אדריכלי ומבצעי שיטת "פל-קל" הועמדו לדין אחרי קריסת אולמי "וורסאי" בה נהרגו 23 אנשים שנכחו בחתונה.
עכשיו ממליצה המשטרה שהאחראים הראשיים לאסון, יואשמו בהריגה והאחרים בגרימת מוות ברשלנות.
ואנחנו שואלים: אם זה הדין לשיטת "פל-קל" שגרמה למותם של 23 אנשים, מה עם אדריכלו ומבצעי שיטת "אוס-לו"? שיטה בה ישראל נתנה נשק וערי מקלט לרוצחים. שיטת "אוס-לו" שגרמה כבר ליותר מ-600 קורבנות אוסלו!
עונש על הריגה: 20 שנות מאסר. גרימת מוות ברשלנות: 3 שנות מאסר.
פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת יפה הסביר ב"ידיעות אחרונות" את ההבדל בין "הריגה" לבין "גרימת מוות ברשלנות". הוא אמנם מסביר את דבריו בנוגע לקריסת אולמי "וורסאי". אנחנו כמובן מתיחסים אל דבריו כדי לקבל הערכה כמה שנים שמעון פרס ושאר פושעי אדריכלי אוסלו חייבים לשבת בכלא.
וכך כותב פרופ' בנדור: "ההבדל העקרי בין הריגה לגרימת מוות ברשלנות הוא בכך שבהריגה אפשר להרשיע רק מי שהיה מודע לאפשרות שהתנהגותו תביא למוות. לא מספיק שהנאשם היה צריך לדעת שמעשיו עלולים לגרום לקורבנות, אלא חייבים להוכיח שהנאשם חשב על אפשרות זאת, ובכל זאת עשה את המעשים שגרמו למוות. גם אם הנאשם היה אדיש לתוצאות מעשיו, או אפילו קיווה שבסופו של דבר לא תיגרם כל פגיעה, ניתן יהיה להרשיעו בהריגה בתנאי שהיה מודע לאפשרות המוות".
מדברים אלה יוצא בבירור לדעתי ששמעון פרס ושאר אדריכלי אוסלו אשמים בהריגה. הרי אין ספק שהם היו "מודעים לאפשרות המוות" כשנתנו לערפאת ולרוצחיו את הרובים ואת ערי המקלט. גם ידוע לנו שאדריכלי אוסלו התיחסו לאפשרות שמעשיהם עלולים לגרום למותם של יהודים. כזכור התקימו בזמנו הפגנות סוערות תחת הכותרת "אל תתנו להם רובים!". יצחק רבין ושמעון פרס התיחסו להפגנות אלה בביטול והבטיחו שאם הרובים יכוונו כלפינו, ישראל תחזור לאזורי A ותיקח את הרובים בחזרה. כאן הוכחה ברורה שהם "חשבו על אפשרות כזאת".
אבל אלו שמעדיפים לא להחמיר עם אדריכלי אוסלו יסכימו שהם לפחות אשמים בגרימת מוות ברשלנות. על כך כותב פרופ' בנדר: "לצורך הרשעה בגרימת מוות ברשלנות, מספיק לשכנע את בית המשפט שאדם סביר היה צריך לצפות את אפשרות הפגיעה ולכן להמנע מן המעשים שגרמו למוות. הרשעה היא על ההתנהגות הבלתי סבירה כשלעצמה, למרות שהנאשם לא העלה על דעתו את תוצאות מעשיו."
בעניין של אסון וורסאי, אין ספק שהפרקליטות תאמץ את המלצות המשטרה ותעמיד לדין את חבורת האשמים. לא כך בעניין פשע הסכם אוסלו. לא רק שאפילו לא מדברים על העמדתם לדין של אדריכלו-מבצעי אוסלו, אלא להיפך הם אלו שמנהלים את המדינה וממשיכים קדימה כאילו שלא קרה כלום בשנה וחצי האחרונה.
