איש לא הופתע מתוצאות הסקר שבדק את דימוין של קבוצות שונות בחברה הישראלית בעיני הציבור. כצפוי, הדימוי של החרדים היה בתחתית הרשימה. בישראל של היום, החרדים הם הקבוצה האנושית היחידה שלגיטימי לשנוא אותה, להסית נגדה ולהשחיר את פניה.
ראו איזו סערה קמה בשבוע שעבר כאשר חבר-כנסת מסויים הטיח דברי-גנאי בשיר מזרחי כלשהו. הגינויים והמחאות באו מכל קצווי הקשת, ואפילו חרגו מפרופורצייה מתקבלת על הדעת. אבל כאשר אותו חבר-כנסת מטיח דברים קשים וחמורים הרבה יותר בציבור החרדי, העניין עובר בשקט ובשלווה.
מי אשם בכול
המציאות הביטחונית הקשה, המאיימת על כולנו, יצרה מידה מסויימת של אחדות וקירוב-לבבות. היא חידדה את העובדה שאנו מותקפים בשל היותנו יהודים, בלי להבחין בין דתיים לשאינם דתיים, מתנחלים או תושבי חיפה, נתניה וחדרה. אבל כאשר יש רגיעה יחסית במתח הביטחוני, שד ההסתה האנטי-דתית קופץ ויוצא מן הבקבוק.
כמה פעמים שמענו במהלך דיוני התקציב כי באשמת החרדים אין כסף לנכים, לחולים, למובטלים ולנתמכי רשויות הרווחה. מי אינו מכיר בעל-פה את המשפט "שייקחו מהישיבות וייתנו ל...". אין איש מעלה על דעתו שבמצב כלכלי קשה צריך לקחת מהאוניברסיטאות, מהתרבות ומהספורט. כשהמדינה מממנת סטודנט הלומד פילוסופיה סינית באוניברסיטה, זה בסדר גמור; אבל כשהיא מתקצבת תלמיד ישיבה הלומד את תורת משה - זה על חשבונם של החלכאים והנדכאים.
רבים מודעים לשנאת החרדים שמטפחים פוליטיקאים מסויימים וכלי-התקשורת. חמור לא-פחות ואולי יותר הוא הדימוי של היהודי החרדי בספרות, בקולנוע ובתאטרון. נדיר ביותר לראות תיאור של יהודי חרדי המעורר סימפתיה. על-פי-רוב הוא מתואר כטיפוס ערמומי, נטול רגשות, הממלמל פסוקים במקום להשיב בשפת בני-אדם.
בעת האחרונה החלה להתפתח תעשיית סרטים יהודית. מישהו צפה ומצא, שבכמה סרטים ניתנו לאנשים לא-דתיים תפקידים לא-מחמיאים. מיד קמה צעקה גדולה. במידה שיש כאן מסר המעורר שנאה כלפי ציבור כלשהו, הדבר אכן אינו ראוי, אבל מי שנזעקו על כך, כדאי שיבדקו את התפקידים שניתנים לחרדים בסדרות ובסרטים תוצרת הארץ. אין ודאות שהתפקידים הללו מעוררים אהדה גדולה, בלשון המעטה.
יש מה לעשות
זה צד אחד של המטבע. בצד השני, גם הציבור הדתי והחרדי נדרש לעשות יותר כדי לנטרל את גלי השנאה והדימוי השלילי. שנים היינו עדים למערכת הסתה ארסית ביותר כנגד ציבור המתנחלים. ובכל-זאת, כאשר הציבור הזה הבין את כללי-המשחק והחל לנקוט פעילויות הסברה חכמות ונכונות, הגיע להישגים ניכרים. אין סיבה שהציבור החרדי לא יאמץ ערנות ורגישות מעין זו.
התורה מצווה אותנו לפעול "שיהא שם-שמים מתאהב על-ידך". לא די להאשים את המסיתים והזורעים שנאה, יש לפעול כדי לקרב לבבות, להסיר מחיצות ולהראות לפני הציבור את הצד היפה של החיים היהודיים. חז"ל מזהירים על הצורך למנוע חילול-השם, גם כאשר הדבר נובע מטעות של הצופה; אבל היהודי הדתי צריך לעמוד מראש על אפשרות זו ולהתרחק מדבר שעלול להיתפס בדרך שלילית.
