כוח המשימה המיוחד, שנשלח לבלום את יחידת הקצינים הסרבנים, עשה לעצמו חיים קלים. הוא התביית על הבטן הרכה של הסרבנים, על עצם הסירוב, וחמק מהיישרת מבט אמיץ אל מניעיהם. לרגע היה נדמה שהוויכוח המר בין רב-אלוף מופז לסגן איצקוביץ מתנהל בכלל בפקולטה לדמוקרטיה באתונה הישנה או בחוג למדעי המדינה בסורבון. לא כאן, לא עכשיו.
שני הצדדים כאילו הסכימו שיש כיבוש ושעליו להסתיים בהקדם. לשעה קלה התפתח ביניהם פולמוס עובדתי על עיכוב אמבולנסים במחסומים, אך המחלוקת העיקרית התמקדה בשאלה האם מותר לסרב פקודה כדי להחיש את קץ הכיבוש. סגן איצקוביץ טען שמותר, רב-אלוף מופז אמר שלא.
אם כך יתנהל הוויכוח גם בעתיד, הוא עלול להסתיים בנצחון הסרבנים. בסוף הם יצליחו לשכנע את הציבור, ובצדק, שיש ערכים נשגבים יותר מציות עיוור לספר החוקים. כל עוד לא הומצא מחשב-על לסינון פקודות בלתי חוקיות בעליל, אמורים אנשים הגונים לציית לצו מצפונם בלבד בעיתות דמדומים. אפילו אהרן ברק. לכן מוטב להניח כעת לדיון האקדמי על הלגיטימיות של נשק הסירוב. במקום להטיל על הסרבנים 28 ימי מחבוש קצרים, עם פתחי חנינה באמצע, יש לאלץ אותם להתמודד עם דייסת טיעוניהם נגד הכיבוש.
עונשם האמיתי יהיה נאום היסטורי של ראש הממשלה בבה"ד 1, באוזני דור הקצינים העתידי והאומה כולה, שיקעקע את טענת הריבונות הפלשתינית על יש"ע. ראש הממשלה יסביר לעם שהמתנחלים אינם חיל כיבוש בארץ זרה, אלא חיל חלוץ של העם היהודי בנחלת אבותיו השדודה. 20 דקות יספיקו לו כדי להציב הרבה סימני שאלה על עצם זכאותם של הפלשתינים למעמד עם, שלא לדבר על זכאותם למדינה.
אדרבה, נשמע את סגן איצקוביץ או את האלוף איילון מגיבים על נאום כזה ומסבירים לנו ממי בדיוק כבשנו את יש"ע. הרי מעולם לא התקיימה שם מדינה עצמאית ערבית. הגיע הזמן שהם יפסיקו לדקלם סיסמאות ויתמודדו עם אתגר הניסוח של אבחנה מוסרית אינטלגנטית בין שני צידי הקו הירוק. אנא יבהירו לנו מדוע הרוב היהודי בניו-יורק אינו זכאי להקים בה מדינה, למרות נוכחותו העתיקה שם, ואילו המיעוט הפלשתיני פה כן זכאי. שינסו גם להסביר מדוע הצבת מחסומים משחיתה את נפש חיילינו יותר מעקירת התנחלויות בכוח הזרוע?
כדי לחדד את הוויכוח המוסרי עם הסרבנים, מומלץ שהרמטכ"ל יפרסם איגרת לחיילים במחסומים וישבח אותם על מלאכת הקודש שהם עושים שם. עליו להבהיר לכל לוחם צעיר שהסבל הפלשתיני הוא תוצאה ישירה של אשמת הפלשתינים. הם פתחו במלחמה, הם האימפריאליסטים האמיתיים, ולכן נגזר עליהם לסבול. אמנם אסור להתעלל בהם התעללות לשמה, אבל מותר לפוצץ להם בתים או לעכב אותם במחסומים בהתאם לצורכי הלחימה.
אם אמירות מהסוג הזה נשמעות מוזרות כרגע, זה רק בגלל שהשמאל הצליח לקשקש כתובות נאצה על כותלי נוכחותנו הצודקת ביש"ע. זכותם של הפלשתינים למדינה נשתלה בלבבות כהנחת יסוד שאינה טעונה הוכחה. לייבוביץ' אמר, גרוסמן כתב, וזה הספיק. לא עוד. עם תום הוויכוח הבטחוני על אוסלו, בנצחון הימין אגב, הגיעה עת ההכרעה של הוויכוח המוסרי.