כשמתבוננים במה שקורה בכנסת אפשר להתרשם בטעות כאילו שתומכי שיטת "אוס-לו" הנפשעת נצחו בבחירות. דוגמא אחת קטנה: ביום רביעי, י"ז בשבט דחתה הכנסת הצעת חוק שהעלה ח"כ מכאל קליינר לביטול הסכמי אוסלו. הצעת החוק נדחתה ברוב של 32 מתנגדים מול 10 תומכים. בין המתנגדים לביטול הסכמי אוסלו היו שרי הליכוד (!) רובי ריבלין וציפי לבני וח"כ זאב בוים.
הדבר הזה פשוט לא מובן לי: א) איך אדם יכול להיות חבר הליכוד ובעת ובעונה אחת להתנגד לביטול הסכמי אוסלו?? ושאלה שנייה: איך קרה שרק 10 ח"כים תמכו בהצעת החוק? איפה היו כל חברי המחנה הלאומי הנואמים בהפגנות נאומים ארוכים כנגד הסכמי אוסלו, וכשמגיע העת להצביע נגדם, הם לא נמצאים במליאה!?
הרגשתי אינה טובה. יש לי הרגשה שמבשלים לנו משהו מאחורי גבינו. נותנים לנו תחושה שכאילו שממשלת פרס-שרון לא יודעת מה היא עושה. כאילו שיש תוהו ובוהו. ממשלת חסרת-אונים כזאת.
אך נראה לי שהצוות פרס-שרון דווקא יודע היטב מה הם עושים ולאן הם חותרים.
כשעוקבים אחרי החדשות וכשקוראים בין השורות, מסתמן קו אחיד שנראה פחות או יותר כך: אריאל שרון ואפילו שמעון פרס התייאשו מלהגיע להסדר עם ערפאת. לכן הם עושים את הכל כדי לעשות לו דלגיטימציה וכדי לחסל את שלטונו האישי, ואני מדגישה האישי. ההתקפות עליו אמורות להשתיק ולהרגיע את הציבור הלאומי : הנה- אנחנו עושים משהו / ערפאת במצור ברמאללה / אל תדאגו/ הרסנו את ההליקופטרים/ וכו'....
ומצד שני, במקביל.... מטפטפים לנו את המסר הבא: אמנם ערפאת הוא ה-bad guy , אבל יש אחרים הסובבים אותו שהם "good guys . אתם אנחנו רוצים להגיע להסדר. אתם אנו מוכנים להקים מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל.
ויש ראיות: במקום לחסל את כל תשתית הרשעות האש"פית דבר שהנשיא בוש היה מבין ומדבל אחרי גל הפיגועים האחרון מדברים על הקמת חומת ברלין בירושלים, במלים אחרות : חלוקת ירושלים.
במקום להודיע , כפי שג'ורג בוש הודיע- ש"אין מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים", אנחנו קוראים ב"מעריב" יום ג' ט"ז שבט 29/1/02: "למרות האכזבה: ארה"ב מחדשת את המאמץ המדיני. האמריקנים בודקים את האפשרות לאמץ את מתווה פרס- אבו עלא, ששופץ באחרונה בסידרת מפגשים שערכו השניים בישראל ובאירופה, על מנת להפוך אותו לתוכנית מדינית מוסכמת בתמיכה אמריקנית וגיבוי בינלאומי. האמרקנים מנסים לברר האם שרון שותף לתוכניתו של פרס, במסגרתה יקבלו הפלשתינים "מדינה עכשיו", מבלי לקבוע את גבולותיה הסופיים."
ולבושתנו הגדולה- התשובה הגיעה יומיים אחר כך, ביום שישי 1/2/02 בראיון מיוחד שראש הממשלה העניק לעתון "מעריב":
שאלה: תסכים להסכם שבמסגרתו תסכים להכיר במדינה פלשתינית עצמאית? תשובת שרון: "מדובר בתהליך ארוך, אבל בסופו של דבר , תהיה מדינה פלשתינית. היא תהיה מדינה מפורזת, שיהיה לה כוח משטרה לשמירת הסדר הציבורי. היא תצטרך להתפרק מכלי הנשק שהיא מחזיקה בהם, אבל מדינה פלשתינית תקום בסופו של דבר. אני מוכן לפשרות מכאיבות. אני מוכן לוותר על חלקים של ארץ ישראל, וזאת פשרה מכאיבה.
