סביב לשולחן ישבו החבר'ה וניהלו שיחת רעים נעימה. בין לבין, פנה מתן ללייזר וביקש קצת עזרה. אפי, נענה ראשון. קח שני מיליון, בינתיים. לבינתיים, זה טוב, חייך מתן. אליעזר התפרץ בגדלות. אני שם עשרה מיליון. האם כך זה התנהל? לא ידוע משום שדממה כבדה ליוותה את אחת ההודעות, או הידיעות, החשובות ביותר שפורסמו בעת האחרונה. דממה כבדה מדי. דממה בכנסת, בתקשורת ובכלל בציבוריות הישראלית. אף שהיא טומנת בחובה פתרון לשאלת תקציב המדינה. איך מרבעים את המעגל. ומדור זה מתכבד להצביע על התשובה לשאלה המציקה. תמורת תשלום ובמזומן, כמובן. כי לשיק יש חשש שאין כיסוי.
ובכן, במהדורת חדשות אחת סופר על שר הבטחון ועל שר התחבורה, המעבירים 20 מיליון שקלים מתקציב משרדיהם שלהם, לתקציב משרד התרבות, מדע וספורט. אכן, לא ברור אם כל משרד העביר את הסכום הזה. או שמא לכל נושא שמטופל, יועברו 20 מיליון שקלים. פרט שולי, אמנם, כשמדובר בתקציב של מיליארדים רבים. אבל צעד גדול לאדם הקטן. למשל, לנכה, שהקצבה לכל ימי חייו היא בסביבות מיליון אחד בלבד. מכל מקום, הידיעה המסעירה הזאת נעלמה מהתקשורת.
הקופה הציבורית שלי
אז מה רע כל כך בהפגנת הנדיבות הזאת? ועוד בעולמנו הקטן המלא טרוניות על חוסר אנושיות. הנה שני חברים מסייעים לחבר משותף. ממש נחמד. אלא שזו בדיוק הבעיה. החברות הזאת. האם מדובר פה ברכוש פרטי? האמנם תקציב המדינה הוא רכוש שכל שר עושה בו כחפצו. וממתי בממלכתיות הישראלית הכל הופך לעניין של שייכות מפלגתית? פואד נותן מכת סחבג למתן, אי שם בבית המפלגה, ומוסיף מתת יד של מיליוני שקלים. וסנה, הלוטש עיניים להנהגה, אינו יכול לפגר וגם הוא שולח ידו לכיס של...הי, לכיס של כולנו. האמנם ישיבת "שרינו" היא העברת ז'יטונים של תקציב המדינה מאחד לשני? במיוחד שברור, שאין מתנות חינם, אצל פוליטיקאים. ונודף פה ריח כבד של שוחד פוליטי. ולהיכן נעלמו של העמותות לטוהר המידות ולאיכות השלטון? והיכן הם כל הפוליטיקאים של הימין? לו היה זה מצב הפוך, היינו חוזים בשאילתות ובג"צים. מה קורה אתכם חברי הכנסת הימניים, נרדמתם?
ואולי גם לא צריך ישיבות תקציב? למה להכנס לסעיפים הקטנים? כל מפלגה תקבל את חלקה והשרים שלה כבר יחלקו את החלוקה המשנית בין המשרדים השונים שהמפלגה שולטת בהם.
כסף מיותר-יוחזר
ועל מה בדיוק מוותרים השרים הנכבדים? האם סנה מעביר כמה שקלים מתקציב המלחמה בתאונות דרכים לתוספת למשכורת של מנהל הבימה, שגם כך לא מצליח לבזבז את משכורתו האסטרונומית? מה זה עוד כמה הרוגים ב"כביש אדום" למול יצירה אמנותית חשובה, של פסל או משורר, התומכת באויבי ישראל? ואיך פואד מוותר בקלות כזאת על טיל חץ אחד? האמנם, לא איכפת לו שיתפוצצו כמה חיידקים מעל עיר ישראלית, ובלבד שעוד ספורטאי יזכה להשתכשך בבריכה אולימפית. (אגב, בדיקה פשוטה מעלה שספורטאי ישראל מנצלים יותר מאחרים את המים בבריכה. בכל תחרות הם נותרים שם יותר זמן מכל ספורטאי אחר! )
אך החמור מכל, הוא הרמאות הגדולה. מתברר למפרע שכל המלחמה המתוקשרת על התקציב, היא אחיזת עיניים. אם סנה ופואד יכולים לותר (ושימו לב באיזו קלות לשונית אפשר להתיחס לתקציב המדינה כנחלה של השרים עצמם) על 20 מיליון- סימן שהם לא היו צריכים אותם לכתחילה. המשמעות של ההעברה הזאת, היא שמראש הם ביקשו יותר כסף, סתם כך פיקטיבית, כדי שיוכלו לנצל אותו לצרכים פוליטיים מובהקים. ואם יש שכל לאוצר ולראש הממשלה, הם חייבים לקצץ את הסכום מתקציב המשרדים ובלי להעביר אותו לחבר מתן וילנאי. שהרי הממשלה כבר החליטה שהוא יכול לחיות עם תקציב מקוצץ. ושהמשרד עם השם הארוך הזה, יצטרך לפעול עם הסכום הקצר יותר. ואילו השרים האחרים הצהירו עתה, למעשה, שהם אינם זקוקים לכסף הזה. אז, הנה קיצצתי 20 מיליון שקל. אם נוריד את העמלה שלי, בגין הייעוץ, זה חסכון חביב בהחלט.