יש לשאוף למגע קרוב יותר עם הציבור הרחב ולפעילויות של אהבת-ישראל. ככל שירבו מעשים של עזרה לזולת וחסד שאינם תלויים בדבר, תגבר האהבה ותדעך השנאה. ומכיוון שלב ישראל ער ויש צימאון גדול בציבור לדבר ה' - יוסיף הדבר גם התקרבות לה' ולתורתו, עד הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
=========
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
ראו איזו סערה קמה בשבוע שעבר כאשר חבר-כנסת מסויים הטיח דברי-גנאי בשיר מזרחי כלשהו. הגינויים והמחאות באו מכל קצווי הקשת, ואפילו חרגו מפרופורצייה מתקבלת על הדעת. אבל כאשר אותו חבר-כנסת מטיח דברים קשים וחמורים הרבה יותר בציבור החרדי, העניין עובר בשקט ובשלווה.
מי אשם בכול
המציאות הביטחונית הקשה, המאיימת על כולנו, יצרה מידה מסויימת של אחדות וקירוב-לבבות. היא חידדה את העובדה שאנו מותקפים בשל היותנו יהודים, בלי להבחין בין דתיים לשאינם דתיים, מתנחלים או תושבי חיפה, נתניה וחדרה. אבל כאשר יש רגיעה יחסית במתח הביטחוני, שד ההסתה האנטי-דתית קופץ ויוצא מן הבקבוק.
כמה פעמים שמענו במהלך דיוני התקציב כי באשמת החרדים אין כסף לנכים, לחולים, למובטלים ולנתמכי רשויות הרווחה. מי אינו מכיר בעל-פה את המשפט "שייקחו מהישיבות וייתנו ל...". אין איש מעלה על דעתו שבמצב כלכלי קשה צריך לקחת מהאוניברסיטאות, מהתרבות ומהספורט. כשהמדינה מממנת סטודנט הלומד פילוסופיה סינית באוניברסיטה, זה בסדר גמור; אבל כשהיא מתקצבת תלמיד ישיבה הלומד את תורת משה - זה על חשבונם של החלכאים והנדכאים.
רבים מודעים לשנאת החרדים שמטפחים פוליטיקאים מסויימים וכלי-התקשורת. חמור לא-פחות ואולי יותר הוא הדימוי של היהודי החרדי בספרות, בקולנוע ובתאטרון. נדיר ביותר לראות תיאור של יהודי חרדי המעורר סימפתיה. על-פי-רוב הוא מתואר כטיפוס ערמומי, נטול רגשות, הממלמל פסוקים במקום להשיב בשפת בני-אדם.
בעת האחרונה החלה להתפתח תעשיית סרטים יהודית. מישהו צפה ומצא, שבכמה סרטים ניתנו לאנשים לא-דתיים תפקידים לא-מחמיאים. מיד קמה צעקה גדולה. במידה שיש כאן מסר המעורר שנאה כלפי ציבור כלשהו, הדבר אכן אינו ראוי, אבל מי שנזעקו על כך, כדאי שיבדקו את התפקידים שניתנים לחרדים בסדרות ובסרטים תוצרת הארץ. אין ודאות שהתפקידים הללו מעוררים אהדה גדולה, בלשון המעטה.
יש מה לעשות
זה צד אחד של המטבע. בצד השני, גם הציבור הדתי והחרדי נדרש לעשות יותר כדי לנטרל את גלי השנאה והדימוי השלילי. שנים היינו עדים למערכת הסתה ארסית ביותר כנגד ציבור המתנחלים. ובכל-זאת, כאשר הציבור הזה הבין את כללי-המשחק והחל לנקוט פעילויות הסברה חכמות ונכונות, הגיע להישגים ניכרים. אין סיבה שהציבור החרדי לא יאמץ ערנות ורגישות מעין זו.
התורה מצווה אותנו לפעול "שיהא שם-שמים מתאהב על-ידך". לא די להאשים את המסיתים והזורעים שנאה, יש לפעול כדי לקרב לבבות, להסיר מחיצות ולהראות לפני הציבור את הצד היפה של החיים היהודיים. חז"ל מזהירים על הצורך למנוע חילול-השם, גם כאשר הדבר נובע מטעות של הצופה; אבל היהודי הדתי צריך לעמוד מראש על אפשרות זו ולהתרחק מדבר שעלול להיתפס בדרך שלילית.
יש לשאוף למגע קרוב יותר עם הציבור הרחב ולפעילויות של אהבת-ישראל. ככל שירבו מעשים של עזרה לזולת וחסד שאינם תלויים בדבר, תגבר האהבה ותדעך השנאה. ומכיוון שלב ישראל ער ויש צימאון גדול בציבור לדבר ה' - יוסיף הדבר גם התקרבות לה' ולתורתו, עד הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
=========
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.