שאלה: אריאל שרון מוכן לוותר על חלקים מארץ ישראל? תשובה:" למען שלום אמת אני מוכן לעשות נפשות ולוותר על חלקים מארץ ישראל".
ומהר מאד מיישם אריאל שרון את תורתו השמאלנית בשטח: במוצאי שבת פרשת יתרו אנו קוראים בYNET שאריאל שרון נפגש אישית עם אבו-עלא ואבו-מאזן, לפגישה שארכה 3 וחצי שעות.
כל אלו שבחרו עבור שרון בבחירות קוראים את הדברים ועומדים המומים וכועסים. אריאל שרון הפך לפודל של שמעון פרס. אריאל שרון בוגד במנדט שלו. אריאל שרון בוגד בבוחריו. אריאל שרון הצטרף רשמית לחבורת פושעי אוסלו.
אנו קוראים מפה לכל חברי המחנה הלאומי בממשלה ובכנסת: הפילו את הממשלה הזאת עוד היום, ממשלה המנציחה את תהליך הדמים וההתאבדות של אוסלו.
היום- כל ערבי הוא רוצח בפוטנציה
הטקטיקה הזאת של האשמת ערפאת בכל, היא טקטיקה חכמה. מובילים אותנו שולל ונותנים לנו להאמין שערפאת אינו מייצג את הרוב. שרוב הערבים הפלסטינים רוצים שלום וברגע שנמצא מנהיגות אחרת, נוכל להגיע להסדר עמם.
המציאות מוכיחה שתפיסה זו שקרית ומסוכנת ביותר.
נכון שאמנם יש ערבים שמעוניינים אך ורק ללכת לעבודה ולחזור הביתה עם פרנסה ותו לא. אלו "הערבים הנחמדים" כפי שמסבירים לי חברי מועצת אפרת -הישוב בו אני גרה- כשהתרעתי על כך שאנחנו השתגענו במתן אישורי כניסה לערבים לישוב. ערבים מסתובבים אצלנו חופשי ברגל/ במכונית/ על חמורים/ במוניות / באופניים.
"נדיה, הם ערבים טובים", מסבירים לי.
יכול להיות. אבל כולנו יודעים שיכול לבוא יום בו חברי הרשעות האש"פית יגשו לאותו ערבי "טוב ונחמד" ויגידו לו: "תשמע חביבי, אנו שומעים שאתה עובד אצל יהודים. אנחנו חושדים שאתה משתף אתם פעולה. לכן ברצוננו לראות אם אתה אכן נאמן להנהגתך, הרשות האש"פית. תוכיח את נאמנותך על ידי ביצוע פיגוע נגד היהודים אצלם אתה עובד. אם לא תסכים, אנחנו נהרוג את משפחתך".
מה יעשה אותו ערבי מסכן? כן, מסכן. כמובן שיבצע את הפיגוע נגד היהודים.
כך בטח קרה עם השב"כניק שהתפוצץ על מפעיליו לפני כמה ימים בטייבה. וכך קרה עם אחרים.
בימינו, אסור לנו לבטוח באף ערבי. למרות שיש בינינו אנשים שמכירים "ערבים טובים ונחמדים", אין אנו יודעים מה עובר עליהם ומה הם מסוגלים לעשות כדי לשרוד במשטר הרודני שלהם. שלא לדבר כמובן על כל האלפים שמתנדבים ורוצים לפוצץ יהודים.
תם עידן התמימות. תם עידן ה"ליברליות" המשוגעת. אני זוכרת איך שהפגנו פעם ליד אפרת אחרי שערבים רצחו יהודים בפיגוע ירי. חסמנו את הכביש לתנועת כלי רכב ערבים. ואז הגיע אמבולנס של הסהר האדום ורצה לעבור. לא התרשמתי. יחד עם חברותי התישבנו מול האמבולנס ולא נתנו לו לעבור. דרישתנו היתה שצה"ל יפתח את הדלתות ויבדוק את האמבולנס. באו אלינו אנשים משלנו ואמרו:"נדיה....זה לא יפה. זה אמבולנס. יש כללים שגם אנחנו חייבים לכבד. אסור לעצור אמבולנס". איזה נאיביות חולנית.
