האמת, לרגע חשבתי שהייתה הפיכה בארה"ב.
אחרת קשה להבין מה פתאום הפסיקה התקשורת את שידוריה, ועברה לשידורים חיים ממלון אינטרקונטיננטל בתל-אביב, כדי לשמוע את נאומו של נשיא ארצות הברית לשעבר. אוניברסיטת תל-אביב שנשיאה המיט עלינו את ענייני אוסלו, קמפ דויד ושאר צרות, איתמר רבינוביץ', מספק לידידו תואר של ד"ר לשם כבוד והמדינה משתגעת. ראשית, יותר זול לספק לו תואר , כפי שלמדנו, בלטבייה. שנית, מכל המנהיגים שאני מכיר, קלינטון הוא המנהיג שהכי פחות מתאימה לו ההגדרה "כבוד". ושלישית, נניח שמעניקים לו את התואר ואת הכבוד, מה לנו הישראלים בחגיגה המוגזמת הזאת? את מי מעניין מה נתנו לו לאכול, מה גודל הסוויטה שלו? ולמה ממלאים את מהדורות החדשות בנתונים על כמה שילמו אורחי הסעודה על "תלוש לסועד"? ועם איזה מתנות יקרות להחריד הוא חוזר הביתה?
אולי העיסוק בשאלות הרות גורל וקלוריות, מסביר את אי התעסקות התקשורת בשאלות נדושות בסגנון, כמה נכים אושפזו מאז תחילת השביתה שלהם? או מה גודל האוהל שהם שוהים בו, או אפילו - מהי הטמפרטורה הנמדדת בשק השינה של המסכנים. ואם כבר שאלות מטופשות אז אפשר לנסות גם את "כמה בתי תמחוי אפשר להאכיל במחיר המנה האחרונה מסעודתו של אותו רשע?"
מאידך, מאוד מחמם את הלב לצפות בכל אנשי ה"לשעבר", במפגש הזה. נשיא ארצות הברית לשעבר (קלינטון), שפוגש בראש הממשלה לשעבר (ברק) ומזכיר הממשלה לשעבר (גלעד שר), ואפילו שר התיירות ומועמד לראשות הממשלה ל-ש-ע-ב-ר (ליפקין שחק). נושא הפגישה קצת יותר עכשווי תהליך השלום.
לשעבר.
האוהל של החיילים
אין אותיות במקלדת שלי שיכולים לתאר משהו שלילי על פעולת צה"ל בטול כרם ובשכם, אבל כנראה שזאת בעיה, שדרני ועורכי האקטואליה של גל"צ מחזיקים כנראה מקלדות אחרות בחדר החדשות. כוח צה"ל בגודל של חטיבה נכנס לטול כרם כדי ללקט מבוקשים שהרשות הפלסטינית לא עצרה, ואם עצרה שחררה, ואם לא שחרה, זה רק בשביל להגן עליהם מישראל. בקיצור, נכנסים הטנקים והנגמ"שים, ומי לא מרוצה? נכון, רפי רשף ורזי ברקאי. עד שצה"ל כבר פועל, באים אנשי התקשורת הלוחמנית ומבקשים שיקול מחודש. השאלה שחוזרת בגל"צ כל אימת שצה"ל מבקר באי אילו שכונות פלסטיניות היא "עד מתי נישאר שם?". מדובר להזכירכם בשופר הצבא, או בשפתם: "הבית של החיילים". והרמטכ"ל, בחור חכם, לא עושה שום דבר בנידון? אלא מה, מסביר לי מישהו ש"שירת" שם, אם גל"צ הוא הבית של החיילים, תפקידו להגן עליהם מהקור והגשם, וזאת הסיבה היחידה לדאגה הרבה של ברקאי ורשף משהות צה"ל בתוך שטחי איי.
ואם כבר הזכרנו את הפעולה בטול כרם, אין מנוס ממילה על הכתבת הצבאית של קול ישראל. נעבכית, דובר צה"ל לא הרשה לגברת להיכנס עם הטנקים לטול כרם והיא כעסה, אוהו כעסה. בכל תוכניות הבוקר שמענו אותה זועמת על שהשאירו אותה בחוץ, ומי בכלל החליט, ומי בכלל אישר, ובאיזו סמכות פועלים בטול-כרם בלי ליידע מראש את הכתבת הצבאית...
זה מה שקורה שקצינים בכירים מתייחסים ביתר רצינות לעיתונאית שזכתה לכינוי "נציבת קבילות החיילים". ואף על פי כן, דובר צה"ל טעה. הוא היה צריך לאפשר לה להיכנס לטול כרם.