=============
חגי סגל הוא עורך ראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7. המאמר פורסם בעתון "מעריב".
שני הצדדים כאילו הסכימו שיש כיבוש ושעליו להסתיים בהקדם. לשעה קלה התפתח ביניהם פולמוס עובדתי על עיכוב אמבולנסים במחסומים, אך המחלוקת העיקרית התמקדה בשאלה האם מותר לסרב פקודה כדי להחיש את קץ הכיבוש. סגן איצקוביץ טען שמותר, רב-אלוף מופז אמר שלא.
אם כך יתנהל הוויכוח גם בעתיד, הוא עלול להסתיים בנצחון הסרבנים. בסוף הם יצליחו לשכנע את הציבור, ובצדק, שיש ערכים נשגבים יותר מציות עיוור לספר החוקים. כל עוד לא הומצא מחשב-על לסינון פקודות בלתי חוקיות בעליל, אמורים אנשים הגונים לציית לצו מצפונם בלבד בעיתות דמדומים. אפילו אהרן ברק. לכן מוטב להניח כעת לדיון האקדמי על הלגיטימיות של נשק הסירוב. במקום להטיל על הסרבנים 28 ימי מחבוש קצרים, עם פתחי חנינה באמצע, יש לאלץ אותם להתמודד עם דייסת טיעוניהם נגד הכיבוש.
עונשם האמיתי יהיה נאום היסטורי של ראש הממשלה בבה"ד 1, באוזני דור הקצינים העתידי והאומה כולה, שיקעקע את טענת הריבונות הפלשתינית על יש"ע. ראש הממשלה יסביר לעם שהמתנחלים אינם חיל כיבוש בארץ זרה, אלא חיל חלוץ של העם היהודי בנחלת אבותיו השדודה. 20 דקות יספיקו לו כדי להציב הרבה סימני שאלה על עצם זכאותם של הפלשתינים למעמד עם, שלא לדבר על זכאותם למדינה.
אדרבה, נשמע את סגן איצקוביץ או את האלוף איילון מגיבים על נאום כזה ומסבירים לנו ממי בדיוק כבשנו את יש"ע. הרי מעולם לא התקיימה שם מדינה עצמאית ערבית. הגיע הזמן שהם יפסיקו לדקלם סיסמאות ויתמודדו עם אתגר הניסוח של אבחנה מוסרית אינטלגנטית בין שני צידי הקו הירוק. אנא יבהירו לנו מדוע הרוב היהודי בניו-יורק אינו זכאי להקים בה מדינה, למרות נוכחותו העתיקה שם, ואילו המיעוט הפלשתיני פה כן זכאי. שינסו גם להסביר מדוע הצבת מחסומים משחיתה את נפש חיילינו יותר מעקירת התנחלויות בכוח הזרוע?
כדי לחדד את הוויכוח המוסרי עם הסרבנים, מומלץ שהרמטכ"ל יפרסם איגרת לחיילים במחסומים וישבח אותם על מלאכת הקודש שהם עושים שם. עליו להבהיר לכל לוחם צעיר שהסבל הפלשתיני הוא תוצאה ישירה של אשמת הפלשתינים. הם פתחו במלחמה, הם האימפריאליסטים האמיתיים, ולכן נגזר עליהם לסבול. אמנם אסור להתעלל בהם התעללות לשמה, אבל מותר לפוצץ להם בתים או לעכב אותם במחסומים בהתאם לצורכי הלחימה.
אם אמירות מהסוג הזה נשמעות מוזרות כרגע, זה רק בגלל שהשמאל הצליח לקשקש כתובות נאצה על כותלי נוכחותנו הצודקת ביש"ע. זכותם של הפלשתינים למדינה נשתלה בלבבות כהנחת יסוד שאינה טעונה הוכחה. לייבוביץ' אמר, גרוסמן כתב, וזה הספיק. לא עוד. עם תום הוויכוח הבטחוני על אוסלו, בנצחון הימין אגב, הגיעה עת ההכרעה של הוויכוח המוסרי.
=============
חגי סגל הוא עורך ראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7. המאמר פורסם בעתון "מעריב".