רבותי- האויב הערבי מעביר נשק ותחמושת באמבולנסים האלו. האשה שביצעה את הפיגוע בירושלים בשבוע שעבר היתה מתנדבת בסהר האדום. היא נכנסה לירושלים בזכות התעודות של הסהר האדום. ואנחנו, בתמימותנו, נתנו לה להכנס.
"האנושיות" שלנו עלתה לנו בהרבה דם יהודים ובעוד קברים יהודים טריים.
הגיע הזמן להבין שאנחנו במלחמה. ובמלחמה, כל אדם השייך למחנה האויב הוא חשוד. כל ערבי שמסתובב בינינו הוא רוצח בפוטנציה. כל אישה, כל גבר וכל ילד. אם עד היום אנחנו התיחסנו אליהם כאל חפים מפשע- עד להוכחה הפוכה.
מהיום, עלינו להתיחס אליהם כאל אויבים. כלומר: כל ערבי חשוד כטרוריסט.
חשוב לנו להבין שלא רק המנהיגות הערבית מושחתת. לא רק ערפאת אשם. ערפאת מייצג את העם. אם העמך אינו מתקומם נגד הנהגתו, כנראה שרובם מזדהים עם השנאה כלפי ישראל כולה ועם הרצון העז לחסל את ישראל ולבצע טבח אחרי טבח ביהודים. אלו לא בני-אדם. אלו מפלצות.
כפי שכתב שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון במעריב של יום ד', י"ז בשבט תשס"ב, 30/1/02:
נשברתי אז ברדיו הודיעו:"הפעם זו היתה מתאבדת...בשנות ה-20 לחייה... סטודנטית..."
"הישג" נוסף למגייסי שליחי השטן. ושוב הרצון להקיא עלה בגרוני. כמו אז, לפני כמעט שנה. הבוקר הארור בו הודיעו לי כי נמצאו הנערים מתקוע. בשנייה הראשונה חשבתי כי חיים הם ורק נעלמו לזמן קצר, כרגיל בגילם. אך המלה הבאה שפכה קרח על מוחי:" שניהם נמצאו מתים במערה לא הרחק מתקוע..".
באינסטינקט ראשוני לא האמנתי. חשבתי: מי כבר ירצה לפגוע ביוסף וקובי בני ה14?
לכל אחד זכרון מתי איבד את תמימותו, את אמונו. באותו רגע זה קרה לי: בבת אחת עתיד הדו-קיום בין עקרבים קטלניים אלו לבין עמי שלי, נשבר בלא תקווה. עשר שנים למדתי לחיות איתם. היינו יחד ברגעים רבים של עצב ושמחה, ביקורים לרגל עיד אל פיטר, עיד אל-אדחה של סוכות ופסח, ניחומים על מות האב, עזרה בטיפול רפואי כזה או אחר. תמיד חשבתי כי ניתן לחיות גם באזור הרקוב הזה יחד. עשר שנים חשבתי כי אנחנו, "העם", נצליח היכן שממשלות ושליטים נכשלו, נצליח להראות כי שלום הוא לא של אמיצים אלא של שכנים פשוטים. אבל שני רועים רעים, רק אבנים בידם, הצליחו לנפץ את תקוותי.
מאז, עם כל פיגוע, עם כל קריאה בחומר הלימודים שלהם, אני מתרחק עוד ועוד מן הציבור הקרוי בטעות עם פלשתינאי. אם עם הוא זה הרי אין מקומו במשפחת העמים. אוסף ואספסוף של המון מוסת ורצחני הוא, וראי הוא להיות מורחק מיישובינו ומאזרחינו, עד אשר ימרדו היחידים בהנהגתם הושחתת, שחתמה על דגלה רוע ומוות.
ועל דברים חזקים אלו של ראש מועצת גוש עציון אין צורך להוסיף.
