מיקי לוי
שרק תהיה לנו בריא, ניצב מיקי לוי. אנחנו רואים אותך ואת השוטרים והשוטרות שלך, יומם ולילה, עושים את הבלתי אפשרי. משטרה קטנה, יחסית לגודל האוכלוסיה מן הקטנות בעולם, עושה את העבודה הביטחונית האינסופית הזאת, בקור של ירושלים, כל הזמן בערנות, וחוץ מכל התפקידים שמוטלים על משטרה נורמלית בארץ נורמלית. לא, זו לא הקדמה לשום רעיון גדול או חדש. רק רציתי להגיד תודה.
סרק
מפיגוע לפיגוע הולך וגדל מספרם של פצועי הסרק. השבוע בירושלים זה כבר התקרב ל-200. קוראים לזה פגועי הלם ונפגעי חרדה ועוד ימציאו שמות מרשימים יותר, ועוד יתפרנסו מזה חוקרים נכבדים יותר. חברים, הגזמתם. תפסיקו לסתום את חדרי המיון, תנו לרופאים לטפל בפצועים באמת, ותנו למדינה לשמור על פרופורציות. אני לא יודע איך אומרים את זה בעדינות הראויה ל"פגוע חרדה", אבל אנחנו במלחמה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הפינוק הזה. אם נבהלת או בכית או ראית אנשים מתים, אתה לא פצוע. אפילו אם מרוב פחד התעלפת, אתה לא פצוע. לך הביתה ותשתה מים. ברמאללה ובעזה רוקדים כששומעים ברדיו את המספרים המטורפים האלה: תשעים פצועים, מאה ושלושים פצועים, מאה וחמישים פצועים. כבוד גדול לשהיד ולמשפחתו, והמתאבד הבא כבר חוגר את החגורה.
וגם היללה הזאת - שלא ייתכן ככה ואי אפשר להמשיך יותר, ועד מתי אוי עד מתי - גם היא מזרזת את יציאתו לדרך של המתאבד הבא. אין דבר מתוק יותר לאוזניו של מחבל מאשר היללה הזאת. היא בעצם כל המטרה של הטרור. הוא הורג אנשים רק כדי לשמוע אותה שוב ושוב. ואם רוצים שהוא יפסיק להרוג אנשים, מה לעשות, צריך להפסיק ליילל.
מותר ללמוד מנתניהו
בראש מצעד הקלישאות הפוליטיות עומדת כמובן ה"טוב, נתניהו נושף בעורפו". די נמאס לשמוע את התירוץ הזה, והוא בדרך כלל באמת סתם תירוץ. אבל במה שנוגע לתקציב המדינה, אולי באמת כדאי שיסתובב אחורה, ינשוף בחזרה, וישאל את נתניהו בשקט בשקט איך עושים את זה, ובכלל איך עושים כלכלה.
נתניהו נבחר במאי, אמצע שנת תקציב, ומייד קיצץ שבעה מיליארד שקל באמצע השנה. כעבור כמה חודשים, בתקציב הראשון של ממשלתו, הוא קיצץ עוד ארבעה. ובסך הכל קיצוץ של אחד עשר מיליארד שקל (!) בשנה הראשונה. לא היתה לו ממשלת אחדות עם ארבעים שרים וסגניהם. הקואליציה שלו היתה צרה ומקרטעת. כל שני ח"כים יכלו להפיל אותו, והוא העביר את זה.
אנשים כבר לא זוכרים שלפני נתניהו היית עבריין פלילי אם החזקת שלושת אלפים דולר. היתה חברה סלולרית אחת ללא מתחרים, ופלאפון היה פריט מנכ"לים יוקרתי, שעלה אלפי שקלים. בטלוויזיה היו שני ערוצים וזהו. כל אחד איים שאם יקחו לו את המונופול המשק יתמוטט, כל הכסף יברח לחו"ל, וחוצמיזה הוא גם יפיל את הממשלה. אבל הממשלה שיחררה הגבלות מטבע, פתחה חסמים ביורוקרטיים עתיקי יומין, ונתנה להתחרות על כל דבר, והמשק פרח ואף אחד לא נפל.
