ניצב משה מזרחי יכול להיות רגוע. הוא לא יינזק מישיבת הממשלה מחרתיים, האמורה לעסוק בשערוריית התנכלותו וציתותיו לאביגדור ליברמן. סיכוייו להיפגע ממנה קטנים מהסיכוי שיוחלט שם להטיל מס על הבורסה. ליברמן ימחה בתוקף, שרי ש"ס ירימו קול, ראש הממשלה ימלמל נזיפה לפרוטוקול, וזה הכל. בלי עורף תקשורתי וגיבוי פרקליטותי מנועים שרי הימין מלפעול נגד מעשה הנבלה שבוצע בליברמן בשם החוק. שעה קלה אחרי הישיבה יוכל מזרחי להאזין שוב לאנשי שררה.
לא לכולם, כמובן. שלטון החוק יודע יפה יפה את ההבדל בין אח"מים שמותר להאזין להם לבין אח"מים שאסור. ברור לו אצל איזה ראש-ממשלה לשעבר מותר לחפש מתנות בבית, ואצל מי אי אפשר. ידו הארוכה של ניצב מזרחי ואוזניו הרחבות לעולם לא יתבלבלו בין שני המגזרים הללו. ואם הן בכל זאת יתבלבלו, זה יהיה יומו האחרון במדים.
הרי לא קשה לדמיין מה היה קורה אילו נתפס מזרחי בהאזנה לשיחות טלפון אינטימיות בין השר יוסי ביילין לראש הממשלה אהוד ברק. הכנסת היתה מתכנסת לישיבת חירום, אליקים רובינשטיין היה מתיז ראשים במסדרונות המטה הארצי, ועיתונאים זועמים היו משפדים חיים את השר לבטחון הפנים. כל תכנית אקטואליה או פיסת עיתון היתה תובעת את עלבונו של ראש-הממשלה ומביעה חרדה איומה לגורל הדמוקרטיה.
הרבה פחות דמיון נחוץ כדי לנחש שנגד יוסי ביילין אף פעם לא היתה נפתחת חקירה בנסיבות פתיחתה נגד ליברמן. כלומר, בעקבות ידיעה קטנה בעיתון על עיסקה כלכלית פרטית שביצע בעודו שוהה בחופשה ללא תשלום מהחיים הפוליטיים. פרשת עמותות ברק מוכיחה שאפילו דו"ח קטלני עב-כרס של מבקר המדינה אינו עילה לפתיחת מהלך חקירתי מקיף נגד אישים רמי מעלה מהמחנה הנכון, המחנה החסין מפני התעמרות משטרתית. אנשי ברק זומנו בעצלתיים לחקירה, שמרו על זכות השתיקה, ומאז הם חיים באושר ועושר.
אבל כשמדובר בליברמן או בתואמיו שלטון החוק לא מבזבז רגע. הוא מצותת בלי אבחנה, מזמן לחקירה נוקבת את כל העולם ואשתו, בוחש, מדליף, מיתמם. שום זכות שתיקה לא תעמוד בדרכו למיצוי החקירה עד תומה ועד הרבה מעבר לכך. אם נכונות הטענות של ליברמן והחשיפות של יואב יצחק, ניצב מזרחי אינו רק חוקר שמעד אלא אישיות פלילית בממדים ווטרגייטים. הוא צותת שלא כחוק לאישים פוליטיים ובנותיהם, ניצל את סמכותו כדי להתאנות להם, ורדף שוטרים שסירבו להשתתף בפשע. אולי גם השמיד ראיות.
הלב נחמץ והידיים מתאגרפות כשקוראים את התצהיר של סטניסלב יאז'מסקי, פקודו של מזרחי לשעבר, שהודח מהמשטרה ונאלץ לעזוב את הארץ בשל סירובו לקחת חלק ברדיפת ליברמן ובתמלול בלתי חוקי של שיחותיו עם בנימין נתניהו. אמנם מדובר רק בתצהיר, ולא בפסק דין של בית משפט, אבל יש פער מדהים בין תוכנו המצמרר לבין האדישות שבה התקבל. אם יאז'מסקי דובר אמת, אפילו פרשת אבישי רביב מתגמדת לעומת פרשת מזרחי. אחרי הכל, רביב היה סוכן קטן, ואילו מזרחי הוא ראש אגף. אז למה עוזי לנדאו שותק?