בנוגע ליציאה משם, זה כבר משהו אחר.
"...אם השמאל ואימנה"
"בכל דור חייב הרב, בעיקר אם הוא רב ראשי, לראות את עצמו כאילו הוא יצא למצרים". אפשר להתפוצץ מרעיון העוועים שמובילים כמה רבנים שמזוהים עם השמאל. קודם היה אחד שפסק פסיקות משונות ומוזרות, ואז גם טען שצריך להצביע לאהוד ברק. אח"כ בא רב אחר, ופסק שצריך להפסיק את החיסולים, כי זה לא מוסרי, ואז שמענו על התארגנות מנהיגי שלוש הדתות שיצאו למצרים כדי "לנסח הודעה משותפת נגד האלימות, בעד חופש הפולחן ונגד השימוש בדת לקידום אינטרסים לא-דתיים", מילים כדרבנות.
רבנים, שייחים, וכמה כמרים, נפגשו באלכסנדריה כדי לקבל החלטה שמשמעותה בעברית הפסקת ההרג. אל הרבנים ישראל לאו ואליהו בקשי-דורון התלוו גם מנחם פורמן מתקוע, והרבנים דוד רוזן, דוד ברודמן ויצחק רלב"ג. גורמים ברבנות הראשית הסבירו, כי המטרה של משלחת הרבנים היא לשכנע את כוהני הדת המוסלמים לפרסם פסק הלכה מוסלמי, האוסר על ביצוע פיגועי התאבדות. או שהרבנים נאיביים, או שסגן שר החוץ מיכאל מלכיאור מצליח בכישרון דיפלומטי לטשטש גם רבני המדינה. או שהערבים (פלסטינים, עיראקים, לוביים ועוד) והנוצרים (הבלגים, האיטלקים) קיבלו החלטה לשקם את היחסים עם היהודים.
מאידך, יאמרו ה"מבינים" כמות הפיגועים הקטנה והכמעט בלתי מורגשת, נובעת מפעילות השר מלכיאור וממנחם פורמן.
צא וחשוב מה היה קורה אלמלא נועדו במצרים.
============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.
אחרת קשה להבין מה פתאום הפסיקה התקשורת את שידוריה, ועברה לשידורים חיים ממלון אינטרקונטיננטל בתל-אביב, כדי לשמוע את נאומו של נשיא ארצות הברית לשעבר. אוניברסיטת תל-אביב שנשיאה המיט עלינו את ענייני אוסלו, קמפ דויד ושאר צרות, איתמר רבינוביץ', מספק לידידו תואר של ד"ר לשם כבוד והמדינה משתגעת. ראשית, יותר זול לספק לו תואר , כפי שלמדנו, בלטבייה. שנית, מכל המנהיגים שאני מכיר, קלינטון הוא המנהיג שהכי פחות מתאימה לו ההגדרה "כבוד". ושלישית, נניח שמעניקים לו את התואר ואת הכבוד, מה לנו הישראלים בחגיגה המוגזמת הזאת? את מי מעניין מה נתנו לו לאכול, מה גודל הסוויטה שלו? ולמה ממלאים את מהדורות החדשות בנתונים על כמה שילמו אורחי הסעודה על "תלוש לסועד"? ועם איזה מתנות יקרות להחריד הוא חוזר הביתה?
אולי העיסוק בשאלות הרות גורל וקלוריות, מסביר את אי התעסקות התקשורת בשאלות נדושות בסגנון, כמה נכים אושפזו מאז תחילת השביתה שלהם? או מה גודל האוהל שהם שוהים בו, או אפילו - מהי הטמפרטורה הנמדדת בשק השינה של המסכנים. ואם כבר שאלות מטופשות אז אפשר לנסות גם את "כמה בתי תמחוי אפשר להאכיל במחיר המנה האחרונה מסעודתו של אותו רשע?"
מאידך, מאוד מחמם את הלב לצפות בכל אנשי ה"לשעבר", במפגש הזה. נשיא ארצות הברית לשעבר (קלינטון), שפוגש בראש הממשלה לשעבר (ברק) ומזכיר הממשלה לשעבר (גלעד שר), ואפילו שר התיירות ומועמד לראשות הממשלה ל-ש-ע-ב-ר (ליפקין שחק). נושא הפגישה קצת יותר עכשווי תהליך השלום.
לשעבר.