נתניהו לא לקח כסף מהעשירים כדי לחלק לעניים. הוא לא היחיד שיודע את הסוד הלא פופולרי שממשלה שמחלקת הרבה כסף לעניים, יוצרת משק עני, שיהיה בו כל הזמן יותר עוני. הוא לא היחיד שיודע שהדרך היחידה להביא לכך שלממשלה יהיה כסף, היא להביא לכך שלאזרחים יהיה כסף. כסף שהם מרוויחים בשמחה ומוציאים בעין טובה, ולא לוקחים להם 65 אגורות מכל שקל.
הוא לא היחיד שיודע את הסוד, אבל היחיד שהיה לו אומץ לדעת בדיוק מה הוא רוצה, ולעשות את זה.
והוא גם הפריט. שלושה ראשי ממשלה לפניו ושניים אחריו דיברו על זה, והוא עשה את זה. ממשלת נתניהו הפריטה חברות ממשלתיות ב-15 מיליארד שקל. (לשם השוואה: ממשלת ברק אפס שקלים, ממשלת שרון אפס שקלים). למה ממשלות מדברות על הפרטה ולא עושות אותה? מאותה סיבה שהן מדברות על קיצוץ ולא עושות אותו: צריך מנהיגות. המעשה הנכון, שיביא ברכה למשק, תמיד מתנגש עם אינטרסים של פרטים, ושל קליקות, של מפלגות, ושל ועדים, ולא רק של חזקים ועשירים, לפעמים גם של עניים ומסכנים. אתה יודע שצריך לקום ולעשות אותו, והשאלה היא אם יש לך כוח לקום או שאתה נשאר תחת השמיכה ושימות העולם. במה שנוגע למשק, העולם מת לאט אבל בהתמדה. כל יום שלא קמים מת עוד משהו.
==========
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
כתבתו של אורי אליצור התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בי"ט שבט תשס"ב.
שרק תהיה לנו בריא, ניצב מיקי לוי. אנחנו רואים אותך ואת השוטרים והשוטרות שלך, יומם ולילה, עושים את הבלתי אפשרי. משטרה קטנה, יחסית לגודל האוכלוסיה מן הקטנות בעולם, עושה את העבודה הביטחונית האינסופית הזאת, בקור של ירושלים, כל הזמן בערנות, וחוץ מכל התפקידים שמוטלים על משטרה נורמלית בארץ נורמלית. לא, זו לא הקדמה לשום רעיון גדול או חדש. רק רציתי להגיד תודה.
סרק
מפיגוע לפיגוע הולך וגדל מספרם של פצועי הסרק. השבוע בירושלים זה כבר התקרב ל-200. קוראים לזה פגועי הלם ונפגעי חרדה ועוד ימציאו שמות מרשימים יותר, ועוד יתפרנסו מזה חוקרים נכבדים יותר. חברים, הגזמתם. תפסיקו לסתום את חדרי המיון, תנו לרופאים לטפל בפצועים באמת, ותנו למדינה לשמור על פרופורציות. אני לא יודע איך אומרים את זה בעדינות הראויה ל"פגוע חרדה", אבל אנחנו במלחמה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הפינוק הזה. אם נבהלת או בכית או ראית אנשים מתים, אתה לא פצוע. אפילו אם מרוב פחד התעלפת, אתה לא פצוע. לך הביתה ותשתה מים. ברמאללה ובעזה רוקדים כששומעים ברדיו את המספרים המטורפים האלה: תשעים פצועים, מאה ושלושים פצועים, מאה וחמישים פצועים. כבוד גדול לשהיד ולמשפחתו, והמתאבד הבא כבר חוגר את החגורה.
וגם היללה הזאת - שלא ייתכן ככה ואי אפשר להמשיך יותר, ועד מתי אוי עד מתי - גם היא מזרזת את יציאתו לדרך של המתאבד הבא. אין דבר מתוק יותר לאוזניו של מחבל מאשר היללה הזאת. היא בעצם כל המטרה של הטרור. הוא הורג אנשים רק כדי לשמוע אותה שוב ושוב. ואם רוצים שהוא יפסיק להרוג אנשים, מה לעשות, צריך להפסיק ליילל.