שקט הוא רפש
ואולי כדאי גם לחשוב. למה הנושא נעלם ממהדורות החדשות? למה בכל הקיתונות של זעם ובוז הנשפכים על התקציב (כרגיל: החרדים שולחים יד לכיסנו- כי הם לא אזרחים. ההתנחלויות וזכויותיהן. הדתיים הגנבים. המתנחלים והישיבות. ועוד כל מיני ביטויים שהמכנה המשותף שלהם הוא הגזענות כלפי חובשי כיפות ושביסים, והשנאה למתישבים של הדור הזה) אין התיחסות לשאלה הזאת, שהיא אולי הערכית והמהותית ביותר? ניחשתם בקלות. במקרה הזה , השרים הם אנשי שמאל. ויותר מכך, גם מי שנהנה, אלו יקירי השמאל והתקשורת. אלו הקרויים אמנים, זמרים, שחקנים ויתר מרעין בישין, המתוקצבים דרך המשרד המשלב תרבות עם ספורט, ויש לו גם פינה בסוף, למדע. (אגב, אישית, אפשר לחבב את המשרד ואת העומדים בראשו, אבל הצעד הציבורי הזה הוא הריסת כל נורמה שלטונית)
אז, הנה עוד עצה קטנה לח"כ ליצמן. אל תהיה צודק, היה חכם. דאג לתקציב קטן לתיאטראות ישראל. אפשר להצביע כשהיד השניה סותמת את האף. תמורת זאת יסכימו השליטים במדינה -...האמיתיים כמובן- להגדיל את קצבאות הילדים ולממן עוד כמה ישיבות. ובעיקר, תקבל תקשורת אוהבת ממש. לכסף, בסופו של דבר אין ריח. אבל טעמו נהדר.
===============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
ובכן, במהדורת חדשות אחת סופר על שר הבטחון ועל שר התחבורה, המעבירים 20 מיליון שקלים מתקציב משרדיהם שלהם, לתקציב משרד התרבות, מדע וספורט. אכן, לא ברור אם כל משרד העביר את הסכום הזה. או שמא לכל נושא שמטופל, יועברו 20 מיליון שקלים. פרט שולי, אמנם, כשמדובר בתקציב של מיליארדים רבים. אבל צעד גדול לאדם הקטן. למשל, לנכה, שהקצבה לכל ימי חייו היא בסביבות מיליון אחד בלבד. מכל מקום, הידיעה המסעירה הזאת נעלמה מהתקשורת.
הקופה הציבורית שלי
אז מה רע כל כך בהפגנת הנדיבות הזאת? ועוד בעולמנו הקטן המלא טרוניות על חוסר אנושיות. הנה שני חברים מסייעים לחבר משותף. ממש נחמד. אלא שזו בדיוק הבעיה. החברות הזאת. האם מדובר פה ברכוש פרטי? האמנם תקציב המדינה הוא רכוש שכל שר עושה בו כחפצו. וממתי בממלכתיות הישראלית הכל הופך לעניין של שייכות מפלגתית? פואד נותן מכת סחבג למתן, אי שם בבית המפלגה, ומוסיף מתת יד של מיליוני שקלים. וסנה, הלוטש עיניים להנהגה, אינו יכול לפגר וגם הוא שולח ידו לכיס של...הי, לכיס של כולנו. האמנם ישיבת "שרינו" היא העברת ז'יטונים של תקציב המדינה מאחד לשני? במיוחד שברור, שאין מתנות חינם, אצל פוליטיקאים. ונודף פה ריח כבד של שוחד פוליטי. ולהיכן נעלמו של העמותות לטוהר המידות ולאיכות השלטון? והיכן הם כל הפוליטיקאים של הימין? לו היה זה מצב הפוך, היינו חוזים בשאילתות ובג"צים. מה קורה אתכם חברי הכנסת הימניים, נרדמתם?