האוהל של החיילים
אין אותיות במקלדת שלי שיכולים לתאר משהו שלילי על פעולת צה"ל בטול כרם ובשכם, אבל כנראה שזאת בעיה, שדרני ועורכי האקטואליה של גל"צ מחזיקים כנראה מקלדות אחרות בחדר החדשות. כוח צה"ל בגודל של חטיבה נכנס לטול כרם כדי ללקט מבוקשים שהרשות הפלסטינית לא עצרה, ואם עצרה שחררה, ואם לא שחרה, זה רק בשביל להגן עליהם מישראל. בקיצור, נכנסים הטנקים והנגמ"שים, ומי לא מרוצה? נכון, רפי רשף ורזי ברקאי. עד שצה"ל כבר פועל, באים אנשי התקשורת הלוחמנית ומבקשים שיקול מחודש. השאלה שחוזרת בגל"צ כל אימת שצה"ל מבקר באי אילו שכונות פלסטיניות היא "עד מתי נישאר שם?". מדובר להזכירכם בשופר הצבא, או בשפתם: "הבית של החיילים". והרמטכ"ל, בחור חכם, לא עושה שום דבר בנידון? אלא מה, מסביר לי מישהו ש"שירת" שם, אם גל"צ הוא הבית של החיילים, תפקידו להגן עליהם מהקור והגשם, וזאת הסיבה היחידה לדאגה הרבה של ברקאי ורשף משהות צה"ל בתוך שטחי איי.
ואם כבר הזכרנו את הפעולה בטול כרם, אין מנוס ממילה על הכתבת הצבאית של קול ישראל. נעבכית, דובר צה"ל לא הרשה לגברת להיכנס עם הטנקים לטול כרם והיא כעסה, אוהו כעסה. בכל תוכניות הבוקר שמענו אותה זועמת על שהשאירו אותה בחוץ, ומי בכלל החליט, ומי בכלל אישר, ובאיזו סמכות פועלים בטול-כרם בלי ליידע מראש את הכתבת הצבאית...
זה מה שקורה שקצינים בכירים מתייחסים ביתר רצינות לעיתונאית שזכתה לכינוי "נציבת קבילות החיילים". ואף על פי כן, דובר צה"ל טעה. הוא היה צריך לאפשר לה להיכנס לטול כרם.
בנוגע ליציאה משם, זה כבר משהו אחר.
"...אם השמאל ואימנה"
"בכל דור חייב הרב, בעיקר אם הוא רב ראשי, לראות את עצמו כאילו הוא יצא למצרים". אפשר להתפוצץ מרעיון העוועים שמובילים כמה רבנים שמזוהים עם השמאל. קודם היה אחד שפסק פסיקות משונות ומוזרות, ואז גם טען שצריך להצביע לאהוד ברק. אח"כ בא רב אחר, ופסק שצריך להפסיק את החיסולים, כי זה לא מוסרי, ואז שמענו על התארגנות מנהיגי שלוש הדתות שיצאו למצרים כדי "לנסח הודעה משותפת נגד האלימות, בעד חופש הפולחן ונגד השימוש בדת לקידום אינטרסים לא-דתיים", מילים כדרבנות.
רבנים, שייחים, וכמה כמרים, נפגשו באלכסנדריה כדי לקבל החלטה שמשמעותה בעברית הפסקת ההרג. אל הרבנים ישראל לאו ואליהו בקשי-דורון התלוו גם מנחם פורמן מתקוע, והרבנים דוד רוזן, דוד ברודמן ויצחק רלב"ג. גורמים ברבנות הראשית הסבירו, כי המטרה של משלחת הרבנים היא לשכנע את כוהני הדת המוסלמים לפרסם פסק הלכה מוסלמי, האוסר על ביצוע פיגועי התאבדות. או שהרבנים נאיביים, או שסגן שר החוץ מיכאל מלכיאור מצליח בכישרון דיפלומטי לטשטש גם רבני המדינה. או שהערבים (פלסטינים, עיראקים, לוביים ועוד) והנוצרים (הבלגים, האיטלקים) קיבלו החלטה לשקם את היחסים עם היהודים.
מאידך, יאמרו ה"מבינים" כמות הפיגועים הקטנה והכמעט בלתי מורגשת, נובעת מפעילות השר מלכיאור וממנחם פורמן.
צא וחשוב מה היה קורה אלמלא נועדו במצרים.
============
קובי סלע הוא כתב חדשות ערוץ 7. הוא גם כותב קבוע ברשת המקומונים החרדית : קו עיתונות דתית.