===============
נדיה מטר היא יו"ר "נשים בירוק".
עכשיו ממליצה המשטרה שהאחראים הראשיים לאסון, יואשמו בהריגה והאחרים בגרימת מוות ברשלנות.
ואנחנו שואלים: אם זה הדין לשיטת "פל-קל" שגרמה למותם של 23 אנשים, מה עם אדריכלו ומבצעי שיטת "אוס-לו"? שיטה בה ישראל נתנה נשק וערי מקלט לרוצחים. שיטת "אוס-לו" שגרמה כבר ליותר מ-600 קורבנות אוסלו!
עונש על הריגה: 20 שנות מאסר. גרימת מוות ברשלנות: 3 שנות מאסר.
פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת יפה הסביר ב"ידיעות אחרונות" את ההבדל בין "הריגה" לבין "גרימת מוות ברשלנות". הוא אמנם מסביר את דבריו בנוגע לקריסת אולמי "וורסאי". אנחנו כמובן מתיחסים אל דבריו כדי לקבל הערכה כמה שנים שמעון פרס ושאר פושעי אדריכלי אוסלו חייבים לשבת בכלא.
וכך כותב פרופ' בנדור: "ההבדל העקרי בין הריגה לגרימת מוות ברשלנות הוא בכך שבהריגה אפשר להרשיע רק מי שהיה מודע לאפשרות שהתנהגותו תביא למוות. לא מספיק שהנאשם היה צריך לדעת שמעשיו עלולים לגרום לקורבנות, אלא חייבים להוכיח שהנאשם חשב על אפשרות זאת, ובכל זאת עשה את המעשים שגרמו למוות. גם אם הנאשם היה אדיש לתוצאות מעשיו, או אפילו קיווה שבסופו של דבר לא תיגרם כל פגיעה, ניתן יהיה להרשיעו בהריגה בתנאי שהיה מודע לאפשרות המוות".
מדברים אלה יוצא בבירור לדעתי ששמעון פרס ושאר אדריכלי אוסלו אשמים בהריגה. הרי אין ספק שהם היו "מודעים לאפשרות המוות" כשנתנו לערפאת ולרוצחיו את הרובים ואת ערי המקלט. גם ידוע לנו שאדריכלי אוסלו התיחסו לאפשרות שמעשיהם עלולים לגרום למותם של יהודים. כזכור התקימו בזמנו הפגנות סוערות תחת הכותרת "אל תתנו להם רובים!". יצחק רבין ושמעון פרס התיחסו להפגנות אלה בביטול והבטיחו שאם הרובים יכוונו כלפינו, ישראל תחזור לאזורי A ותיקח את הרובים בחזרה. כאן הוכחה ברורה שהם "חשבו על אפשרות כזאת".
אבל אלו שמעדיפים לא להחמיר עם אדריכלי אוסלו יסכימו שהם לפחות אשמים בגרימת מוות ברשלנות. על כך כותב פרופ' בנדר: "לצורך הרשעה בגרימת מוות ברשלנות, מספיק לשכנע את בית המשפט שאדם סביר היה צריך לצפות את אפשרות הפגיעה ולכן להמנע מן המעשים שגרמו למוות. הרשעה היא על ההתנהגות הבלתי סבירה כשלעצמה, למרות שהנאשם לא העלה על דעתו את תוצאות מעשיו."
בעניין של אסון וורסאי, אין ספק שהפרקליטות תאמץ את המלצות המשטרה ותעמיד לדין את חבורת האשמים. לא כך בעניין פשע הסכם אוסלו. לא רק שאפילו לא מדברים על העמדתם לדין של אדריכלו-מבצעי אוסלו, אלא להיפך הם אלו שמנהלים את המדינה וממשיכים קדימה כאילו שלא קרה כלום בשנה וחצי האחרונה.