מותר ללמוד מנתניהו
בראש מצעד הקלישאות הפוליטיות עומדת כמובן ה"טוב, נתניהו נושף בעורפו". די נמאס לשמוע את התירוץ הזה, והוא בדרך כלל באמת סתם תירוץ. אבל במה שנוגע לתקציב המדינה, אולי באמת כדאי שיסתובב אחורה, ינשוף בחזרה, וישאל את נתניהו בשקט בשקט איך עושים את זה, ובכלל איך עושים כלכלה.
נתניהו נבחר במאי, אמצע שנת תקציב, ומייד קיצץ שבעה מיליארד שקל באמצע השנה. כעבור כמה חודשים, בתקציב הראשון של ממשלתו, הוא קיצץ עוד ארבעה. ובסך הכל קיצוץ של אחד עשר מיליארד שקל (!) בשנה הראשונה. לא היתה לו ממשלת אחדות עם ארבעים שרים וסגניהם. הקואליציה שלו היתה צרה ומקרטעת. כל שני ח"כים יכלו להפיל אותו, והוא העביר את זה.
אנשים כבר לא זוכרים שלפני נתניהו היית עבריין פלילי אם החזקת שלושת אלפים דולר. היתה חברה סלולרית אחת ללא מתחרים, ופלאפון היה פריט מנכ"לים יוקרתי, שעלה אלפי שקלים. בטלוויזיה היו שני ערוצים וזהו. כל אחד איים שאם יקחו לו את המונופול המשק יתמוטט, כל הכסף יברח לחו"ל, וחוצמיזה הוא גם יפיל את הממשלה. אבל הממשלה שיחררה הגבלות מטבע, פתחה חסמים ביורוקרטיים עתיקי יומין, ונתנה להתחרות על כל דבר, והמשק פרח ואף אחד לא נפל.
נתניהו לא לקח כסף מהעשירים כדי לחלק לעניים. הוא לא היחיד שיודע את הסוד הלא פופולרי שממשלה שמחלקת הרבה כסף לעניים, יוצרת משק עני, שיהיה בו כל הזמן יותר עוני. הוא לא היחיד שיודע שהדרך היחידה להביא לכך שלממשלה יהיה כסף, היא להביא לכך שלאזרחים יהיה כסף. כסף שהם מרוויחים בשמחה ומוציאים בעין טובה, ולא לוקחים להם 65 אגורות מכל שקל.
הוא לא היחיד שיודע את הסוד, אבל היחיד שהיה לו אומץ לדעת בדיוק מה הוא רוצה, ולעשות את זה.
והוא גם הפריט. שלושה ראשי ממשלה לפניו ושניים אחריו דיברו על זה, והוא עשה את זה. ממשלת נתניהו הפריטה חברות ממשלתיות ב-15 מיליארד שקל. (לשם השוואה: ממשלת ברק אפס שקלים, ממשלת שרון אפס שקלים). למה ממשלות מדברות על הפרטה ולא עושות אותה? מאותה סיבה שהן מדברות על קיצוץ ולא עושות אותו: צריך מנהיגות. המעשה הנכון, שיביא ברכה למשק, תמיד מתנגש עם אינטרסים של פרטים, ושל קליקות, של מפלגות, ושל ועדים, ולא רק של חזקים ועשירים, לפעמים גם של עניים ומסכנים. אתה יודע שצריך לקום ולעשות אותו, והשאלה היא אם יש לך כוח לקום או שאתה נשאר תחת השמיכה ושימות העולם. במה שנוגע למשק, העולם מת לאט אבל בהתמדה. כל יום שלא קמים מת עוד משהו.
==========
אורי אליצור הוא עורך הירחון "נקודה", ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות" וב"מקור ראשון".
כתבתו של אורי אליצור התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בי"ט שבט תשס"ב.