ואולי גם לא צריך ישיבות תקציב? למה להכנס לסעיפים הקטנים? כל מפלגה תקבל את חלקה והשרים שלה כבר יחלקו את החלוקה המשנית בין המשרדים השונים שהמפלגה שולטת בהם.
כסף מיותר-יוחזר
ועל מה בדיוק מוותרים השרים הנכבדים? האם סנה מעביר כמה שקלים מתקציב המלחמה בתאונות דרכים לתוספת למשכורת של מנהל הבימה, שגם כך לא מצליח לבזבז את משכורתו האסטרונומית? מה זה עוד כמה הרוגים ב"כביש אדום" למול יצירה אמנותית חשובה, של פסל או משורר, התומכת באויבי ישראל? ואיך פואד מוותר בקלות כזאת על טיל חץ אחד? האמנם, לא איכפת לו שיתפוצצו כמה חיידקים מעל עיר ישראלית, ובלבד שעוד ספורטאי יזכה להשתכשך בבריכה אולימפית. (אגב, בדיקה פשוטה מעלה שספורטאי ישראל מנצלים יותר מאחרים את המים בבריכה. בכל תחרות הם נותרים שם יותר זמן מכל ספורטאי אחר! )
אך החמור מכל, הוא הרמאות הגדולה. מתברר למפרע שכל המלחמה המתוקשרת על התקציב, היא אחיזת עיניים. אם סנה ופואד יכולים לותר (ושימו לב באיזו קלות לשונית אפשר להתיחס לתקציב המדינה כנחלה של השרים עצמם) על 20 מיליון- סימן שהם לא היו צריכים אותם לכתחילה. המשמעות של ההעברה הזאת, היא שמראש הם ביקשו יותר כסף, סתם כך פיקטיבית, כדי שיוכלו לנצל אותו לצרכים פוליטיים מובהקים. ואם יש שכל לאוצר ולראש הממשלה, הם חייבים לקצץ את הסכום מתקציב המשרדים ובלי להעביר אותו לחבר מתן וילנאי. שהרי הממשלה כבר החליטה שהוא יכול לחיות עם תקציב מקוצץ. ושהמשרד עם השם הארוך הזה, יצטרך לפעול עם הסכום הקצר יותר. ואילו השרים האחרים הצהירו עתה, למעשה, שהם אינם זקוקים לכסף הזה. אז, הנה קיצצתי 20 מיליון שקל. אם נוריד את העמלה שלי, בגין הייעוץ, זה חסכון חביב בהחלט.
שקט הוא רפש
ואולי כדאי גם לחשוב. למה הנושא נעלם ממהדורות החדשות? למה בכל הקיתונות של זעם ובוז הנשפכים על התקציב (כרגיל: החרדים שולחים יד לכיסנו- כי הם לא אזרחים. ההתנחלויות וזכויותיהן. הדתיים הגנבים. המתנחלים והישיבות. ועוד כל מיני ביטויים שהמכנה המשותף שלהם הוא הגזענות כלפי חובשי כיפות ושביסים, והשנאה למתישבים של הדור הזה) אין התיחסות לשאלה הזאת, שהיא אולי הערכית והמהותית ביותר? ניחשתם בקלות. במקרה הזה , השרים הם אנשי שמאל. ויותר מכך, גם מי שנהנה, אלו יקירי השמאל והתקשורת. אלו הקרויים אמנים, זמרים, שחקנים ויתר מרעין בישין, המתוקצבים דרך המשרד המשלב תרבות עם ספורט, ויש לו גם פינה בסוף, למדע. (אגב, אישית, אפשר לחבב את המשרד ואת העומדים בראשו, אבל הצעד הציבורי הזה הוא הריסת כל נורמה שלטונית)
אז, הנה עוד עצה קטנה לח"כ ליצמן. אל תהיה צודק, היה חכם. דאג לתקציב קטן לתיאטראות ישראל. אפשר להצביע כשהיד השניה סותמת את האף. תמורת זאת יסכימו השליטים במדינה -...האמיתיים כמובן- להגדיל את קצבאות הילדים ולממן עוד כמה ישיבות. ובעיקר, תקבל תקשורת אוהבת ממש. לכסף, בסופו של דבר אין ריח. אבל טעמו נהדר.
===============
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.