כשמתבוננים במה שקורה בכנסת אפשר להתרשם בטעות כאילו שתומכי שיטת "אוס-לו" הנפשעת נצחו בבחירות. דוגמא אחת קטנה: ביום רביעי, י"ז בשבט דחתה הכנסת הצעת חוק שהעלה ח"כ מכאל קליינר לביטול הסכמי אוסלו. הצעת החוק נדחתה ברוב של 32 מתנגדים מול 10 תומכים. בין המתנגדים לביטול הסכמי אוסלו היו שרי הליכוד (!) רובי ריבלין וציפי לבני וח"כ זאב בוים.
הדבר הזה פשוט לא מובן לי: א) איך אדם יכול להיות חבר הליכוד ובעת ובעונה אחת להתנגד לביטול הסכמי אוסלו?? ושאלה שנייה: איך קרה שרק 10 ח"כים תמכו בהצעת החוק? איפה היו כל חברי המחנה הלאומי הנואמים בהפגנות נאומים ארוכים כנגד הסכמי אוסלו, וכשמגיע העת להצביע נגדם, הם לא נמצאים במליאה!?
הרגשתי אינה טובה. יש לי הרגשה שמבשלים לנו משהו מאחורי גבינו. נותנים לנו תחושה שכאילו שממשלת פרס-שרון לא יודעת מה היא עושה. כאילו שיש תוהו ובוהו. ממשלת חסרת-אונים כזאת.
אך נראה לי שהצוות פרס-שרון דווקא יודע היטב מה הם עושים ולאן הם חותרים.
כשעוקבים אחרי החדשות וכשקוראים בין השורות, מסתמן קו אחיד שנראה פחות או יותר כך: אריאל שרון ואפילו שמעון פרס התייאשו מלהגיע להסדר עם ערפאת. לכן הם עושים את הכל כדי לעשות לו דלגיטימציה וכדי לחסל את שלטונו האישי, ואני מדגישה האישי. ההתקפות עליו אמורות להשתיק ולהרגיע את הציבור הלאומי : הנה- אנחנו עושים משהו / ערפאת במצור ברמאללה / אל תדאגו/ הרסנו את ההליקופטרים/ וכו'....
ומצד שני, במקביל.... מטפטפים לנו את המסר הבא: אמנם ערפאת הוא ה-bad guy , אבל יש אחרים הסובבים אותו שהם "good guys . אתם אנחנו רוצים להגיע להסדר. אתם אנו מוכנים להקים מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל.
ויש ראיות: במקום לחסל את כל תשתית הרשעות האש"פית דבר שהנשיא בוש היה מבין ומדבל אחרי גל הפיגועים האחרון מדברים על הקמת חומת ברלין בירושלים, במלים אחרות : חלוקת ירושלים.
במקום להודיע , כפי שג'ורג בוש הודיע- ש"אין מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים", אנחנו קוראים ב"מעריב" יום ג' ט"ז שבט 29/1/02: "למרות האכזבה: ארה"ב מחדשת את המאמץ המדיני. האמריקנים בודקים את האפשרות לאמץ את מתווה פרס- אבו עלא, ששופץ באחרונה בסידרת מפגשים שערכו השניים בישראל ובאירופה, על מנת להפוך אותו לתוכנית מדינית מוסכמת בתמיכה אמריקנית וגיבוי בינלאומי. האמרקנים מנסים לברר האם שרון שותף לתוכניתו של פרס, במסגרתה יקבלו הפלשתינים "מדינה עכשיו", מבלי לקבוע את גבולותיה הסופיים."
ולבושתנו הגדולה- התשובה הגיעה יומיים אחר כך, ביום שישי 1/2/02 בראיון מיוחד שראש הממשלה העניק לעתון "מעריב":
שאלה: תסכים להסכם שבמסגרתו תסכים להכיר במדינה פלשתינית עצמאית? תשובת שרון: "מדובר בתהליך ארוך, אבל בסופו של דבר , תהיה מדינה פלשתינית. היא תהיה מדינה מפורזת, שיהיה לה כוח משטרה לשמירת הסדר הציבורי. היא תצטרך להתפרק מכלי הנשק שהיא מחזיקה בהם, אבל מדינה פלשתינית תקום בסופו של דבר. אני מוכן לפשרות מכאיבות. אני מוכן לוותר על חלקים של ארץ ישראל, וזאת פשרה מכאיבה.
