזוייף הזה, בדיוק כאשר מלאה שנה לכהונתו של הנשיא בוש, המתעב אותו מכל הטעמים הנכונים: מוסריים ופוליטיים. בוש אינו חייב לנו כלום. יהודי ארצות הברית, טפשים ועיוורים כמונו, לא הצביעו בעדו. וגם מכאן אותת המימסד תמיכה נלהבת במתנגדי בוש.
לא מגיע לנו היחס שהנשיא בוש מגלה כלפינו עד עתה, ומי יודע אם היה זה חכם מדינית, שכל כך חגגנו פה עם שנוא נפשו ואויבו האידיאולוגי.
===========
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.
עודני זוכר אותו ביחד עם הילרי והבת, קורנים בחנוכת נמל התעופה הפלסטיני, אותו העלו על נס כסמל למדינתם שבדרך, ומי אינו זוכר את המהתלה הזדונית בעזה, ביום הביטול, כביכול, ביטול שקרי וכוזב, של האמנה הפלסטינית, ובלבד להכניס את ישראל למלכודת השלום והנסיגות.
האיש שבארצו הענקית נאסר עליו השימוש בתואר עורך הדין, בארץ הגמדים קיבל תואר דוקטור.
מי שלא ראה את המיצעד הפורימי, החקייני של בכירי האקדמיה בכותונות פסים מגוחכות אדומות כדם, לקול צלילי המרש האנגלי של אלגר pomp and circumstance , בתרגום מדוייק הוד מתגנדר עם גינונים, ובעברית פשוטה - רהב והתנפחות, לא ראה קרתנות פרובינציאלית עלובה מימיו.
-.1,100$ שילם החוג הנוצץ, כדי לראות ולשמוע את הנואף ומפתה הנערות שנשבע "מעולם לא היו לי יחסים עם האשה הזאת", ועל כך נשלל רשיונו וכמעט הודח מכהונת נשיא ארצות הברית.
זה דודם וזה רעם, זה איש המופת של החברה הגבוהה בישראל, כל כך נמוכה היא החברה הזאת.
אפילו בצאתו מן הבית הלבן עוד נתפס קלינטון סוחב משם חפצים ורהיטים יקרים השייכים למדינה. את פולרד לא חנן, למרות שהבטיח לנתניהו לעשות זאת, תחת מכבש הלחץ של ווי פלנטיישן, כאשר סחט ממנו 13 אחוזים מיהודה ושומרון. וכי מה יש אם הבטיח? למי לא הבטיח? ולא שאיננו יודע לחלק חנינות. עם לכתו חנן כל מושחת שישב בכלא ונמנה על מקורביו, ללא בושה. לרבות המיליארדר מרק ריץ' היושב בשוייץ, בורח מן החוק באמריקה, ואשר גרושתו תרמה למפלגה הדמוקרטית. ו"הידיד" הזה, הנערץ על ישראל השמאלנית , המזוייפת והנהנתנית לא נרתע מלהעביר את הלכלוך שבמתן החנינה הזאת... לישראל, לראש ממשלתה ברק, אשר גם הוא ביקש, ברוב חוכמתו, לחון את העבריין הנמלט הזה, מפני שגם בישראל מרח מרק ריץ' את דרכו בשלמונים שמנים.
שרון היה שם, ואין להאשימו על כך, משרתו מחייבת. אולם, האם היה זה יאה , דווקא לכבוד האיש הזה, המסמל את קיצוץ ארצנו, לדבר על "וויתורם כואבים"? וכל כוהני כת השלום המשיחית שלנו, בוגרי פשלות קמפ דייוויד וטבה, היו שם, והם הסתודדו עוד שעה ארוכה לפני הטקס, וכל כך לא יכלו להיפרד, שמוזמני ה-.1,100 $ נאלצו לחכות ולחכות בטרם יכלו לשבת לארוחתם הדשנה.
מה הם חגגו שם, שמנה וסלתה של החברה הגבוהה? את הבגידה בירושלים? את התרת השבועה "אם אשכחך"? את אובדן הארץ שבה כל שורשינו, ארצם של נביאינו ומלכינו? את הבאתו והמלכתו של הטרוריסט והמרצח ערפאת עם כנופייתו? את 600 קורבנות מלחמת-אוסלו? ביום בו קברו עוד שישה "קרבנות שלום", ריח של זבחי מתים עלה מן הארוחה הזאת, מכל הערב הזה, שגבי גזית בערוץ השני כמה אופייני! - קרא לו "לילה קסום"...
מתק שפתיים יש לו לאיש התעתועים, שכן מהו כלי העבודה של הרמאי, אם לא לשונו החלקלקה? וכך, על חורבות מדיניותו, היתה לו החוצפה להטיף מוסר לגמדי הרוח שישבו למרגלותיו, לטפטף עליהם נופת צופים של שלום, נסים משמים, תקווה ושאר מלים יפות שבעזרתן נוכלים מקצועיים מרוקנים לטיפשים ולתמימים את הכיסים.
אמרתי חוצפה? טעות. התכוונתי ל-"חוצפה" זו מילה באידיש שכבר נכנסה גם לשפה האמריקנית, משהו יותר קרוב למצח נחושה, מצח אישה פרוצה. היתה לקלינטון הזדמנות ללמוד את המושג הזה מן החבורה היהודית שסובבה אותו ואת אשתו כל העת עסקני שלום-עכשיו יהודים, מתרפסים ושונאי עצמם, נמוכים מעשב בסביבתם, אבל מלאי "חוצפה" יהירות, שתלטנות ושחץ כלפי אחיהם היהודים ומדינתם.
קלינטון אינו הולך מאתנו, בתוך רעם מחיאות כפיים, מבלי להשאיר את הלכלוך שלו על השטיח: עוד תשובו, הוא אמר, אל המורשת שלי, כלומר אל "מיתווה קלינטון", זה המתכון לחורבן - קנטון יהודי קטן בחסות מועצת הבטחון ואמריקה, עם פרופיל לאומי ותרבותי כמו אוניברסיטת תל אביב.
שישה שרים היו שם לחגוג את הידיד המזוייף הזה, בדיוק כאשר מלאה שנה לכהונתו של הנשיא בוש, המתעב אותו מכל הטעמים הנכונים: מוסריים ופוליטיים. בוש אינו חייב לנו כלום. יהודי ארצות הברית, טפשים ועיוורים כמונו, לא הצביעו בעדו. וגם מכאן אותת המימסד תמיכה נלהבת במתנגדי בוש.
לא מגיע לנו היחס שהנשיא בוש מגלה כלפינו עד עתה, ומי יודע אם היה זה חכם מדינית, שכל כך חגגנו פה עם שנוא נפשו ואויבו האידיאולוגי.
===========
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.