============
חגי סגל הוא עורך ראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
מאמרו של חגי סגל הופיע בעיתון מעריב בי"ג שבט תשס"ב.
לא לכולם, כמובן. שלטון החוק יודע יפה יפה את ההבדל בין אח"מים שמותר להאזין להם לבין אח"מים שאסור. ברור לו אצל איזה ראש-ממשלה לשעבר מותר לחפש מתנות בבית, ואצל מי אי אפשר. ידו הארוכה של ניצב מזרחי ואוזניו הרחבות לעולם לא יתבלבלו בין שני המגזרים הללו. ואם הן בכל זאת יתבלבלו, זה יהיה יומו האחרון במדים.
הרי לא קשה לדמיין מה היה קורה אילו נתפס מזרחי בהאזנה לשיחות טלפון אינטימיות בין השר יוסי ביילין לראש הממשלה אהוד ברק. הכנסת היתה מתכנסת לישיבת חירום, אליקים רובינשטיין היה מתיז ראשים במסדרונות המטה הארצי, ועיתונאים זועמים היו משפדים חיים את השר לבטחון הפנים. כל תכנית אקטואליה או פיסת עיתון היתה תובעת את עלבונו של ראש-הממשלה ומביעה חרדה איומה לגורל הדמוקרטיה.
הרבה פחות דמיון נחוץ כדי לנחש שנגד יוסי ביילין אף פעם לא היתה נפתחת חקירה בנסיבות פתיחתה נגד ליברמן. כלומר, בעקבות ידיעה קטנה בעיתון על עיסקה כלכלית פרטית שביצע בעודו שוהה בחופשה ללא תשלום מהחיים הפוליטיים. פרשת עמותות ברק מוכיחה שאפילו דו"ח קטלני עב-כרס של מבקר המדינה אינו עילה לפתיחת מהלך חקירתי מקיף נגד אישים רמי מעלה מהמחנה הנכון, המחנה החסין מפני התעמרות משטרתית. אנשי ברק זומנו בעצלתיים לחקירה, שמרו על זכות השתיקה, ומאז הם חיים באושר ועושר.
אבל כשמדובר בליברמן או בתואמיו שלטון החוק לא מבזבז רגע. הוא מצותת בלי אבחנה, מזמן לחקירה נוקבת את כל העולם ואשתו, בוחש, מדליף, מיתמם. שום זכות שתיקה לא תעמוד בדרכו למיצוי החקירה עד תומה ועד הרבה מעבר לכך. אם נכונות הטענות של ליברמן והחשיפות של יואב יצחק, ניצב מזרחי אינו רק חוקר שמעד אלא אישיות פלילית בממדים ווטרגייטים. הוא צותת שלא כחוק לאישים פוליטיים ובנותיהם, ניצל את סמכותו כדי להתאנות להם, ורדף שוטרים שסירבו להשתתף בפשע. אולי גם השמיד ראיות.
הלב נחמץ והידיים מתאגרפות כשקוראים את התצהיר של סטניסלב יאז'מסקי, פקודו של מזרחי לשעבר, שהודח מהמשטרה ונאלץ לעזוב את הארץ בשל סירובו לקחת חלק ברדיפת ליברמן ובתמלול בלתי חוקי של שיחותיו עם בנימין נתניהו. אמנם מדובר רק בתצהיר, ולא בפסק דין של בית משפט, אבל יש פער מדהים בין תוכנו המצמרר לבין האדישות שבה התקבל. אם יאז'מסקי דובר אמת, אפילו פרשת אבישי רביב מתגמדת לעומת פרשת מזרחי. אחרי הכל, רביב היה סוכן קטן, ואילו מזרחי הוא ראש אגף. אז למה עוזי לנדאו שותק?
============
חגי סגל הוא עורך ראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.
מאמרו של חגי סגל הופיע בעיתון מעריב בי"ג שבט תשס"ב.