שאלה: אריאל שרון מוכן לוותר על חלקים מארץ ישראל? תשובה:" למען שלום אמת אני מוכן לעשות נפשות ולוותר על חלקים מארץ ישראל".
ומהר מאד מיישם אריאל שרון את תורתו השמאלנית בשטח: במוצאי שבת פרשת יתרו אנו קוראים בYNET שאריאל שרון נפגש אישית עם אבו-עלא ואבו-מאזן, לפגישה שארכה 3 וחצי שעות.
כל אלו שבחרו עבור שרון בבחירות קוראים את הדברים ועומדים המומים וכועסים. אריאל שרון הפך לפודל של שמעון פרס. אריאל שרון בוגד במנדט שלו. אריאל שרון בוגד בבוחריו. אריאל שרון הצטרף רשמית לחבורת פושעי אוסלו.
אנו קוראים מפה לכל חברי המחנה הלאומי בממשלה ובכנסת: הפילו את הממשלה הזאת עוד היום, ממשלה המנציחה את תהליך הדמים וההתאבדות של אוסלו.
היום- כל ערבי הוא רוצח בפוטנציה
הטקטיקה הזאת של האשמת ערפאת בכל, היא טקטיקה חכמה. מובילים אותנו שולל ונותנים לנו להאמין שערפאת אינו מייצג את הרוב. שרוב הערבים הפלסטינים רוצים שלום וברגע שנמצא מנהיגות אחרת, נוכל להגיע להסדר עמם.
המציאות מוכיחה שתפיסה זו שקרית ומסוכנת ביותר.
נכון שאמנם יש ערבים שמעוניינים אך ורק ללכת לעבודה ולחזור הביתה עם פרנסה ותו לא. אלו "הערבים הנחמדים" כפי שמסבירים לי חברי מועצת אפרת -הישוב בו אני גרה- כשהתרעתי על כך שאנחנו השתגענו במתן אישורי כניסה לערבים לישוב. ערבים מסתובבים אצלנו חופשי ברגל/ במכונית/ על חמורים/ במוניות / באופניים.
"נדיה, הם ערבים טובים", מסבירים לי.
יכול להיות. אבל כולנו יודעים שיכול לבוא יום בו חברי הרשעות האש"פית יגשו לאותו ערבי "טוב ונחמד" ויגידו לו: "תשמע חביבי, אנו שומעים שאתה עובד אצל יהודים. אנחנו חושדים שאתה משתף אתם פעולה. לכן ברצוננו לראות אם אתה אכן נאמן להנהגתך, הרשות האש"פית. תוכיח את נאמנותך על ידי ביצוע פיגוע נגד היהודים אצלם אתה עובד. אם לא תסכים, אנחנו נהרוג את משפחתך".
מה יעשה אותו ערבי מסכן? כן, מסכן. כמובן שיבצע את הפיגוע נגד היהודים.
כך בטח קרה עם השב"כניק שהתפוצץ על מפעיליו לפני כמה ימים בטייבה. וכך קרה עם אחרים.
בימינו, אסור לנו לבטוח באף ערבי. למרות שיש בינינו אנשים שמכירים "ערבים טובים ונחמדים", אין אנו יודעים מה עובר עליהם ומה הם מסוגלים לעשות כדי לשרוד במשטר הרודני שלהם. שלא לדבר כמובן על כל האלפים שמתנדבים ורוצים לפוצץ יהודים.
תם עידן התמימות. תם עידן ה"ליברליות" המשוגעת. אני זוכרת איך שהפגנו פעם ליד אפרת אחרי שערבים רצחו יהודים בפיגוע ירי. חסמנו את הכביש לתנועת כלי רכב ערבים. ואז הגיע אמבולנס של הסהר האדום ורצה לעבור. לא התרשמתי. יחד עם חברותי התישבנו מול האמבולנס ולא נתנו לו לעבור. דרישתנו היתה שצה"ל יפתח את הדלתות ויבדוק את האמבולנס. באו אלינו אנשים משלנו ואמרו:"נדיה....זה לא יפה. זה אמבולנס. יש כללים שגם אנחנו חייבים לכבד. אסור לעצור אמבולנס". איזה נאיביות חולנית.
רבותי- האויב הערבי מעביר נשק ותחמושת באמבולנסים האלו. האשה שביצעה את הפיגוע בירושלים בשבוע שעבר היתה מתנדבת בסהר האדום. היא נכנסה לירושלים בזכות התעודות של הסהר האדום. ואנחנו, בתמימותנו, נתנו לה להכנס.
"האנושיות" שלנו עלתה לנו בהרבה דם יהודים ובעוד קברים יהודים טריים.
הגיע הזמן להבין שאנחנו במלחמה. ובמלחמה, כל אדם השייך למחנה האויב הוא חשוד. כל ערבי שמסתובב בינינו הוא רוצח בפוטנציה. כל אישה, כל גבר וכל ילד. אם עד היום אנחנו התיחסנו אליהם כאל חפים מפשע- עד להוכחה הפוכה.
מהיום, עלינו להתיחס אליהם כאל אויבים. כלומר: כל ערבי חשוד כטרוריסט.
חשוב לנו להבין שלא רק המנהיגות הערבית מושחתת. לא רק ערפאת אשם. ערפאת מייצג את העם. אם העמך אינו מתקומם נגד הנהגתו, כנראה שרובם מזדהים עם השנאה כלפי ישראל כולה ועם הרצון העז לחסל את ישראל ולבצע טבח אחרי טבח ביהודים. אלו לא בני-אדם. אלו מפלצות.
כפי שכתב שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון במעריב של יום ד', י"ז בשבט תשס"ב, 30/1/02:
נשברתי אז ברדיו הודיעו:"הפעם זו היתה מתאבדת...בשנות ה-20 לחייה... סטודנטית..."
"הישג" נוסף למגייסי שליחי השטן. ושוב הרצון להקיא עלה בגרוני. כמו אז, לפני כמעט שנה. הבוקר הארור בו הודיעו לי כי נמצאו הנערים מתקוע. בשנייה הראשונה חשבתי כי חיים הם ורק נעלמו לזמן קצר, כרגיל בגילם. אך המלה הבאה שפכה קרח על מוחי:" שניהם נמצאו מתים במערה לא הרחק מתקוע..".
באינסטינקט ראשוני לא האמנתי. חשבתי: מי כבר ירצה לפגוע ביוסף וקובי בני ה14?
לכל אחד זכרון מתי איבד את תמימותו, את אמונו. באותו רגע זה קרה לי: בבת אחת עתיד הדו-קיום בין עקרבים קטלניים אלו לבין עמי שלי, נשבר בלא תקווה. עשר שנים למדתי לחיות איתם. היינו יחד ברגעים רבים של עצב ושמחה, ביקורים לרגל עיד אל פיטר, עיד אל-אדחה של סוכות ופסח, ניחומים על מות האב, עזרה בטיפול רפואי כזה או אחר. תמיד חשבתי כי ניתן לחיות גם באזור הרקוב הזה יחד. עשר שנים חשבתי כי אנחנו, "העם", נצליח היכן שממשלות ושליטים נכשלו, נצליח להראות כי שלום הוא לא של אמיצים אלא של שכנים פשוטים. אבל שני רועים רעים, רק אבנים בידם, הצליחו לנפץ את תקוותי.
מאז, עם כל פיגוע, עם כל קריאה בחומר הלימודים שלהם, אני מתרחק עוד ועוד מן הציבור הקרוי בטעות עם פלשתינאי. אם עם הוא זה הרי אין מקומו במשפחת העמים. אוסף ואספסוף של המון מוסת ורצחני הוא, וראי הוא להיות מורחק מיישובינו ומאזרחינו, עד אשר ימרדו היחידים בהנהגתם הושחתת, שחתמה על דגלה רוע ומוות.
ועל דברים חזקים אלו של ראש מועצת גוש עציון אין צורך להוסיף.
===============
נדיה מטר היא יו"ר "נשים בירוק".